למה הפסיקו הבנות הדתיות לסרוג כיפות?
בנות המגזר הדתי כבר לא סורגות כיפות כבעבר, והשינוי הסמלי הזה מספר משהו עמוק יותר על זהותנו הדתית-לאומית. צביקה קליין יצא בעקבות דור הכיפות הסרוגות, וגילה מיליארד סינים מרוצים
והנה בשנים האחרונות, כל כניסה לשיעור דומה תעלה תמונה מעט אחרת: הבנות עדיין רכונות בכיסאותיהן, אבל הפעם מכשירים סלולריים בידיהן, חלקן משחקות קנדי קראש, אחרות מעבירות את הזמן בסימוס נמרץ עם החברה שיושבת ממש לידן. כי כן, הגיע הזמן להודות באמת: שנים אחרי שהרב משה צבי נריה המציא את הכינוי הכה–מגזרי "דור הכיפות הסרוגות", נעלמות הסורגות מן העולם. רוב הבנים קונים את הכיפות שלהם בדוכני הקניון ובחנויות היודאיקה, והבנות מוצאות תחביבים חדשים. למה זה קורה?
"הכיפות הסרוגות התחילו כפתרון לבני נוער שהלכו עם כובעי קסקט, כי התביישו לצאת לרחוב עם כיפות שחורות", מזכיר מזכ"ל בני עקיבא, דני הירשברג. "הרב נריה רצה ליצור 'כיפה ארצישראלית' שהצעירים יהיו גאים לחבוש, וכך באה לעולם הכיפה הסרוגה".
ההתחלה הייתה מרשימה בהחלט. הסורגות הבינו את הפרינציפ במהירות וכדי להקל עליהן, תנועת בני עקיבא אף הוציאה ספר שלם שקיבל את הכותרת המחמיאה "ספר דוגמאות כיפה של בני עקיבא". "כשהייתי חניך בתל אביב", נזכר הירשברג, "הבנות היו סורגות את השם של השבט לחבר'ה שליוו אותן הביתה, מעין הוקרה על ההשקעה והמאמץ". הכיפות האלו נקראו באותם הימים "כיפת שבט".
לשיא הגיעו הדברים כשעורך עיתון "אותיות", היום כבוד השר אורי אורבך, יזם תחרות סריגת כיפות, במסגרתה התבקשו בנות ישראל לסרוג את הכיפה האולטימטיבית. "בסך הכול זה היה פרויקט מחויך ונחמד", הוא אומר. התחרות גרמה לבאזז במגזר, בעיקר בשל הקטגוריות המלהיבות שליוו אותה: "תחרות הכיפה המטורפת", "תחרות הכיפה הגדולה", "תחרות הכיפה האמנותית" ו"הכיפתרום" - מסלול לתרומת כיפות לעולים חדשים.
שלב הגמר התקיים בבית כנסת "ישורון" בירושלים, שבו התכנסו מאות הסורגות שביקשו לדעת אם זכו בתואר הנחשק. אחת הכיפות שהגיעו לגמר היא זאת של בת–עמי לנדאו מקיבוץ סעד, שסרגה כיפה ענקית עם שמות כל בני ובנות כיתתה. לאה מרמורשטיין–ירחי זכתה בתחרות לאחר שסרגה את "כיפת הכיפות", שעליה כיפות מוקטנות מכל הסוגים שהיו באופנה באותם ימים. נער אחד מרעננה שלח כיפה מרובעת.
הירשברג, שראה הרבה כיפות בחייו, טוען כי דווקא אין ירידה דרסטית במספר הבנות שסורגות היום כיפות, אך הגיל שלהן השתנה. "הצעירות סורגות פחות", הוא מסביר. "מי שעדיין משקיעות זמן ומאמץ הן האמהות שסורגות כיפות לילדים ואפילו כיפות מצמר".
אז מאיפה מגיעות הכיפות לדוכנים?
"מסין. הכיפות האלו עולות שקלים בודדים וקשה להתחרות בכך. זה גם הגיוני, הרי סבתות כבר לא סורגות סוודרים או מתקנות חורים בגרביים".
בימים אלה מתכנן הירשברג קאמבק מזהיר. "חודש ארגון שנפתח עכשיו עוסק ב'יצירת חברה צודקת', ובמסגרת הזאת אנחנו מעודדים כתנועה גם לחזור לסריגת כיפות. אני רוצה שיחזירו את הנשמה לתוך הכיפה, ולא יקנו כיפות מארצות אחרות".
השיחה עם הירשברג נערכת במהלך יום עיון לקומונריות. חרות אלדר, המשמשת כקומונרית בסניף אלוני הבשן, מעידה כי תוך כדי השיעורים היא סורגת, ומתעקשת שיש עוד בנות שאוחזות במסרגות. "בעיניי זה עניין של היצע וביקוש", היא מסבירה. "אני חושבת שיש הרבה בנות שישמחו לסרוג, אבל הבנים מאבדים את הכיפות שלהם ולכן לא נעים להם לבקש שיסרגו להם שוב, ואילו אמהות לילדים קטנים מעדיפות לקנות כיפות בחנויות כי זה מהיר ויעיל".
