 |
/images/archive/gallery/195/559.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| מני ברזילאי חושב שבני אדם רדומים נידונו לחיים בהם הם לעולם לא יוכלו לממש באופן מלא את רצונותיהם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מני ברזילאי
2/11/2004 9:37 |
|
|
|
|
|
|
|
המפגש הראשון עם אדם שלא הכרנו קודם יכול ללמד אותנו על הגשר שאנחנו בונים בין הדמיון למציאות. עד למפגש יש לנו בראש תמונה דמיונית של האדם ואילו המפגש מייצר את הגשר שבין הדמיון שלנו לבין המציאות הסובייקטיבית של הזולת, אם בכלל קיימת מציאות שכזו. אם לתמונת הדמיון של האדם יש השפעה כלשהי על המציאות, כיצד אפשר "לתכנת" תמונה זו?
ראשית מן ראוי להתחיל ולשאול מה מניע את האדם? בין הכוחות החשובים המניעים את האדם אפשר לזהות את הגעגוע לעבר ואת החלום על העתיד.
במאמר זה אני מבקש לטעון שהגעגוע לחוויה או לאירוע כלשהו מעברנו, ושהחלום שאנו חולמים על דבר מה שאנו רוצים להשיג בעתיד,
יכולים ללמד אותנו פרק חשוב על הגשר שבין הדמיון למציאות.
כל חלום על העתיד מעוגן ונטוע במקום כלשהו בעברנו, ולכן הגעגוע, כמו החלום, מעוגנים בנקודה כלשהי בהיסטוריה שלנו. ההיסטוריה החברתית של האדם מתחילה ברגע מוגדר ומיוחד, רגע הלידה. ההיסטוריה האישית של האדם בוודאי לא מתחילה ברגע הלידה, אלא לפחות מספר חודשים לפני הלידה, בעת בה התקיים כיצור חי ברחם אמו.
כשאדם נולד, הוא עובר מהפך תודעתי חסר תקדים. המהפך התודעתי של הלידה הוא משמעותי במידה המגמדת את כל המהפכים התודעתיים שעובר האדם בחייו, משום שבבת אחת כל עולמו הפנימי והחיצוני של העובר משתנה מן הקצה אל הקצה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הים הכאוטי של המציאות
|
|
|
 |
|
|
|
התודעה של כל יצור היא פונקציה של רמת הצרכים שלו ושל רמת ההתמודדויות להן הוא נדרש במציאות. ככל שהאורגניזם נמצא במערכת סגורה יותר, כלומר בטוחה יותר ובעלת מרכיב קטן יותר של חוסר ודאות, כך על רמת התודעה שלו להיות מפותחת פחות.
דוגמה למערכת סגורה היא החיים ברחם. ברחם החיים של התינוק פסיביים, הוא לא נדרש לעשות דבר עבור הקיום שלו והוא אינו נדרש לבחירה בין אלטרנטיבות. כשהאדם נולד הוא נדרש לפתח כוחות וכישורים שבעזרתם הוא יוכל להתמודד עם סביבה חסרת ודאות ושונה בתכלית לזו שהכיר ברחם. מהם הכוחות שמתפתחים באדם כדי להסתגל למצב תודעה של חיים במערכת פתוחה, בעלת מרכיב גבוה של אי ודאות?
מה שמניע את התינוק כשהוא נולד הוא הזיכרון מהרחם. לתינוק אין "תיאוריות" על החיים, אין לו מושג מה מצפה לו, וכל ידיעותיו מסתכמות בהתנסותו במערכת סגורה, ברחם. ברחם לא הכיר התינוק את תחושת התיסכול והכאב שנוצרים מהפער שבין הרצון למימושו. במילים אחרות, בעולם המעשה שאותו אנו חווים ביציאתנו מהרחם, גורם ההנעה הראשון במעלה הוא הדחף לצמצם את הפער שבין הרצון שלנו לבין התגשמותו בחיינו.
