 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על המדיטציה הפשוטה והקשה מכולן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
9/11/2004 9:21 |
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שקרא ספרים רבים, עבר סדנאות קתרזיס וטראנס, למד טאי צ'י ועשה ויפאסנה עשרה ימים, מחליט גיבורנו לצאת לבדו למסע הליכה ממושך ביערות הגדולים שבצפון היבשת. מטרת המסע היא מדיטציית זן בטבע, הרחק מהשאון היומי שהוא חלק בלתי נפרד מחייו העירוניים. כל מה שצריך זה נעלי הליכה טובות, תרמיל גב, אוהל מתקפל, מים, אוכל, תכשיר דוחה יתושים, מצפן ומפה.
חמישה ימים בהם הוא או היא יהיו הכי לבד שאפשר, ללא הדרכה, ללא קבוצה תומכת ובלי פעמון שמודיע מתי התרגיל נגמר. כך, בחברת העצים, הכוכבים והרוח, יוכל הגיבור, או לפחות כך הוא מקווה, למצוא את "עצמו" הפנימי או לפגוש את ה"אני" האמיתי שלו.
בערב השלישי המדורה כבר נדלקת בקלות
רבה יותר וארוחת הערב נבלעת מהר יותר. גם האוהל עומד מתוח ויציב במחצית מהזמן שלקח בערב הראשון. כל החפצים מסודרים יפה בתוך התיק שבהאוהל, הפנס מוכן על שק השינה, השעה רק שמונה בערב והיום כבר אין תירוץ לדחות את המדיטציה.
לאחר התלבטות ארוכה הוא מחליט על המיקום המדויק לשבת בו, פורש מחצלת קטנה, מנפח את כרית הישיבה שקנה במיוחד, נמרח בדוחה יתושים אגרסיבי, שותה מים, עושה פיפי, מנקה את האזור מאבנים, חולץ את הנעליים, בודק אם הסוליות נשחקו, מתמתח, הולך להביא את הפנס, חוזר, מנער את הגרביים מהעפר ומתיישב בזהירות על הכרית, תוחב את העקבים, מוריד את הברכיים על המחצלת, לוקח כמה נשימות עמוקות ומתכונן להתחיל במדיטציה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עורב המחשבות
|
|
|
 |
|
|
|
"אם יבוא נמר?"
"מה?"
"אם יבוא נמר?"
"אין נמרים ביער הזה. שקט".
"אבל יש דובים".
"אל תדאג, כל האוכל סגור בשקיות פלסטיק, וחוץ מזה דובים לא עושים כלום לאנשים שיושבים ולא זזים. שקט, תן להתרכז".
"יש עכבישים ארסיים שנכנסים לתוך הנעליים, או לתוך השק שינה, לא חשבת על זה? עכבישים לא יודעים אם אתה עושה מדיטציה או לא עושה מדיטציה וזה יכול להיות מסוכן מאוד. ייקח ימים עד שימצאו אותנו".
"סגרתי את האוהל והנעלים פה מולי. די כבר, מספיק עם זה".
"ואם תירדם?"
"זה זן, מה פתאום להירדם?".
"הכל יכול להיות, היה לנו יום קשה אל תשכח. אם תירדם יכול לבוא גם נחש".
"אני לא אירדם ואני אקשיב לכל הקולות ואני אשמע אם משהו יתקרב, אם רק תהיה בשקט ותפסיק להפריע".
"טוב, אני אהיה בשקט, אתה צודק. אתה אמור להיות ברווח שבין המחשבות, מדיטציה זה חשוב מאוד, בשביל זה אנחנו כאן, חבל שאין קליטה בטלפון הנייד, היינו יכולים לקחת טלפון לווייני שקולט מכל מקום בעולם".
"החלטנו לא לקחת כי הוא שוקל חמישה קילו, ועכשיו אין טלפון ואין מה להצטער ותפסיק להציק לי. סתום את הפה עכשיו ותן להתחבר".
"טוב, אני לא אגיד כלום. בכל מקרה כבר לא נשאר הרבה זמן למדיטציה".
"מה זאת אומרת לא נשאר הרבה זמן? יש את כל הערב וכל הלילה אם אני רוצה".
"כן, אבל עוד מעט יירדמו לנו הרגליים ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עכשיו להזיק לרגליים".
"די, די, אי אפשר ככה, איזה נודניק אתה".
"נו?"
"מה נו?"
"זה התחיל כבר?"
"מה?"
"המדיטציה, זה התחיל כבר? אתה מרגיש משהו מיוחד?"
"לא, עוד לא קורה כלום".
"אם לא יקרה כלום אתה תהיה מאוכזב?"
"אולי קצת, עשיתי הרבה מאמץ להגיע לכאן וזה לא משהו שאפשר לעשות כל חודש".
"היינו יכולים להזמין עוד מישהו, היה יכול להיות נחמד כאן ביער. ככה בטוח לא היינו חוזרים מאוכזבים".
"אם לא תסתום אני אכריח אותך לחזור על מנטרה".
"לא, לא, רק לא מנטרה, אני לא סובל את זה, זה מגביל לי את המוח".
"אז תשתוק. אתה מפריע לי להיזכר במה שצריך לעשות במדיטציית זן".
"בזן אמורים לעשות כלום, לא?".
"כן, צריך רק להקשיב, לנשום ולהיפתח..."
"אז למה אתה לא מצליח?"
"בגללך אידיוט".
"שמעתי את זה".
"אז עכשיו אתה נעלב?"
"לא נעלב, אבל אם אתה רוצה שאני אהיה בשקט אז אני אהיה בשקט, הנה, אני בשקט, טוב לך?"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו טיפה שמצאה את הים
|
|
|
|
|
|
|
ואז, למשך מספר רגעים היה שקט ופתאום היער התעורר לחיים. עשרות צרצרים שוחחו עם עצמם בקולות שונים, הרוח העבירה גלים בענפים וינשוף קרא מרחוק. זמזום עמוק מילא את האוויר ברעד פועם, כמו זרם עדין של חשמל שעוטף את הגוף וחודר לאט פנימה. הוא הרגיש שקודם היער והוא היו בתדרים נפרדים, ועכשיו, בתהליך נעים מאוד, הוא כמו נעלם ושניהם התחברו, מהדהדים בתדר אחד.
לבו התמלא באהבה כמו שלא חש מזה זמן רב ודמעות של אושר ירדו ללא סיבה על לחייו. אושר שקשה להסביר במילים, אושר כמו שמרגישה טיפה שהיתה הרבה זמן לבד ופתאום מצאה את הים.
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
