 |
 |
|
|
|
|
| מני ברזילאי טוען שאת הפתרון לחידת צירופי המקרים ניתן למצוא בתיאוריות ריבוי הממדים והיקומים המקבילים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מני ברזילאי
14/12/2004 14:01 |
|
|
|
|
|
|
|
לא קשה לחשוב על זמן או אירוע בחיינו שהביא אותנו לצעוק: "צירוף מקרים!". ואם זה לא אירוע שקרה באופן ישיר לנו, אז בוודאי יש אירוע כזה שקרה למי ממכרינו, או לפחות ששמענו עליו; אירוע שבו קרו שני דברים בו זמנית, כאשר לכאורה אין שום קשר ביניהם. במאמר זה אנסה לבחון מקרים אלו מזווית קצת שונה.
ההנחה הרווחת היא כי אנו חיים בעולם תלת ממדי המורכב מאורך, רוחב וגובה (או עומק). זו התמונה שאנו מסוגלים לקלוט דרך חושינו. אולם כל אדם יודע שהחושים שלנו הם מוגבלים ואינם יכולים להעביר את מורכבותה של המציאות או את ריבוי המימדים. מתמטיקאים ופיזיקאים בני דורנו כבר הצליחו להוכיח שהמציאות איננה מורכבת רק משלושה מימדים. המדע היום מדבר, בזהירות ראויה, על קיומם של בין 10-26 מימדים - עובדה שכבר נכתבה בתורת הסוד היהודית לפני אלפי שנים (10 ממדים כנגד עשר הספירות, 26 הוא ערכו המספרי של שם אלוקים).
ועדיין, אין אנו מסוגלים לקלוט יותר מאשר שלושה ממדים. על מנת להבין את המוגבלות שלנו ננסה להסתכל רמה אחת למטה, אל עולמות שכן ביכולתנו להבין.
נתאר לעצמנו עולם דו ממדי. למשל, רצפת החדר בו אנו נמצאים. בעולם זה, שנקרא לו שטוחלנד ("ארץ שטוחה"), חיים יצורים דו ממדיים, שעולמם מסתכם ברוחב ואורך בלבד, ואין להם ממד של גובה. אם נניח בתוך עולם זה (כלומר על הרצפה) עט כתיבה, הרי שבעיני יצור החי בעולם הדו ממדי יהיה זה קו ארוך פשוט ולא עט. ואם נניח בעולם זה ספל, יראה היצור הדו ממדי רק את המעגל, ה-O התחתון
של הספל, ולא את גובהו. כשנרים את הספל מנקודה מסוימת ברצפה לנקודה אחרת, יראה היצור הדו ממדי מעגל שלם שזז מנקודה מסוימת לנקודה אחרת ולא ספל מתנייד.
חפץ אחר, כסא למשל, ייראה ליצור הדו ממדי החי בשטוחלנד רק כ-4 נקודות, אלה הן 4 הנקודות הנוגעות ברצפה (קצוות הרגליים). נקודות אשר מבחינתו אין שום קשר ביניהן. וכשנרים את הכסא ונזיז אותו מפינה אחת בחדר לפינה אחרת, מבחינתנו יזוז הכסא בשלמותו, ואילו היצור החי בעולם הדו ממדי יראה רק 4 נקודות (שמבחינתו אין שום קשר ביניהן) שזזות ביחד, מאזור אחד לאזור אחר. מבחינת היצור הדו ממדי הוא ראה משהו בלתי הגיוני: 4 נקודות בלי קשר זזות ביחד. אם אותו יצור היה יודע את מה שאני בעולם התלת ממדי יודע, שהנקודות האלו מחוברות ביניהן לכדי כסא, הדבר בוודאי לא היה כה תמוה עבורו.
עכשיו ננסה לתרגם את הממצאים האלה לעולם שלנו. האם התיאור שנפרש כאן מזכיר לנו את שקורה כאשר מתרחשים בעולמנו התלת ממדי צירופי מקרים, אירועים מוזרים ובלתי הגיוניים? חשבתם על זה שייתכן שהקשר בין המאורעות אכן קיים, אבל בממד אחר, ממד שאינו נקלט באמצעות החושים שלנו? ואולי הוא בכלל נקלט באמצעים אחרים?
המשל אודות העולם הדו ממדי שתיארתי הוזכר לראשונה בשנת 1884 בידי הכומר אדווין אבוט, שחיבר ספר בשם “Flatland” ("מישוריה"), המתאר יקום בו חיים אנשים שתפישת עולמם היא דו מימדית בלבד. למעלה ממאה שנים לאחר שכתב את הספר, עדיין הוא נחשב לאחת מיצירותיו המבריקות ביותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הנמלה שלא קולטת שהיא חיה בעצם על ענף דו ממדי
|
|
|
 |
|
 |
|
תיאוריית קלוצה-קליין
|
|
|
 |
|
|
|
המדע מנסה כל הזמן למצוא ממדים ותובנות חדשים ולהרחיב את טווח הראייה של האדם לתפיסה רב ממדית באמצעות התודעה והדמיון, אל מעבר לחושינו האחרים, המוגבלים לתפיסה תלת ממדית.
בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 עסק המדע רבות בניסיון לאחד את כוחות הטבע השונים. חוקר בשם תיאודור קלוּצה מצא פתרון אלגנטי לבעיה. הוא הצליח להראות שניתן לאחד מתמטית את האור (הכוח האלקטרומגנטי) ואת כוח הכבידה. רק בעיה קטנה נותרה לו - לשם האיחוד האמור הוא נזקק לממד נוסף, ממד חמישי.
