ראשי » יהדות » דעות

הרגע שגיליתי שהארי פוטר הוא רק חיקוי עלוב

עם התהליך של החזרה בתשובה גם משהו בקריאה התחיל להשתנות אצלי, מצאתי את עצמי שבת אחת פותחת ספר ישן בכריכה אכולה בקצוות של סיפורי הבעל שם טוב. התחלתי לקרוא ולא האמנתי לאוצרות שהיו תחת ידי כל הזמן הזה בלי ששמתי לב אליהם

אני אוהבת לקרוא. משחר ילדותי נחשבתי לתולעת ספרים, וכשמה כן אני, מתחפרת עמוק בתוך הספר, בולעת אותו בשקיקה רק לא לחזור למציאות ולהישאר עוד רגע ועוד שניים בעולם שהוא לא שלי. מודה, המחלה הזאת לא ממש עברה ועד היום אפשר למצוא אותי מסתובבת בבית עם ספר ביד, מעבירה אותו מהמטבח, לסלון, לחדר השינה, כדי לגנוב עוד עמוד ועוד חצי בין העזרה לשיעורי הבית, תליית הכביסה וסינון הפסטה שבינתיים התרככה מדי.

כבר הייתי מושא ללעג, לכעס, לייאוש וגם להערכה (כשהצלחתי, ברבות הימים, לעשות מזה גם פרנסה ככותבת וכעורכת) אבל אף אחד, גם לא הילדים והמציאות האינטנסיבית של חיי, עוד לא הצליח לשחרר את הספר מידיי.
 
אך עם התהליך של החזרה בתשובה גם משהו בקריאה התחיל להשתנות. עם הזמן והתהליכים שהתחלתי לעבור, קלטתי על עצמי שהפכתי קצת יותר בררנית לא בכמות, וגם לא באיכות, אלא במה אני באמת רוצה לקרוא. כי בניגוד לסרט, שהוא חוויה שעובדת על כל החושים אבל גם נמשך כשעה וחצי- שעתיים, עם ספר אפשר לבלות יום, יומיים ואפילו שבוע ושבועיים. ספר דורש מאיתנו יותר. דורש את ההתמסרות שלנו אליו, דורש מאיתנו להתאמץ, להתרכז, להפעיל את הדמיון, לחיות פרק זמן בעולם מקביל לעולם שלנו, וגם קצת כמו מישהו אחר שעובר את כל החוויות האלו.

באיזה שהוא שלב, אולי כשנהיה לי פחות זמן פנוי בחיים, הבנתי שכשאני נכנסת לעולם אחר, אני מעדיפה שהוא יהיה דמיוני, אחר משלי, שייקח אותי כמה שיותר רחוק, לארץ הפנטזיה אם אפשר. אבל יותר מזה כבר לא רציתי לצרוך את אותם תכנים שגורמים לי לדיכאון, לעצבות, לייאוש מן העולם. כשהרגשתי שהקריאה גורמת לי להסתובב בבית בלב כבד ומכווצ'ץ', שאני מרגישה שהעצבות של הספר חודרת לחיי ומשפיעה על הלך הרוח שלי, שאני קוראת על התנהגויות של אנשים שגורמות לי בחילה, או בשימוש בשפה בוטה, מזלזלת וסתם לא נעימה, התבשלה בי ההחלטה לשים לעצמי תוכנת הגנה מפני הווירוסים של עולם הספר.

בעוד אני שואפת לסגל לחיי מידות טובות, לשאוף לשמחה ולדבוק בטוב, איני יכולה בד בבד להכניס לתוכי את כל המחלות של העולם, או יותר נכון איני רוצה. אלו תהליכים סותרים הנוגדים אחד את השני. מתוך הניסיון פיתחתי, כמעט מיד, יכולת מהירה להבחין שאני בעיקר רוצה לקרוא ספרי פנטזיה, גם על העולמות האפלים שלה. הפנטזיה מאפשרת ריחוק מסוים שלא באמת מאפשר לי להשוות את עצמי לגיבורים, ויש לה כמעט תמיד סוף טוב.
 
 אני אוהבת סופים טובים (איזה מעצבן זה ספר בלי סוף. אני מרגישה מרומה שהתאמצתי וקראתי את כל הספר רק כדי להישאר עם סוף פתוח שלא מביא את הפתרון. אני עשיתי את שלי, לפחות תתאמץ לסגור את הכל יפה ולתת לי את מה שמגיע לי…).

מהון להון, בעלי, שחזה מרחוק במאבקיי הפנימיים, ששם לב שבסופו של דבר עברתי מלקרוא את "על העיוורון" לכל הז'אנר של הארי פוטר וחבריו, המליץ לי לקרוא גם סיפורי צדיקים. זמן רב לא ממש התייחסתי להמלצה שלו. הוא לא חולה במחלה שלי ולכן לא ממש בר סמכא מבחינתי להמליץ על הטיפול בה (במיוחד לא עם סיפורים משמימים).

אבל אחרי שעברו כמה שנים, ואחרי שסיימתי את כל הז'אנר בספרייה, מצאתי את עצמי שבת אחת פותחת ספר ישן בכריכה אכולה בקצוות של סיפורי הבעל שם- טוב. התחלתי לקרוא ולא האמנתי לאוצרות שהיו תחת ידי כל הזמן הזה. מלאי של סיפורים מרתקים מלאים בקסמים, קפיצות הדרך, גלגולי נשמות ומה לא. נשאבתי לסיפורים וסיימתי בנשימה אחת את שלושת הכרכים שהיו לנו בבית.

להפתעתי גיליתי שהארי פוטר הוא רק חיקוי די עלוב של הסיפורים האלו, ומה שהכי מדהים זה שהם ממש אמיתיים וקרו לא ממש מזמן, לפני כשלוש מאות שנה. שוב הרגשתי בחוש איך היהדות מספקת מקור השראה עצום, ובמיוחד בכל מה שקשור לכתיבה, פרוזה, פיוט ושירה. שוב שמתי לב כמה חשוב לי לדייק, גם כשאני צורכת וגם ככזאת שמעבירה הלאה. את החלום שלי לכתוב ספר, אולי אזכה יום אחד לממש. בינתיים אמשיך לקרוא על נסיכות, קוסמים, גמדים וענקים ואזכור שאת כל זאת ועוד אפשר למצוא גם קרוב קרוב- בפרשת השבוע, בסיפורי חז"ל, בגמרא ובסיפורי הצדיקים עליהם השלום.



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg