'ניו אייג NRG - האינטליגנציה של הרוח

ראשי > ניו אייג' > הצופן האנושי

''Vitruvian''.
ציור של ליאונרדו דה וינצ'י.

האינטליגנציה של הרוח

אינטליגנציה רוחנית היא האינטליגנציה של הנשמה. מני ברזילאי מסביר איך היא עובדת

דפדף בניו אייג'

מני ברזילאי
28/12/2004 11:55

לאחרונה פורסם כי למעלה מ-50 אחוז מתושבי ארה"ב השתמשו או משתמשים בתרופות הרגעה או בתרופות נגד דיכאון. הבדיחה החמה האחרונה אומרת שאם אין לך פסיכולוג צמוד יש לך בעיה שרק פסיכולוג יוכל לפתור. הפילוסוף והסופר הצרפתי אלבר קאמי, חתן פרס נובל לספרות, כותב בספרו "המיתוס של סיזיפוס" על הטרגדיה הגדולה של הקיום בעידן שלנו. לטענתו, היא נובעת מכך שהאדם נזרק לעולם שמהווה גם את מקום גלותו וגם את מקום מלכותו.

מקום מלכותו

- משום שיש לאדם את התחושה שהוא השליט הבלתי מעורער על העולם, לפחות ביחס לכל היצורים האחרים; מקום גלותו - משום שהאדם, בניגוד משווע לתחושת השליטה שיכולה להיות לו על חייו, חש ש"הדבר האמיתי" אינו בהישג ידו הממשי. מוסיף אלבר קאמי ואומר שהאדם נדון לחיות בעולם חסר פשר ולא מובן, שאיננו יכול לספק לו תשובות. זוהי, בתמצית, עיקריה של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, הזרם הפילוסופי שהשפיע בצורה הדרמטית ביותר על המאה ה-20.


	.


	לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית פרשנויות רבות וסותרות. ויקטור פרנקל ניסח את הבעיה האקזיסטנציאלית באומרו שהמניע המשמעותי והעמוק ביותר באדם הוא החיפוש אחר משמעות לחייו. ואם לשאיפה למשמעות תפקיד כל כך נכבד בחיי האדם, האם אפשר ללמד אנשים איך לחפש משמעות לחייהם? האם ניתן לבחון האם אכן מצאנו משמעות ראויה לחיים? ואם כן, באיזה כלי נבחן זאת? בכל חברה לאורך ההיסטוריה האנושית הוגדרה היררכיה של חשיבות האנשים בה, בהתייחס ליכולת אנושית כלשהי שנתפסה כחשובה באותה העת. בעידן החקלאי, לכוח הפיזי היתה משמעות רבה משום שהוא קבע את מידת עושרו של האדם: ככל שכוחו הפיזי היה רב יותר, כך עבד קשה יותר בשדה, כך הצמיח יותר יבולים וכך התמודד עם פולשים ואיומים. הכוח הפיזי יצר יכולת הרתעה מושלמת והגנה טובה לחוסים בצילו. בעידן הבא, תפסה החוכמה את מקומה כתכונה האנושית החשובה ביותר. במשך דורות רבים זוהתה החוכמה בעיקר עם יכולת הזיכרון של האדם. בעידן בו כמות הידע בעולם היתה מוגבלת וסופית, מי שידע יותר נחשב בהכרח לחכם ביותר. על רקע מציאות זו התפתח מעמדם המכובד של "זקני השבט", שעל פיהם יישק דבר. זקנים אלה זוהו עם חוכמה משום שצברו במהלך חייהם את כמות הידע הגדולה ביותר. במחצית המאה ה-20 נעשה ניסיון רחב היקף להגדיר את ההיבטים הרבים של מושג החוכמה ע"י כימות והמשגה של יכולת זו במסגרת מבחני ה-IQ. מבחנים אלה, על הווריאציות השונות שלהם, כמו למשל מבחנים פסיכומטריים ופסיכוטכניים, נעשו לאורים ותומים של מערכות האבחון בחברה המערבית, ואף היוו בסיס לתיאוריות רבות שביקשו לדרג תרבויות ותת תרבויות בחברות שונות.