פער זה מאלץ אותנו לחשוב ולמצוא פתרונות. חשיבה זו דוחפת אותנו לעשייה, ומכאן ניתן להניח שקיים קשר בין התפתחות האינטליגנציה לבין ההתמודדות שלנו עם הפער.
הנחנו שהכוח המרכזי שדוחף את התינוק מרגע לידתו הוא הרצון לחזור לרחם או לפחות לתנאים דומים לאלו שהיו ברחם. רצון זה גורם להתפתחות שני כוחות, הפועלים בשני מישורים שונים בתכלית.
הכוח הראשון מחפש סדר במציאות, תבנית שלתוכה ניתן לצקת את הכאוס, חוסר הסדר ואי הוודאות של עולמנו לתמונה מסודרת, הגיונית ומובנת. כוח זה מנסה לשחזר מערך הכרתי דומה למערך ההכרתי של הרחם, כלומר למציאות מסודרת ידועה וצפויה.
כוח זה דוחף את האדם מרגע הלידה עד מותו לחפש את הסדר שדומה לסדר שהכיר ברחם. במילים אחרות, הדרך של האדם "לסגור" את המערכת ה"פתוחה" היא לנסות למצוא בה סדר. כאן המקום להזכיר את המשל על רשת הדייגים, המספר על דייג שלו רשת צפופה, שכל ריבוע בה הוא בגודל 10 ס"מ. הדייג כמובן מעלה ברשתו רק דגים גדולים. הדגים הקטנים חומקים מרשתו והיות שכך, הוא משוכנע שבים הזה אין כנראה דגים קטנים. הנמשל הוא שאנו קולטים רק את הפרטים המסוגלים להיכנס ל"רשת הדייגים" התודעתית שפרשנו בים הכאוטי של המציאות. במציאות לעומת זאת קיימים פרטים רבים שלא יוכלו להילכד ברשת התודעתית שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפנטזיה מגשרת על הפער שבין הרצון למימושו
|
|
|
|
|
|
|
אחת הדוגמאות לצורך של האדם לחפש סדר במציאות גם במחיר של התעלמות מפרטים חשובים נוגעת למושג סטיגמה, או סטריאוטיפ. כשאנחנו פוגשים לראשונה אדם ממוצא מסוים, נוח לנו להתעלם מכל תכונותיו הבלעדיות ולקטלג אותו בקטגוריות שכיחות וחברתיות. הסטיגמה והסטריאוטיפ הם ביטוי לניסיון של האדם למצוא סדר כלשהו בתוך אי הסדר, ובעזרתם לקדד אינפורמציה בצורה קלה, יעילה וחסכונית.
בשום נקודה בחייו של האדם הוא אינו "לוח חלק". אל כל מציאות הוא מגיע כשבמוחו כבר קיימת תבנית חשיבה מסוימת וכל שנותר לו הוא לחפש את החורים שבה, כדי להשלים את החלקים החסרים.
רשת הדייגים התודעתית, או אם תרצו כוח ההיגיון, שואל מהי המציאות. לעומתו, כוח אחר לחלוטין הפועם בנו שואל מה ראוי שתהיה המציאות? הכוח הזה הוא כוח הפנטזיה, כוח הדמיון.
כוח הפנטזיה הוא אחד הכוחות הבסיסיים, המרכזיים והחשובים ביותר בנפש האדם. זהו הכוח שמניע אנשים לעשות מעשה, לצעוד מתקופת האבן לתקופת החלל. אם לא היה לאדם כוח כזה, שום מערכת מהמערכות שסובבות את החיים שלנו לא היתה יכולה להתקיים באופן שבו היא מתקיימת כרגע. כל מערכות הבידור למיניהן בנויות על ההנחה שיש לאדם את כוח הפנטזיה, שכן אחרת הן היו נתפסות כמטופשות וחסרות משמעות. לשום שיר, ציור, סרט או יצירת אמנות אין משמעות אם לא מניחים שיש לאדם את הכוח לדמיין.
