 |
 |
|
|
|
|
| ישי אדר לא מבין את היחס הדו משמעי של המבוגרים להפרשות ילדיהם |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  |
|
ישי אדר
5/1/2006 15:07 |
|
|
|
|
|
|
|
רק כשאחרון הילדים מגיע לגיל 5 או 6 הוא יורד מסדר היום וחוזר לפריפרייה. אז הוא שוקע בחזרה בחדר קטן וטחוב שנמצא מאחורי הקלעים, ושם שוכן בציפיה לשעת התהילה הבאה בסבלנות, התמדה ומסירות. ובנתיים הוא מבעבע לו בביצת היום יום ללא תשומת לב לכאורה, מוצנע חרישית כמו נפיחה עסיסית שמתגנבת בטעות בשעת קונצרט או פגישת עסקים. הקקה.
הקקי זה מה שאומרים אבל הקקה הוא זה שפוגשים והוא מחכה לך שם בפנים כמו מהדורת חדשות בלתי נמנעת. קקי, כמו כל דבר שמוסיפים לו חיריק, זה אחרי הכל מין חמודי כזה. קקה זה כבר משהו אחר לגמרי, כבד יותר, רציני יותר ואפילו מאיים.
המפגש עם הקקה טעון ומורכב. למרות עובדות שטח חד משמעיות, סקרים וסטטיסטיקה מנצחת, מתכחשים רוב האנשים לפופולריות הגבוהה של הקקה כנושא שיחה מרכזי בכל בית עם ילדים קטנים. לא עובר יום מבלי שמדברים על כמה, איזה, מתי ואיך. במקרים שיש על מה להרחיב מדברים גם על הלמה. אבל בכל פעם שהנושא עולה לדיון מעמיק בפורום משתתפים רחב יחסית השיחה היא - איך לומר בעדינות - פחות קולחת. ראשונות פורשות הנשים תוך כדי גילגול העיניים המתחסד והנצחי של "שוב פעם הבנים עם השטויות המגעילות שלהם". הן משתפות פעולה עד הרגע שהן קולטות שמדברים על זה כדי לדבר על זה.
אך אל דאגה, בדלתיים סגורות, ללא אלומת הזרקור, הן שבות לשתף פעולה וגם לוקחות יוזמה, מובילות, מתלהבות, מנצחות. אחריהן פורשים מעודני הטעם בטענה שזה בנאלי, חסר טעם, ביזבוז זמן ומובן מאליו. אבל את כולם מנצחות העובדות בשטח שבסיכומו של דבר תמיד שבות לסדר היום והכי חשוב, אף פעם לא מפסיקות להפתיע.
יש כה הרבה זנים ותת סוגים שהיד משגת מלהעלות על הנייר. יש קקה עיזה פזיזה (כדורים קטנים וקשיחים – כמעט שאין צורך בניגוב), קקה סלק (סגול מאיר פנים ולא מסריח. בסלק יש רכיב מונע ריח), קקה גב (שזה לא זן בפני עצמו אלה קקה – בד"כ נוזלי יחסית - שדולף מעלה מהחיתול אל שיפולי הגב), קקה סדום או קקה שיניים (אפור לבן עם ריח עז של חומצה גפרתית. קטלני במיוחד ונפוץ בזמן תחילת הצמחת השיניים), קקה חול (לא מתנגב אלא מתפורר לגרגירים יבשושיים), קקה בהמשכים (צרור החתלות רצופות של אותו קקה שיצא לו בנחת שלב אחר שלב) ועוד ועוד ועוד.
כן כן חברים, המבוכה והעידון לא פוסחים על איש, ולכן תמיד מגיע השלב שהקקי מגורש לפינה ומצווה לעמוד בשקט אבל זה כמובן, עד למהדורת החדשות הבאה. אחרי מהדורת החדשות שהיא יותר מבזק אתה חוזר לסלון גדוש חברים שמקבלים אותך בחזרה במבטים נסתרים של ציפיה ושאלה של "נו, מה היה שם?"
זה מדהים, אבל הקקה ולצורך העניין גם חברו הזך הפיפי, עדיין יוצרים סקנדלים אם מישהו אומר עליהם מילה בקול רם באמת. למשל, שירו הנהדר של אהרון שבתאי "קקה ופיפי" שבפשטותו ותיחכומו הותיר קוראים רבים עם מבט חשדן בעיניים. רבים הרימו גבה רק מעצם פירסומו. אני מזמין את אותם מרימי גבה ומעקמי אף לצפות בסרטיו (רצוי המוקדמים יחסית) של הבמאי הנהדר ג'ון ווטרס כדי להבין עד כמה יכולים הקקה וגם הקקי לעמוד על הבמה המרכזית, להופיע בפסטיבלים, לאכול במסעדות יוקרה, לקרוא מגזינים למביני עניין ולהתלבש יפה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