	.


	בעשרים השנים האחרונות התפתחה תנועת נגד למבחני ה-IQ. אחד הספרים החשובים שעוסקים בניפוץ מיתוס ה-IQ הוא ספרו של ג'פרי בלום, "מיתוס ה-IQ" (תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת "מפרש"). בספר בלום מתנגד נחרצות לכל משמעות חברתית שמוענקת לתוצאות מבחני ה-IQ, ואף מטיל בספק את יכולתם של מבחנים אלו למדוד את רמת האינטליגנציה. נוסף לאינטליגנציה השכלית התפתח זרם משלים, שבפועל קרא עליה תיגר - התיאוריה על קיומה של אינטליגנציה רגשית. תיאוריה זו מניחה כי הרגשות (ולא השכל) הם אלו השולטים למעשה באדם, ועל כן המשמעות האמיתית של אינטליגנציה היא ביכולתו של האדם להכיר ולנווט את רגשותיו באופן שיסייע לו להשיג את מטרותיו, ולא יפריע לו בכך. תיאוריה זו תרמה לפריחתן של תוכניות לימוד והתפתחות אישית רבות במערב, שהדגישו את מודעות האדם לרגשותיו, ליחסיו עם הזולת וכו'.


	.


	בשנים האחרונות מתפתחת, בעיקר בארה"ב, תפיסה חדשה, כוללנית הרבה יותר, למדידת יכולותיו וביצועיו של האדם – תפיסת האינטליגנציה הרוחנית. התיאוריה, שבין הראשונים שעסקו בה היו, דנה זוהר ואיאן מישל, חוקרים בכירים מאוניברסיטת הרווארד, טוענת שהיכולת החשובה ביותר שעל האדם לפתח היא מציאת משמעות לחייו. ויתרה מכך: כל עיכוביו, מאווייו, תסכוליו וכישלונותיו של האדם הם ביטוי למצבו ביחס לשאלת המשמעות שהוא מייחס לחייו. תיאוריה זו מעודדת התמודדות עם שאלות של מהות, סיבה ותוצאה, מציאת היבטים משותפים לתופעות מקריות ועוד. למרות משמעויותיה הפילוסופיות כבדות המשקל, טוענים מפתחי תיאוריה זו כי היא ניתנת ללמידה, לפיתוח ומעל לכל, למדידה. אינטליגנציה רוחנית כוללת בחובה את כל סוגי האינטליגנציה האחרים - לרבות האינטליגנציה המוטורית, החברתית, השכלית והרגשית. אם המניע העמוק ביותר באדם הוא השאיפה לפשר, כדברי פרנקל, הרי שכל האינטליגנציות הינן כלים ספציפיים להשגת היעד העליון של מציאת משמעות לחיים. בניגוד למה שאפשר לחשוב על אינטליגנציה רוחנית, אינטליגנציה זו איננה קשורה בהכרח לאמונה דתית. החיפוש אחר משמעות יכול להוביל את האדם לאמונה דתית (אינטליגנציה רוחנית מאפשרת לדת להוות כלי למציאת משמעות) אך יכול גם להיות מנותק לחלוטין מהקשר דתי.


נזיר מחפש משמעות


	.