יש עדיין את הקטע של כיפות עם שם השבט?
"כן, אבל מוצאים את זה בעיקר בגילאים צעירים יותר, לא בגילאי התיכון המבוגרים".
אילו דוגמאות הולכות היום?
"רוב הבנים הולכים עם כיפות שטוחות, בקוטר של 10 עד 12 ס"מ. בדרך כלל אין כבר את הקטע של דוגמאות מורכבות כגון סמל יחידה צבאית או ציורים. הרוב הולכים עם צבע אחיד ופס בקצה. יש גם כאלה שהולכים עם דוגמאות בשורות, אבל פחות מפעם".
אודליה, מורה באולפנת "צביה יצירתית" בירושלים, מסכימה עם הטענה שהבנות של היום סורגות פחות. הרבה פחות. "בניגוד לשנים קודמות, אני כבר לא רואה בכלל בשיעורים שלי בנות שסורגות כיפות", היא אומרת. "וזה לא שיש לי בעיה שיסרגו במהלך השיעור, זה פשוט שאין בנות כאלה".
"בשנים האחרונות התחולל כאן שינוי עמוק", מקדים ואומר הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי של רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש המכון לחינוך ואמונה במכללת אורות ישראל. "כשהתחלתי ללמד במכללה, רובן המוחלט של הבנות סרגו בשיעורים. המרצים טענו שזה מפריע לריכוז שלהן, אך הבנות ענו שזה דווקא עוזר להן להתרכז. בשנים האחרונות המצב השתנה והבנות כבר לא סורגות, נקודה. פעם כולן סרגו. היום מקסימום שולחים ווטסאפים בזמן השיעור, דבר שבאמת מפריע לריכוז. לפחות לי.
"כשזכיתי להיות בתפקיד בבני עקיבא (הרב יונה היה מזכ"ל התנועה, צ.ק.), בסוף המפקד של שבת ארגון שבו השבט החדש קיבל שם - הבנות העניקו לבנים כיפות עם שם השבט החדש, ואנו עדיין מנסים לברר מי הדליף להן את השם. שבועיים קודם עשו הגרלה וקבעו איזו בת סורגת לאיזה בן כיפה. היום כולם מקבלים סווטשרטים עם שם השבט - תוצרת סין, ללא חשש שמיטה וללא חשש שאחת הבנות הכינה זאת במו ידיה".
למה לדעתך זה קורה?
"בעיניי יש כאן משהו עמוק יותר. כשהיינו בעלי גאוות יחידה כציבור והתגאינו בדרכנו הדתית–ציונית הייחודית, לא בכדי המתנה שבנות נתנו לבנים היה משהו מהתחום הדתי - כיפה. ולא סתם כיפה, אלא כזאת ששימשה סמל לכל דרכנו: הכיפה הסרוגה. בימינו, צעירים עדיין נותנים מתנות אחד לשני, אך לתת משהו מהתחום הדתי? לצערי זה נדיר יותר, וייתכן שזה מעיד שאצל צעירים מסוימים גם הזהות הדתית היא פחות בראש, תרתי משמע. ואולי יש פה שינוי עמוק עוד יותר. אולי, הלוואי, שצומחת לנגד עינינו זהות עמוקה ורחבה יותר".
לא רק הסורגות נעלמו, גם ספרי הדוגמאות הלכו איתן. אם בעבר היו בנות ישראל רוכשות ספרי דוגמאות בחנויות הספרים, כיום המידע נמצא באינטרנט, וממילא גם הדוגמאות כבר פחות מסובכות. באתר "כיפה" אפשר למצוא שלל דוגמאות לפי קטגוריות: כיפות לחיילים, 10-14 שורות, 15-20 שורות או כיפות לילדים. "בדרך כלל הגולשים נכנסים למדור של הדוגמאות הקלאסיות", מספרת סמנכ"ל כיפה, עדי מאמו. "מחפשים בעיקר את הכיפות הסולידיות, למרות שעדיין יש הברקות מדי פעם". עוד מפתיעה מאמו ואומרת כי "למרות שרוב הסורגות הן נשים, מי שבונה את הדוגמאות במחשב ומעלה לרשת הם לרוב דווקא גברים".
"הבנים של היום יותר סטייליסטים מבעבר, אבל אין להם אקססוריז", אומרת בחיוך הסטייליסטית עדי בורג, המתמחה במגזר הדתי. "מצד אחד הבנות הפסיקו לסרוג, אבל מצד שני הגברים יותר פתוחים לצבעים שונים ולאופנתיות. יש כאלה שמתאימים את העניבה למשקפיים או לצבע הכיפה".
