סקילות וחנק? מה יקרה אם תהיה מדינת הלכה
בפרשת השבוע מוזכר הפסוק "עין תחת עין". האמנם התורה מתכוונת לכך? "נשמע נורא. אלים, אגרסיבי. עונש אכזרי לחלוטין. כוויה תחת כוויה? איזה מן עולם יהיה אם ננקום אחד לאחד בכל מה שייעשה לנו?"
עוד כותרות ב-nrg:
- בנט, גלה מה אתה חושב על נישואים אזרחיים
- אישה עם מכנסיים היא לא דתייה? קשקוש
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דאע"ש זה כאן. חומיינסיטים, שומרי התורה, טהרנים.
בפרשת השבוע, אנו קוראים את אחד מפסוקי היסוד ביהדות, שבו באה התורה שבעל פה ומלמדת אותנו כיצד ללמוד את התורה הזו: "וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה"
עין תחת עין?
נשמע נורא. אלים, אגרסיבי. עונש אכזרי לחלוטין. כוויה תחת כוויה? איזה מן עולם יהיה אם ננקום אחד לאחד בכל מה שייעשה לנו? "עין תחת עין אמר רחמנא, אימא עין ממש?", עין תחת עין אומרת התורה, אולי הכוונה עין ממש? שואל התלמוד.
על כך משיבה הגמרא:
"לא סלקא דעתך דתניא יכול סימא את עינו מסמא את עינו קטע את ידו מקטע את ידו שיבר את רגלו משבר את רגלו ת"ל 'מכה אדם ומכה בהמה' מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין"
כלומר, לא תעלה על דעתך לומר שאם מישהו קטע את ידו של האחר תקטע את ידו, הואיל וישנו לימוד מספוק אחר העוסק בתשלום על הכאת בהמה, ובו נזכר גם האדם, ללמדך, שגם על נזק לבן אנוש, כמו לחיה, התשלום הוא ממוני בלבד.
עוד מימרות מובאת שם במסכת בבא קמא האומרות ש"עין תחת עין, ממון", כלומר, מדובר בשווי ממוני, כספי ולא במעשה פיזי של עין תחת עין. כך סברתו של רבי דוסתאי מנומקת בכך שאם נרצה לעשות סוג כזה של צדק, הרי שלעולם לא נגיע ל'נקמה' או ענישה אמיתית היות שלפעמים קטן יעוור את עינו של גדול, או בעל ראייה טובה יפגע בקצר ראייה ולהיפך, כך שחסרה כאן המידתיות בין עבריין לעבריין, דבר המנוגד לפסוק "משפט אחד יהיה לכם" ממנו מתקיים בפסיקה היהודית כלל ברזל של "משפט השווה לכולכם". רבי שמעון בר יוחאי, מוסיף דוגמאות, כאלה שבהן עיוור מסמא את עינו של אדם טוב רואי, או למשל חולה סופני הרוצח אדם בריא.
המסקנה היוצאת מכל אלו היא ש"עין תחת עין" הוא מונח מטפאורי.
עכשיו רק נותרה השאלה למה? כאשר התורה רוצה לדבר על תשלומי ממון, היא עושה זאת במפורש. "שלם ישלם המבעיר את הבערה", למשל. או "מכה בהמה ישלמנה".
מדוע פה נכנסת פתאום הסיסמה של "עין תחת עין"?
באחד ממכתביו, מרחיב הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ה"חזון איש", ומסביר כי בניגוד לתפיסה הרווחת, התורה איננה מבקשת להיות גוף מעניש, כי אם גוף מחנך. "עניין עין תחת עין", הוא מסביר, "הכוונה ללמד את העונש לטעת בלב העם רגש לעוול. זאת נכון לומר בסגנון נמרץ, וכאשר יאמר השם יתברך שראוי לכתוב בתורה על המשחית "עין תחת עין" הפועל הרבה על הרגש האנושי באמצעות רגשי קודש ורגשי האמונה".
כלומר, לא לחינם מתנסחת התורה בניסוחים חמורים שונים, זאת, לא על מנת להעניש, כי אם להפעיל את הרגש. יידע כל עבריין כי זה אמור להיות דינו באם ינהג כך. עין תחת עין, כוויה תחת כוויה.
כל כך הרבה פעמים בתורה נכתב עניין ההוצאה להורג. מות יומת, יומתו, כרת. נואפים, מחללי שבתות, מקללי אביהם ואמם. מות יומת, ועוד מות יומת.