	על פי זוהר ומישל, אינטליגנציה רוחנית היא יכולת פנימית של האדם, שבאמצעותה אנו יכולים לרפא את נפשנו, להיות שלמים ולגלות משמעות לחיים. חוליים רבים, בעיקר כאלה המאפיינים את החברה המערבית, עשויים להירפא על ידי מציאת משמעות. ללא אינטליגנציה רוחנית מפותחת, לא ייווצרו לאדם הכוחות הנפשיים להשתמש באופן יעיל ותכליתי באינטליגנציות האחרות (השכלית, הרגשית וכד'). אם האינטליגנציה הרגשית מכוונת לנתח את המצבים שבהם אנו נמצאים, לשפוט מצבים אלו ולגזור מהם את ההתנהגות המתאימה, האינטליגנציה הרוחנית מאפשרת לאדם לשאול מהי המשמעות של הימצאותו באותו מצב. אינטליגנציה רוחנית אינה נרתעת מלשאול "מה" ו"למה" על כל סיטואציה חומרית, רגשית ורוחנית כאחת. בחברות קדומות, חייו של האדם עוגנו במסגרת תרבותית קבועה וידועה, עם מסורות ואמונות, מוסר, יעדים וגבולות קבועים. בחברה המודרנית איבדנו את המובן מאליו, ונותרנו עם בעיות קיומיות ורוחניות שלא מקבלות מענה בכלים הקיימים. במעבר בין העולם הישן לחדש, נקלענו למשבר חריף של משמעות. החיים בעידן הנוכחי מאופיינים בכאוס, שינויים במוסדות המשפחה, הקהילה והדת המסורתיות, שינוי בערכים, בחזון ובמושגי האחריות האישית והחברתית. התיאוריה על קיומה של אינטליגנציה רוחנית הופיעה על רקע תוצאות מחקרים רבים על מוח האדם, שרמזו לפרשנות שונה בתכלית באשר לחלקים נכבדים של הידע על המוח שהחזקנו בהם עד כה. במשך שנים רבות קישרו אנשי המדע פעילות מסוימת שמתרחשת באונה הצדעית במוח לחזיונות מיסטיים של חולי אפילפסיה או לחזיונות של משתמשי אל.אס.די. ב-1997 הוכיח נוירולוג בשם רמצינדרן מאוניברסיטת קליפורניה, כי פעילות דומה מתרחשת גם במוחם של בני אדם נורמליים. חוקרי מוח שעוסקים בנושא מכנים את האתר במוח שבו התגלתה פעילות זו כ"נקודת האלוהים". קיומה של פעילות בנקודה זו לא מוכיחה, כמובן, את קיום האלוהים, אך כן מוכיחה שמוח האדם התפתח באופן כזה שהוא יכול לשאול שאלות על משמעות.


	.


	מחקר נוסף, שביצע הנוירולוג האוסטרי וולף זינגר, הראה כי במוח מתקיים תהליך עצבי המופקד על מתן משמעות לכל התנסות שלנו. עד למחקרו של זינגר היה מקובל לחשוב כי ישנן רק שתי צורות ארגון עצבי במוח: * חיבור עצבי סדרתי, שבאמצעותו מתקיימת חשיבה לוגית, והוא הבסיס לאינטליגנציה השכלית. * חיבור עצבי מרושת, שבאמצעותו מתקיימת החשיבה האסוציאטיבית, שהיא הבסיס לאינטליגנציה הרגשית. המחקר של זינגר הוכיח כי ישנו סוג שלישי של ארגון עצבי במוח שמהותו תנועות עצביות מאחדות ומתאמות לכל רוחב המוח. עוד מחקר שתרם לביסוסה של האינטליגנציה הרוחנית בוצע על ידי רודולפו לינאס באמצע שנות ה-90. המחקר של לינאס הוכיח שגלי מוח בתדירות של 40 הרץ משמשים אמצעי לחיבור בין התנסות ספציפית לבין משמעות רחבה שאנו נותנים להתנסות זו. נוירולוג נוסף מאוניברסיטת הרווארד, טרנס דיוקן, טוען כי השפה הוורבלית היא תופעה ייחודית לאדם, ושהיא קיימת רק בגלל קיומו של מרכז המשמעות. לטענתו של דיוקן, מחשבים משוכללים, ואפילו קופי אדם מפותחים ביותר, אינם יכולים להשתמש בשפה ורבלית כי הם חסרים את היכולת של האונה הקדמית לעסוק במשמעות. תיאורית האינטליגנציה הרוחנית טוענת שהאדם משתמש ביכולת ייחודית זו בדברים הבאים: * כדי למצוא משמעות עמוקה למאבקים אליהם הוא נקלע בחייו. * כדי להיות יצירתי. * כמצפן לזיהוי מוצא כשאנו על סף תהום. * כדי למצוא את האחדות שמאחורי השונות, לזיהוי הפוטנציאל שמעבר לביטוי הממשי. * כדי להתעלות מעל הפער שבין העצמי לאחר. * כדי להתמודד עם בעיות של טוב ורע, חיים ומוות, ייאוש ותקווה וכו'.


