ירושלים: התנ"ך מזהיר אותנו משימוש מופרז בכוח
ספר הספרים, המציג בדרכו את התקופה הקודמת בה היינו ריבוניים בארצנו, איננו בוחל בשימוש בכוח, אך מזהיר מיכולתו להכשיל את בעלי הכוח
מחברו של תהילים קל"ז, אף מצא מנגנון נפשי לזכירת ירושלים; הוא הפנים אותה באמצעות יצירת זיקה בינה לבין חלקי גופו: אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. מנגנון זה איפשר ליהודים, לאורך דורות רבים, לשמר את ירושלים כחלק מזיכרון נכסף, אך לא בהכרח לממש את כמיהתם. דווקא הלוויים, שמבית מדרשם יצא ככל הנראה תהילים קל"ז, לא נענו לקריאתו של עזרא לעלות ליהודה לאחר הצהרת כורש. בזיכרונותיו מספר עזרא כי מבין יותר מאלף וחמש מאות העולים עימו, לא נמצאו לוויים (עזרא ח' 15 – 19). העלאת ירושלים באופן כה עמוק אל התודעה, איפשרה להימנע מלעלות אליה במציאות.
בכ"ח באייר תשכ"ז הכריז מפקד חטיבת הצנחנים מוטה גור: 'הר הבית בידינו'. בכך נחתמה תקופה ביחס אל ציון – הגעגועים אליה מומשו! הקמתה של מדינת ישראל, הרחבת גבולותיה במלחמת ששת הימים, וקיומה כמדינה ריבונית מעמידים אתגר חדש לעם היהודי: לא עוד ערגה למקום בלתי מושג, לא עוד קהילה היושבת בארצות ניכר, לא עוד ציבור הנתון לאדנות זרה ותחת ריבונות שאיננה יהודית; עם ישראל הפך ללאום שיש לו כוח, מוסדות ממשל ואחריות להתמודד עם אתגרי שלטון.
בחוקי המקרא, כמו גם בהיסטוריוגרפיה ובסיפורי התנ"ך, יש התייחסויות רבות אל הכוח האנושי ואל הסכנות הרובצות לפתחם של האוחזים בו. סיפורו של השופט גדעון הוא דוגמא למנהיג שבתחילת דרכו ידע לעשות בכוחו שימוש חכם. בראש וראשונה ניכר הדבר כלפי חוץ, אל מול אויביהם של ישראל – המדיינים, שהיו רבים ועזים מבני ישראל (שופטים ו' 2 – 5). כלפיהם נקט גדעון בטכסיסי מלחמה וערמה: בהתקפת לילה ובעזרת כדים לפידים ושופרות שניתנו בידי העם, הצליח גדעון לעורר את הרושם שבפני המדיינים צבא עצום ורב. המהומה שהתחוללה במחנם גרמה לתבוסתם.
גם כלפי פנים ידע גדעון לאכוף את מנהיגותו. בעת רדיפתו אחר המדיינים הוא ביקש מאנשי סוכות ופנואל לתת אספקה לצבאו. בקשתו היתה צנועה מנומקת ומנומסת: תְּנוּ-נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי-עֲיֵפִים הֵם וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן (שופטים ח' 5). תשובתם של אנשי סוכות ופנואל היתה מתריסה, אופורטוניסטית ומתחשבת רק בצרכים מקומיים קצרי טווח: הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי-נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם (שופטים ח' 6). עם שובו כמנצח העניש גדעון בחומרה ובכוח את הערים הללו.
עם זאת בעימות מול איש אפרים נמנע גדעון מלהשתמש בכוחו ופתר את המשבר בדרך אחרת - רכה ומכילה. שבט אפרים היה בעל הנחלה הגדולה במרכז הארץ, וממנו יצאו מנהיגים כיהושע, כלב, דבורה ואחרי כן שמואל וירבעם. מתוך עמדה המכירה בערך עצמם, רבים
מנהיגותו של גדעון ותיפקודו במצבים המשתנים והמורכבים הללו זיכו אותו בפניית העם כי ימלוך עליהם. גדעון דחה את הבקשה. אולם תחושת הכוח והעוצמה שהיא העניקה לו, הכשילה בסופו של דבר אותו, את העם ואת צאצאיו. היא גרמה ליצירת חצר מפוארת, לעבודת אפוד, לתודעת מלכות ולתככים בין בנים מנשים רבות (לגדעון היו שבעים בנים).
אתגר הכוח והשלטון הוא מורכב - הן כלפי פנים, קרי: החברה היהודית על גווניה ורבדיה; והן כלפי מי שאינו חלק מהציבור היהודי. בקרב ציבור זה, האתגר גדול במיוחד כלפי מי שרואה, אף הוא, בירושלים מקום מקודש וחלק מההיסטוריה המכוננת שלו. התמודדות זו נדרשת לרגישות עצומה ולשימוש מושכל באמצעים העומדים לרשותם של מוסדות המדינה. ספר הספרים המציג בדרכו את התקופה הקודמת בה היינו ריבוניים בארצנו, יכול להיות חלק מהשיח עם אתגריה של הריבונות העכשווית. התנ"ך איננו בוחל בשימוש בכוח, אך מזהיר מיכולתו להכשיל את בעלי הכוח.
הכותבת היא עמיתת מחקר מכון הרטמן
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
