 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על מבחני זן ועל פתרונותיהם החמקמקים, שאמורים להופיע בהבזק מופלא ופשוט של הבנה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
3/8/2004 9:43 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני אלף ושלוש מאות שנה בסין, הפסיקו מורי הזן להאמין בלימוד אינטלקטואלי של ידע תיאורטי וחדלו להתרשם מיכולתם של הנזירים לצטט מספרים. מצד שני, מאחר ומבחנים הם בכל זאת כלי התקדמות אפקטיבי, בכל שיטת לימוד, הגיעו אותם מורים אל סוג חדש של מבחנים שהם בעצם שאלות קצרות שאסור לענות עליהם בתשובות "גנובות", או במילים אחרות - תשובות יד שנייה לא התקבלו בברכה.
השאלות החדשות הפכו עם הזמן ליותר ויותר מוזרות והנזירים התחבטו עימן חודשים ארוכים ולפעמים גם
מספר שנים, כי ההיגיון לא הצליח לפצח את השאלה, והפתרון החמקמק, שתמיד באופן מרגיז הוא כל כך פשוט, אמור לבוא בהבזק של הבנה, תוך עקיפה של תבנית החשיבה הרגילה.
שיטת מבחני הזן הפכה עם הזמן לכלי העבודה השני בחשיבותו לאחר תרגול המדיטציה בישיבה ועד היום היא בשימוש נרחב במסדר ה"רינזאי" ביפן ובמנזרי הזן בקוריאה. את החידות מקבלים בדרך כלל באופן אישי מהמורה, במעמד חגיגי בחדר הקטן, או בסיומו של קורס ארוך בו בוחן המורה את כל התלמידים ביחד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שער ללא שער
|
|
|
 |
|
|
|
במנזר של המאסטר היו-בונג הסתיים קורס מדיטציה שנמשך תשעים יום. השעה היתה חמש לפנות בוקר ועדיין חושך וערפל בחוץ. כל המשתתפים ישבו בגב ישר, עירניים ודרוכים לשיחת הסיכום ולמבחן שיבוא אחריו. המורה הדליק שני נרות, חייך לכולם וכמו תמיד הודה להם על המאמץ הממושך שבתרגול מדיטציה במשך שלושה חודשים ללא הפסקה. אחר כך הוא דקלם שיר עתיק, חזר על כמה דברים שהבודהה אמר, וכעת הגיע הזמן למבחן המסכם שהוא שאלה אחת עליה יש לענות מיד:
"יש שער אחד.
מהמזרח הוא נראה כשער מערבי,
מהמערב הוא נראה כשער מזרחי.
מדרום, נדמה שהוא צפוני,
מצפון נדמה שהוא דרומי.
הבודהות כולם, משלושת הזמנים,
הנזירים הנודדים והמורים הקדמונים,
כולם עוברים בו בטבעיות,
נכנסים ויוצאים דרך שער הפלאים.
ענו לי מיד: כיצד תעברו בו אתם?"
הוא הניף את מקלו באוויר והחזיקו לרגע בדממה...
"אם תבואו דרך השער הזה, אכה אתכם במקלי,
אם תרצו לברוח דרכו החוצה, לא תימלטו ממקלי.
ענו לי אם כן, כיצד עוברים בשער הסתרים?"
שקט עבר בקהל. הנזירים והנזירות השפילו מבטם וחשבו על שער הפלאים. מחשבות רבות עברו בראשם, אבל שום דבר לא יצא דרך השער המיוחל, ולאף אחד לא היה מספיק אומץ לנסות אף תשובה. בפעמים קודמות היה מי שניסה לענות, אבל כשהתשובה לא נכונה, תגובת מורה פוגעת כברק, כך שכבר עדיף לקבל את המקל על הראש, מאשר מילים שחותכות הרבה יותר עמוק. היו עוד כמה דקות של שקט ומבוכה. כולם ידעו שיש לשאלה תשובה, שאם הם יקומו, ישתחוו, ויגידו אותה - זה יהיה נפלא, אבל השער ללא שער סירב להיפתח באותה השעה, ואיש לא קם ולא השתחווה.
לבסוף הזן מסטר היו-בונג התרכך וסיים במשפט שאמור לתת רמז לתשובה:
"בהתבונני על עולם זה,
אף אחד לא מתחמק מהחיים או מהמוות.
אם תרצו את סבלכם להסיר,
את החלומות, המוות וההארה הגדולה,
זרקו מיד לפח האשפה".
הוא כיבה את שני הנרות וירד מהדוכן המוגבה.
לאתר הבית של ניסים אמון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