לעיתים, כשמביטים לרגע בכתוב בתורה של העם היהודי, וברקע עוד ג'יאהדיסט של דאע"ש עורף את ראשו של מישהו או שורף אותו רק כי לדעתו הלה כופר, עולה השאלה, אולי בכלל גם אנחנו כאלה במקור?
בראשו של מי שלא ממש מכיר את התורה והתלמוד עולה דמיון מתקופת בית המקדש ובו סוג של דאע"ש יהודים שוחטים ברחובות מכל הבא ליד ומטילים משטר אימתני. בדיוק בעניין זה, קיים הנגזר מאותה הבנה של "עין תחת עין".
נכון, פעמים רבות בתורה נכתב עונש מוות, חלקו כאיום שיתבצע בידי האלוקים, וחלקו ניתן לבית הדין לבצע. אבל האמת היא, שהוצאה להורג על פי התורה, היא כמעט אינה הגיונית, זאת בשל מגבלות אינסופיות ודרקוניות המובאות בתורה שבעל פה לקראת הוצאה להורג.
הדבר האחרון שחשבו בתי הדין באותם ימים, הוא על הוצאה להורג. על מנת להיות מוצא להורג בבית דין המתקיים על פי התורה, צריך ראשית, בית מקדש קיים, ולצידו מושב סנהדרין בהרכב של עשרים ושלושה דיינים. בנוסף הסיטואציה אמורה להיות כזו שבה לפחות שני עדים, נמצאים לפני ההתרחשות, למשל, אירוע רצח.
הם אמורים להתרות בעבריין תוך הסבר על מהות העבירה, חומרתה ועונשיה (כל טעות הכי קטנה בתנאים אלו, פוסלת מראש את האפשרות לדונו למוות), העבריין, אמור להאזין להכל, ולהשיב שהוא מודע לכל הפרטים הגדולים והקטנים שהם אמרו, ולמרות זאת הוא מעוניין לבצע את זממו.
לאחר מכן, הם אמורים לראות את ביצוע המעשה בבירור, כיצד נכנס הקליע לגופו של הנרצח. או אז הם יעברו מסכת שאלות שנדמות כמו קנטרניות, כמו למשל, האם בטוח שמצב בריאותו של הנרצח היה תקין? ואם נראה שכן, אולי היה למשל חור בדיוק במקום שבו הסכין דקרה. ועוד ועוד שלבים המקשים על אפשרות כזו ומקדמים ביטחון מפני הריגה.
במילים פשוטות, התורה מנעה מראש אפשרות אמיתית של הוצאה להורג על ידי בית דין. זאת עד כדי כך שבתלמוד מובא כי סנהדרין שהייתה הורגת אחת לשבעים שנה, הייתה נקראת
בימי בית שני אגב, אומרים חז"ל כי בהגיע מצב שבירושלים נתרבו עוברי העבירות והכופרים בתורה, פסלו עצמם הסנהדרין מלדון במשך ארבעים שנה על מנת לא לעסוק בכל אלו.
אז למה מלאה התורה בכך?
הרעיון הוא אותו רעיון של 'עין תחת עין'
"מצינו אמצעי נקל להרגל מידות טובות בכל העם על פי שימת חוק ללמד את תורת המשפטים והעונשים של כל עוול", כותב החזון איש, "עיקר שימת העונשים יעשו את פרי פעולתם לניקיון המידות, כי שררת העונש הגדול על העוול יכה שורש בלב העם לגעל את הדבר ההוא ולחושבו לזרא, מלבד יראת העונש...ומה נפלא הדבר להחמיר בעיקר המשפט, אבל לגדור באופן הדרישה והחקירה והוצאת הדבר בפועל".
דברים דומים כתב רבי משה פיינשטיין מגדולי הפוסקים בארצות הברית לפני מספר עשורים, כאשר נשאל על ידי מושל מדינת ניו יורק את דעתו על עונש מוות: "נאמרו בתורה עונשי מיתה לעבירות החמורות מאוד... אבל לא היה זה מצד שנאה לעושי הדבר הרע ומצד יראה לקיום העולם, אלא הוא שידעו האנשים חומר איסורים אלו ולא יעברו עליהם".
ניתן ללמוד מזה יסוד חינוכי מדהים - אתה לא אמור להלך אימים על המתחנך, וגם אם תאמר לו את חומרת המעשים המעוותים מן השכל הישר, לא יהא זה לצורך הוצאה לפועל, גם לא לצורך הרתעה. אתה כן מחוייב להכניס לראשו היטב, עד כמה באמת חמורים המעשים וכמה מן הדין היה לו להיענש עליהם.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