כוח הפנטזיה הוא השאיפה שלנו לחפש לא את מה שיש במציאות, אלא את מה שהיינו רוצים לראות במציאות. אם הכוח ההגיוני מנסה להחזיר אותנו למצב המסודר שחווינו ברחם, על ידי סידור המציאות הקיימת בתבניות, הרי שכוח הפנטזיה מתחיל בנקודה שבה אנחנו מתגעגעים למצב שבו ההיגיון לא יצטרך להתאמץ כדי ליצור סדר, מצב שבו המציאות הקיימת תשתנה ותתאים למה שאנחנו רוצים שהיא תהיה. זהו כוח התקווה והחלום, הכוח שנותן לאדם מוטיבציה לעשות מעשה.
ככל שחוזרים אחורה מבחינה כרונולוגית לגיל מוקדם יותר בחיי האדם ניתן להבחין בדומיננטיות גבוהה יותר של כוח הפנטזיה. הצורך החזק ביותר שיש לילד למשל הוא לשמוע סיפור, מאחר והסיפור יכול לעזור לו לדמיין, לרכב על גלי הפנטזיה אל עבר מציאות שלמה ומסודרת יותר.
בניגוד למה שנדמה לנו, כוח זה ממשיך להפעיל אותנו גם כשאנו מתבגרים. אנחנו נדרכים בהרצאה משעממת למשמע הבטחתו של המרצה לספר סיפור אישי שקרה לו, וסביר להניח שאת הסיפור נזכור טוב יותר מאשר פרטים הגיוניים רבים שנאמרו בהרצאה עצמה. כוח הפנטזיה נוצר כדי לגשר על הפער שבין הרצון למימושו. שום רצון לא יוכל להתממש במציאות באופן מדויק ושלם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכוח המניפולטיבי של הפנטזיה
|
|
|
|
|
|
|
עד כה תיארתי את אופן פעילותו של כוח הפנטזיה ואת הסיבות להיווצרותו. בתיאור זה הודגשה בעיקר תרומתו החיובית של כוח זה לפיתוח חזון, תמונת דמיון, מימוש שאיפות וכן הלאה.
אבל כוח הפנטזיה מנוצל במקרים מסוימים גם באופן מניפולטיבי בצורה שמסמאת את עינינו ופוגעת קשות בכוח השיפוט שלנו.
תעשיית הצרכנות המערבית למשל שוברת שיאים בשימוש בכוח הפנטזיה שלנו. בפרסומות מספרים לנו סיפור מניפולטיבי על עולם קסום, יפה ומושך, שבינו לבין מהות המוצר אין דבר וחצי דבר.
במובן זה תעשיית הפרסומות מחללת את אחת היכולות התמימות והיפות שיש בנו, והיא היכולת לחלום על מה שראוי שיהיה בעולם, ובכך משתלטת באורח דורסני וגס על מנגנון ייצור החלומות והפנטזיות שלנו.
מכל מה שנאמר עד כה ניתן ללמוד על סוגי ה"תיכנותים" שאנחנו צריכים לעשות לתודעה שלנו במצבים שונים.
כשלומדים חומר חדש או לחילופין חומר מוכר וקשה, הדרך הטובה ביותר להתחיל להתמודד נכון עם הנלמד הוא להשתדל לשכוח את כל מה שאנחנו יודעים ביחס אליו, ובמובן זה לפעול בניגוד לנטייתנו הטבעית להחזיק בעמדה או תפיסה ביחס לכל דבר, גם אם איננו מכירים אותו.
בתהליכי קבלת החלטות, עלינו לנסות לבודד בין מרכיבי ההשערות לבין מרכיבי העובדות. בהשערות נמצא, ברוב המקרים, את כל המלכודות הקלאסיות ואת כל התבניות המחשבתיות שתוקעות אותנו.
ביחסים בין אישיים חשוב להפריד בין התפיסות המוקדמות והלא מבוססות שלנו על האדם אותו אנחנו עומדים לפגוש לבין החוויה הסובייקטיבית אותה הוא מעביר לנו.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