גם לקופי אדם מפותחים אין את היכולת להשתמש בשפה ורבלית


	מבחן האינטליגנציה הרוחנית


	אינטליגנציה רוחנית יכולה להימדד על ידי בחינת קיומן או היעדרן של התכונות הבאות: · גמישות · מודעות עצמית · יכולת להתעלות מעל לכאב · יכולת לקבל השראה מחזון וערכים · רגישות לפגיעה מיותרת בזולת · יכולת למצוא קשרים בין דברים שונים על ידי הסתכלות בפרספקטיבה רחבה. · יכולת לשאול שאלות כגון: מדוע? מה היה קורה אילו? ולחפש תשובות מן היסוד · יכולת ליצור אמון בעצמך ולהיות מה שאתה


	מה מונע את התפתחות האינטליגנציה הרוחנית?


	על פי קרל יונג, כל בעיה נפשית יש להבין כנשמה סובלת שלא גילתה את משמעותה. על פי מייקל קירני, כאב הנשמה נוצר כשהאדם מנותק מהחלקים העמוקים ביותר שלו, או מנוכר להם. כשם שחיבור עם הנשמה עשוי להביא לשלמות פנימית ולתחושת משמעות, כך כאב בנשמה מבטא חוויה של ניכור והיעדר משמעות. התופעות העיקריות שמונעות התפתחות אינטליגנציה רוחנית: * מניעת התפתחות צד כלשהו בעצמי * פיתוח צד אחד מעבר למידה בצורה שלילית או הרסנית * קשר מסוכסך או היעדר קשר בין הצדדים השונים של עצמי אינטליגנציה רוחנית היא האינטליגנציה של הנשמה. הנשמה עצמה היא ערוץ התקשורת בין העולם הפנימי לחיצוני. כשהערוץ או הדו שיח נקטע, משתבש, הנשמה מנותקת. ניתוק זה הוא שורשה של כל מחלה רוחנית.


קרל יונג. כל בעיה נפשית מקורה בנשמה סובלת


	איך מפתחים אינטליגנציה רוחנית?


	אינטליגנציה רוחנית היא הכלי שדרכו אנחנו יכולים לנוע מהערוץ הפנימי לחיצוני ולרפא את עצמנו באמצעות מיקוד פנימי. לכל אדם יש ייחוד, וייחוד זה הוא שלמותו הפנימית המקורית. לכל אדם יש את הבחירה האם לחיות עם הייחוד הזה, להשתמש בו ככלי להעצמתו - או להתנכר לו, לאבד ייחוד או משמעות. כדי להשיג מיקוד פנימי נדרש מהאדם: 1. להיות מודע למעשיו בכל רגע 2. להיות בעל רצון להשתנות 3. להתחקות אחר המניעים העמוקים שלו 4. לגלות מכשולים ולפרק אותם 5. לבחון אפשרויות רבות בכל מצב 6. להתחייב למסלול שאנו בוחרים 7. להיות מודע לקיומם של מסלולים רבים פיתוח אינטליגנציה רוחנית מחייב בהכרח לימוד משברי רוויי סבל וכאב, וזאת משום שהוא דורש מהאדם להציב את עצמו במרכז ההתבוננות שלו, להאיר חלקים חשוכים ולהתחבר לנקודות שאנו רוצים לשכוח ולברוח מהם. הבחירה שבידי האדם היא האם להתחבר לעצמו, ולשאוב מחיבור זה את הכוח להתמודדות עם העולם - או להתנכר לעצמו, חזונו, ויכולותיו, ולתת לסביבה הסובבת אותו, בגלי האופנה המתחלפים, להשיט אותו אל עבר יעדים ומטרות שבמוקדם או במאוחר, יגלה שבינו לבינן אין דבר וחצי דבר.