ומה לגבי הגודל?
"הכיפות קטנו מאוד עם הזמן; ישנן קטנות, כמו של בנט, או כאלו שהן ממש גדולות. אין אמצע. אלה שחובשים כיפות קטנות הם גם בסביבות גילו של בנט, 30-40, ולרוב יהיו להם כמה צבעים שיתאימו לאירועים או לשבת. אם פעם היתה כיפה כהה ליום–יום ולבנה לשבת, למשל, היום זה הולך ונעלם. הרבה גברים מעדיפים צבעים אחרים".
איזה צבע כיפה הולך חזק?
"רוב הגברים היום אוהבים כיפות עם רקע כחול כהה, לא שחור, כי אז זה כביכול מגדיר אותם כחרד"לים. רובם אוהבים את הכיפה שלהם בצבע סולידי עם שורה בקצה. היום גם הרוב רוכשים כיפות שטוחות יותר, במיוחד בגלל שהגודל קטן".
ואיפה מניחים את הכיפה? פעם היא השתרבבה בשובבות מהצד לכיוון המצח.
"כיום היא מונחת יותר למעלה. חלק מעבירים את הכיפה בהדרגה אחורה, כדי להסתיר את הקרחת. אף אחד כבר לא הולך עם כיפה על הצד, גם לא המבוגרים".
בחנות "כיפה סטור" שפועלת כעשור במדרחוב בן יהודה בירושלים, רואים את השינוי בקופה הרושמת. "יכול להיות שמשתנה כאן דור", אומר הבעלים נתנאל אסולין. "אנשים כיום עובדים פחות בעבודות פיזיות והכיפות הקנויות זמינות. לסרוג כיפה זה הרבה זמן וסבלנות, וכיום אפשר לשלם כמה שקלים ולקבל מוצר איכותי".
הכיפות מיוצרות במכונה?
"לא, זה מונח שהציבור הדתי המציא. בפועל מדובר בכיפות פחות איכותיות שנעשות בסין בעבודת יד. אפשר לזהות אותן לפי הקשיחות של הכיפה. היא מרגישה לרוב כמו קרטון או נייר". לטענתו, 90 אחוז מהסחורה שלו הם כיפות בעבודת יד, שסורגות כ–20 נשים מהאזור, "מגיל 17 עד 50". "הן יודעות אילו דוגמאות הכי פופולריות", הוא אומר, "ולפעמים אני מעביר להן גם דוגמאות ספציפיות שאני רוצה".
מה המחיר הממוצע לכיפה?
"50 עד 60 שקלים לכיפה בעבודת יד, אבל יש גם יקרות יותר שעולות עד 200 שקלים. אלו כיפות גדולות או כאלו עם דוגמה יותר מושקעת".
מוצש לא התעצל ויצא לבדוק: האם לח"כים יש סבתא סורגת? שר הכלכלה נפתלי בנט: לא תאמינו, אבל לשר נפתלי בנט אין בעיה של כיפות, וזה לא בגלל ביקוריו בסין. ממש לא. הכיפה הקטנה שלראשו, שהפכה לטרנד מגזרי, גורמת ללא מעט נשים להציע לו כיפות במתנה ואפילו לשלוח כיפות מוכנות ישירות ללשכתו. לדברי מקורביו, "כל רצונן הוא שבנט יחבוש את הכיפה שסרגו עבורו". השר, אגב, מסרב בנימוס.
השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: אשתו מיכל רוכשת עבורו את הכיפות בחנויות יודאיקה.
סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן: למרות שהוא משמש כשר הדתות בפועל, סגן השר מסתפק בכיפות קנויות.
סגן שר החינוך אבי וורצמן: הסורגת הראשית של וורצמן היא בתו הלל, שלומדת בכיתה ט' באולפנת כפר פינס. "מנהיגה חברתית אמיתית, ילדה שמחה ומדהימה", לדבריו.
ח"כ מוטי יוגב: קונה את הכיפות בחנויות.
ח"כ זבולון כלפה: כיפותיו נסרגות על ידי רעייתו איריס, מורה לאמנות. בחודש ינואר האחרון התקיים בכנסת טקס חגיגי בסימן "כנסת ירוקה", ומנכ"ל הכנסת
ח"כ אלעזר שטרן: לרוב קונה בחנות, יש לו כיפות ספייר במכונית, במשרד ובבית, וכמובן כיפה של שבת.
ח"כ משה פייגלין: בכל פעם שנכדיו מגיעים לביקור בשבת, הוא אוסף את הכיפות שהם שוכחים ומאמץ אותן לעצמו.
ח"כ יוני שטבון: בשנות הנישואים הראשונות, אשתו סרגה עבורו את הכיפות. לאחרונה הוא קונה בדוכני כיפות מזדמנים. "ב"ה הילדים גדלו ואשתי סורגת להם ושכחה אותי", אמר למוצש.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
