ה' קרע את הים כדי שנודה על כך שהוא קיים
אבותינו ראו ניסים אך לא אמרו שירה וזאת משום שהם האמינו בקדוש ברוך הוא והתפעלו משלל מעשיו. הם התפעלו דווקא מהשמש האדירה שזורחת בבוקר ומאין ספור כוכבים שסובבים את הירח
בשעת בוקר מוקדמת הציב האמן את יצירתו האומנותית בכיכר העיר, והנה חולף עובר מולו עובר אורח ראשון, נד בראשו לשלום האדם שלצד הסוס ולא מעניק טיפת יחס לפאר היצירה. אכזבה, אבל לא נורא, נחכה לבאים בתור. למרבה הבושה כמעשה הראשון כך גם השני השלישי הרביעי וכל האחרים יום שלם עובר על מיודענו כשאף לא אחד זורק ולא מילת התפעלות קלה, לרפואה.
בסופו של יום פוגש אותו חבר כשהוא מדוכדך. "מה לך ידידי?" שואל החבר. "ראה", הוא עונה "אילו בורים ונבערים יש לנו בעיר יום שלם אני עומד כאן, מציג לראווה יצירת פאר ואין איש שם על לב. עמל של שנים אינו זוכה לגרם של תשומת לב, ואיך לא אפול ברוחי?!"
"אדרבה", עונה הידיד "היא הנותנת! העדר ההתפעלות של הציבור הינו המחמאה הגדולה ביותר עבורך. הסוס נראה בעיניהם כה אמיתי וכה טבעי, כך שאף אחד לא רואה לנכון לעצור לידו. וכי חסרים אנו סוסים המטיילים ברחובה של עיר?! עצתי לך", מוסיף החבר החכם "קח מסור וחתוך את הסוס לשנים ואז תראה אילו תשבחות תקצור מהקהל. איש מעולם לא ראה סוס אמיתי חצוי לשני חלקים". כדברי החבר כן היה. למחרת בבוקר ותיהום כל העיר. סוס שנראה אמיתי לכל דבר מוצב בכיכר כשגופו מחולק לשנים. רק כעת שמים הם לב, כי הסוס הזה הינו בעצם יצירת אומנות מדהימה כמוה לא ראו מעולם.
"מן הניסים המפורסמים אדם מודה ומכיר בניסים הנסתרים כי אין לו לאדם חלק בתורת משה עד שיאמין וידע שכל דברינו ומקרינו הם כולם ניסים...הכול בגזרת עליון". כך כותב רבי משה בן נחמן הרמב"ן בפירושו לפרשה הקודמת פרשת בא.
קריעת ים סוף שימשה לא רק להצלת היהודים והענשת רודפיהם המצרים. קריעת ים סוף שימשה אירוע מכונן לאמונת ישראל, כמאמר הכתוב בפרשה "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". האירוע הזה היסב את תשומת ליבנו לכך שמי שעכשיו קורע את הים, הוא גם זה שברא אותו באופן מושלם כל הזמן. הקריעה הזו גרמה לנו להתבונן ולהתפעל לאו דווקא מהפלא החד פעמי של בקיעת הים לשני חלקים ויותר אלא דווקא מהעובדה שהוא לא קרוע כל ימות השנה כל השנים, מאז בריאת העולם.
האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ראו ניסים אך לא אמרו שירה וזאת משום שהם האמינו בקדוש ברוך הוא והתפעלו משלל מעשיו. הם התפעלו דווקא מהשמש האדירה שזורחת בבוקר, מאין ספור כוכבים שסובבים את הירח בלילה, מהים העצמתי, מכוח הצומח, מנפלאות בעלי החיים, ועל כולם מנזר הבריאה – האדם. כמאמר איוב "מבשרי אחזה אלו-ה". הם לא הוצרכו לנס חריג כדי לראות את הנס היום-יומי עם קום האדם בבוקר, בתפקוד הגוף בעת אכילה, וביכולת האלוקית לייצר אדם מטיפה סרוחה.
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה", המון העם זקוק היה למופע מיוחד של הכוח העליון בכדי להתעורר באמונת אומן בכל מעשי הבורא בבריאה. השירה אפוא איננה רק שירת הודיה על נס הצלה ממצרים. היא שירה לדורי דורות של הודיה על כל נפלאותיו של הבורא יתברך שמו. קריעת ים סוף היא סיבה להודות על כך שהים בכלל קיים ועל זרימתו המהנה כל ימי עולם.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
