 |
/images/archive/gallery/177/038.jpg מני ברזילאי.
צילום: ארכיון  |
|
|
מני ברזילאי על המסע למימוש הפוטנציאל האישי. כתבה ראשונה בסדרה
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מני ברזילאי 28/9/2004 9:55 |
|
|
|
|
 |
דווקא במאה ה-20, מאה שבה הפגין האדם יכולות מדהימות כמו לחיות עמוק מתחת למים בצוללות משוכללות או לצאת למסע אל כוכבים רחוקים, התברר בצורה חד משמעית שהאדם מממש רק חלק קטן מאוד בלבד מהפוטנציאל הטמון בו.
מקובל להניח שאדם ממוצע ממצה אחוזים ספורים בלבד מכלל כישוריו. רוב בני האדם מסוגלים לשלוף מעט מאוד זיכרונות ביחס למה שהם זוכרים באמת, וכל טכניקה לשיפור זיכרון ממחישה באופן מיידי ומובהק שרובנו עושים שימוש חלקי מאוד ביכולת זו.
הנחה זו מבשרת על מהפך חסר תקדים בנוגע לשאלה האם ראוי להשקיע בחינוך ובהשכלה באנשים בעלי יכולות נמוכות ולא רק ב"מחוננים". מדוע? משום שעד למאה ה-20 היה מקובל להניח שיכולותיו של האדם מוכתבות על ידי תורשה בלבד. לכן הגיוני להניח כי ראוי להשקיע במי שנולד למשפחה בעלת יכולת, וכי במי שנולד להורים נעדרי השכלה או לחילופין במי שאינו מוצלח במיוחד, ראוי להשקיע פחות. ההנחה שהאדם מנצל חלק קטן מיכולתו מחייבת את החברה לעשות כל שביכולתה
על מנת לתת את הכלים המתאימים כדי שכל אדם יוכל למצות את מקסימום הפוטנציאל הטמון בו, גם אם מניחים שאינטליגנציה עוברת בתורשה.
ניקח למשל אדם שקיבל במבחני אינטליגנציה ציון 100, הנחשב לציון ממוצע באכלוסיה. אם אותו אדם ימצה 20 אחוז במקום רק 10 אחוז מהפוטנציאל שלו, הוא יוכל לעבור "מהפך" ולהפוך מאדם ממוצע לגאון בקנה מידה בינלאומי. שימו לב שבדוגמה זו אני מתייחס לאדם ממוצע בעל יכולות ממוצעות לחלוטין, לא כל שכן כשמדובר באדם שיכולותיו מלכתחילה גבוהות יותר.
אם כך הדבר, שאלת מיליון הדולר היא כיצד ממצים את הפוטנציאל שבאדם? האם מיצוי הפוטנציאל מוגבל לגיל מסוים? האם יש אנשים שמסוגלים למצות את הפוטנציאל שלהם יותר מאחרים? האם ישנם "טיפוסי אישיות" שממצים את הפוטנציאל שלהם יותר מאחרים? האם גורמים כמו מין, מצב בריאותי ואפילו משקל משפיעים על מיצוי הפוטנציאל? בטור זה בכוונתי לצאת עמכם למסע ארוך ומרתק שיעסוק בפתרונות שונים ומשונים לשאלה זו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
כמה פוטנציאל צריך האדם
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מדוע האדם לא ממצה את יכולותיו? נראה לי כי התייחסות מעמיקה לשאלה זו תוביל אותנו בדרך בלתי "משוחדת" לפתרונות מרתקים לשאלה כצד ניתן למצות את הפוטנציאל האנושי.
התשובה הראשונה שעולה על הדעת היא שאם אכן יש לאדם פוטנציאל עצום שאינו ממומש, הרי שאולי האדם לא צריך את כל הפוטנציאל שלו בחיי היומיום. רמזים מעניינים לאפשרות זו אפשר לגלות בתופעה פיזית מוזרה שמוכרת לכל חייל שחווה חוויית קרב. חייל בזמן קרב עלול להיפצע ולהמשיך בלחימה מבלי להרגיש כאב. אותו חייל בדיוק, בנסיבות רגילות, היה יכול לצרוח לשמים אם האחות בקופ"ח היתה נועצת בו מחט. כלומר ישנן דרגות שונות לסף הכאב אצל האדם. אצל האחות בקופ"ח דקירה קטנה גרמה לצרחות, ובמהלך קרב קטיעת יד לא עוררה כאב. האם אפשר ללמוד מהדוגמה שמתייחסת לסף הכאב של האדם על כלל היכולות של האדם? אני טוען שכן, וכאן אנו מגיעים לנקודה חשובה שבה אני מבקש מכם לא להאמין לי אלא לבדוק את הדברים, לעקוב אחר הטיעונים ולשקול בעצמכם האם הם משכנעים או לא.
דוגמה נוספת נוגעת לזיכרון אנושי. הזיכרון האנושי הוא אחת החידות הבלתי מפוענחות ביכולות האדם. מצד אחד אנחנו חווים בחיי היומיום קושי מעיק וקבוע לזכור פרטים. מצד שני, קיימות עדויות מחקריות רחבות היקף כי בתהליכים מניפולטיביים, כלומר בתהליכי התערבות רפואית וטיפולית, כמו למשל היפנוזה, ניתן לרענן את זכרונו של האדם באופן שיוכל לזכור פרטי פרטים מדהימים בהיקפם. לכן, ביחס לזיכרון, בהחלט אפשרי בשלב זה של המסע שלנו להניח שאולי האדם באמת לא כל כך זקוק לכל יכולת הזיכרון המופלאה שלו, ולצרכים המעטים שהוא כבר נדרש אליהם, אולי מספיק מיצוי חלקי של פוטנציאל הזיכרון.
סוג אחר של טיעונים לשאלה מדוע האדם לא ממצה את רוב יכולתו עוסק בתשובות חברתיות. ייתכן שהחברה האנושית לא מסוגלת להכיל בקרבה כל כך הרבה אנשים בעלי יכולות גבוהות, שכן אחרי הכל, אם כולם יהיו בעלי יכולות גבוהות, איזו תעסוקה היו מוצאים להם המנהיגים שלנו? טענה נוספת היא כי בכל חברה נוצרים מנגנוני אליטות המגבילים במודע או שלא במודע את יכולת ההמונים להגיע להישגים בחינוך, בהשכלה ובתחומים נוספים. בשבוע הבא נעסוק בסיבות אפשריות נוספות לשאלה מדוע ממצה האדם רק חלק קטן מיכולתו.
מני ברזילאי, הוא מנכ"ל מייסד ויו"ר בפועל של פרויקט מיכא"ל (מיצוי כישורים אישיים למצוינות) וממפתחי שיטת מיכא"ל, טכנולוגיית למידה יחידה מסוגה המהווה פריצת דרך עולמית בתחום מימוש הפוטנציאל האנושי.
|  |  |  |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|