 |
 |
|
|
|
|
| אם העולם הוא רשת קוסמית אחת גדולה, איך קרה שאיבדנו את מחויבותנו להיות חוט עדין ודק במארג החיים? |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עדית פאנק
19/5/2004 9:48 |
|
|
|
|
|
|
|
האינדיאנים אומרים שהעולם הוא רשת. רשת שכולנו ארוגים בה ולכן כל תנועה שלנו, ולו הקטנה ביותר, משפיעה בדרכה על הרשת כולה.
לטענתם, אם נוציא מהרשת עלה אחד או את נשיא ארצות הברית, הרשת כולה תחוש בשינוי.
האינדיאנים דיברו על רשת אנרגטית. רשת הלב שנוגעת בדרכה בליבו של כל אחד מאיתנו ובמקביל גם בלב העולם כולו.
היה אז קשה להבין למה האינדיאנים מתכוונים כשהם מדברים על רשת. איך רשת סמויה משפיעה על כל העולם, איך אנרגיה מוצאת את דרכה בדרך לא דרך, נוגעת בחזק ובחלש. משפיעה על עלה נידף ברוח ועל הגזע הנטוע עמוק באדמה, על אהבה ושנאה, על נקמה וסליחה, על חיים ומוות.
לצערי לא נשארו לנו הרבה אינדיאנים. חבל. לא פעם אני חושבת מה היה קורה אם השכנים שלי היו אינדיאנים, והיינו
עושים ישיבת ועד בית ומחליטים ביחד, תוך כדי העברת מקטרת שלום, כמה כל אחד ישלם ולמה, ואיך ייראה הבניין שלנו בסוף השיפוץ הרגשי.
האינדיאנים האמינו באופיו המוחלט של כל אדם, ומתוך כבוד טבעי לנשמת האדם ולתפקיד שמילא בחברה בה חי, תפקיד שהתאים לליבו, הם גם הבינו את מקומו ברשת השבטית. העצלן היה העצלן, הגנן היה הגנן, הטבח היה הטבח, החכם היה החכם והטיפש היה הטיפש. לכולם היה מקום של כבוד ברשת השבטית. לעצלן לא היו רגשות אשם והמנהיג לא היה יהיר. הצניעות נבעה מתוך קבלה של מי אתה ומה חשיבותך ברשת הגדולה, רשת העולם, אותה רשת שבה עלה נידף אחד משפיע לא פחות מתנועת ידו של מנהיג מעצמה. אותה צניעות הולידה את שביעות הרצון, שביעות רצון שנבעה מעצם הקיום כחוט דק ברשת הגדולה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למרות הכאב שבהשתקפות
|
|
|
 |
|
|
|
האהבה הזאת, אותה אהבה עצמית שבאה לאט, בשקט, נטולת אגו ומלאת שמחה, היא שחסרה לנו היום. אותה אהבה שיודעת להכיל פרדוקסים כמו שרק לב יודע לעשות; לאהוב ולשנוא במקביל, באותה שלמות מופלאה של ניגודים, מבלי להפוך לעבד אהבה או לשבוי בנקמה, לקבל את הניגודים בלב שלם, כמו ים ויבשה, לילה ויום, נשיפה ושאיפה, צעד או דריכה במקום.
איבדנו את איכות הרשת, אותה איכות ראשונית שבה חויבנו להיות חוט עדין ודק במארג המוחלט של העולם שלנו. אבל הרשת לא ויתרה על קיומה. מתוך הצורך הבסיסי בהישרדות היא חיפשה דרכים אלטרנטיביות לקיומה. ולכן אין זה מקרי שגם ההומיאופתיה וגם האינטרנט תפסו תאוצה במקביל. כי ככל שהצורך לשרוד נעשה גדול יותר, הקצוות נעשים רחוקים יותר.
מתוך אותה כמיהה לחום ולמגע נוצרה הרשת המתוחכמת שבה אני כותבת כעת. הצורך בחום הוליד במקביל גם את הקרבה האנושית שברשת האינטרנט ואת החיבור שנעשה בקלות כמעט בלתי נסבלת. אבל אותה רשת בדיוק, יצרה גם את הקור והניכור שבחוסר המגע האישי, כמו ללדת פצצת אטום כדי להבטיח שלום בעולם, כמו היכולת להגיע בשבריר שנייה אל סוף האטמוספירה או לעמוד מנגד כשנחרב העולם. כמו כל הניגודים שהחיבור ביניהם יוצר שלם אחד, או מפריד ביניהם לנצח. כמו שקיעה וזריחה שהופכים ליממה שלמה או כמו נזק בלתי הפיך במוח האנושי כתוצאה מאירוע לא נשלט שבו אין דרך להפוך את החלקים שהתפזרו למערכת אחת מבוקרת.
הכל תלוי בנו, ביכולת שלנו לקחת אחריות למרות הכאב שבהשתקפות. כל כך הרבה אבנים זרקנו לנהר מבלי להסכים לראות איך המעגל שחוזר אלינו מאותה אבן שייך לנו באמת.
רשת האינטרנט היא ההשתקפות המושלמת ליכולת הגאונית של האנושות מצד אחד, ולאוזלת ידנו כשאיבדנו שליטה על ניגודים שיאפשרו לנו לחוות את השלם, מצד שני. הצורך באהבה וההיענות לשנאה הם שני צדדים של אותה מטבע. אולי בגלל זה מרוב כמיהה לאהבה יצרנו את רשת שאין בה מגע. השנאה זיהתה את החולשה האנושית וזינקה לתוכה מתוך שמחת נקם. מילים כמו "וירוס" או "תולעת" הפכו לחלק אינטגרלי ממילון רשת האינטרנט, אותו חלק שסובל מחוסר מגע אנושי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