תיאוריית קלוצה-קליין (על שם קלוצה וסטודנט שלו) לא החזיקה מעמד זמן רב ונמחקה מהתודעה המדעית עד לשנות השמונים, בהן החל המדע לעסוק בתיאוריית העל-מיתרים, לפיה החומר איננו אלא רטיטות של המרחב. רטיטות אלה של המרחב מחייבות את המסקנה כי קיימים מימדים נוספים. האם כל זה נגמר במימד החמישי עליו דיבר קלוצה?
אם נחשב כמה מימדים צריך על מנת לאחד את כל כוחות הטבע הידועים, המסקנה תהיה כי ישנם 10 כאלה במציאות. 4 מהם מוכרים לנו (3 מימדי המרחב ומימד הזמן), בעוד ששאר השישה מכווצים ומסולסלים בגודל מיניאטורי.
מה הכוונה בממדים מסולסלים? תארו לעצמכם את הנמלה שבתמונה, חיה על גבי הענף שבתמונה. היא מכירה ממד אחד בלבד, היא יודעת רק ללכת קדימה וללכת אחורה. חיה בעולם חד ממדי. אולם אם תבחנו את הענף מקרוב תגלו שיש לו גם היקף, ממד נוסף, מסולסל ומקופל סביב עצמו. אם נרחיב את היקף הענף עוד ועוד, תגלה הנמלה שהיא בעצם חיה בשני ממדים. אך כשהענף מקופל סביב עצמו, הממד הנוסף בלתי ניתן לזיהוי, למרות שהוא בוודאי משמש כאמצעי לרטיטות או להשפעות פיזיקליות אחרות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקרפיונים בנהר
|
|
|
|
|
|
|
אנו מכירים, כאמור, שלושה ממדים בלבד. "היכרות" זו נובעת מההכרה שלנו ולא מהמציאות. המציאות היא רב ממדית. ננסה להבין את ההסתכלות המוגבלת שלנו על המציאות, באמצעות דוגמת הקרפיונים בנהר.
תארו לעצמכם עולם של קרפיונים החיים להם אלפי שנים בנהר. הם פיתחו מנגנונים חברתיים וסוציאליזציה של המציאות ושל המדע וסבורים שבנהר שבו הם חיים מסתכמת כל המציאות כולה.
כעת, אם דייג קשיש יושיט יד ויתפוש קרפיון חביב, אותו הדג יחשוב שחטפוהו חייזרים לעולם אחר וחדש לחלוטין. כשישוב הקרפיון לנהר (בהנחה שהדייג הקשיש ויתר על ארוחת הצהריים שלו), יאסוף את מיודעיו הקרפיונים ויספר להם סיפור מדהים על "החיים שמעבר לגבולות התודעה" ועל "היצורים המוזרים מהחלל החיצון" שחטפוהו. שהרי המציאות שאנו חווים אינה תלויה ביכולת המוגבלת של ההיגיון שלנו לתפוש אותה. המציאות היא בעלת ממדים רבים יותר משאנו יכולים לתאר לעצמו בעיני רוחנו.
אנו נוהגים לחשוב שהמרחב הוא "שטוח". כלומר, שהמרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות הוא קו ישר. אבל תארו לעצמכם שהמרחב עצמו עשוי להיות עקום, כמו פני תפוח למשל. שהרי הנחת הקו הישר היא זו שעומדת בבסיסה של הגיאומטריה האוקלידית. והאם הגיאומטריה האוקלידית משקפת את המציאות, את הטבע? איפה בטבע נמצא את הצורות השטוחות האידיאליות של הגיאומטריה האוקלידית? היכן יש בטבע משולש, מלבן? העצים, ההרים, התאים, הים - אלו צורות עקומות ומתעקמות, נפתלות ומתפתלות, ולא ישרות, תלת מימדיות, שטוחות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיות שהאדם עומד מולם משתאה
|
|
|
|
|
|
|
חשיבה על ריבוי הממדים במציאות יכולה לתת מענה לבעיות רבות שהאדם עומד מולם משתאה ונטול תשובות:
1. פיצול הכוחות בטבע והניסיון לאתר את התיאוריה המאוחדת הגדולה (ה-G.U.T) - יתכן שפיצול הכוחות בטבע נובע מהסתכלותנו על הכוחות בארבעה ממדים בלבד. קיימת סברה מדעית לפיה ככל שעולים בממדים, כוחות הטבע מתאחדים, וכי הפיצול קיים רק בממד השלישי.
2. בעיית "הקריסה הגדולה". על פי גישת המפץ הגדול, במידה ויהיה קיים בו מספיק חומר, יקרוס היקום יום אחד לתוך עצמו מכוח כבידתו. המשמעות היא הרס מוחלט של כלל היקום, חזרה לנקודה סינגולרית. הגישה על פיה יש ממדים נוספים למציאות גורסת כי הקריסה הגדולה אכן עשויה לקרות, אלא שביקום אחר ובממד אחר, היא לא תתרחש. כל שנותר לנו בני האדם כדי להינצל הוא למצוא את המעבר, את ה"מדרגות הנעות", כדי לעבור ליקום אחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חור של תולעת
|
|
|
|
|
|
|
כדי לנסות ולהמחיש כיצד ריבוי הממדים נקשר למושגים נפוצים במדע המודרני, ננסה לבחון בקצרה את סוגיית היקומים המקבילים. לשיטתו של הוקינג, ישנם חורי תולעת המקשרים את יקומנו עם מיליארדים על גבי מיליארדים של יקומים מקבילים, רק שגודלם הוא זעיר ביותר - בערך כגודלו של פלנק, בממוצע (כלומר, קטנים פי 100 מיליארד מיליארדים מגודל הפרוטון, ואין מקום לבן אדם לעבוד דרכם). יתרה מזו, הואיל ומעברים קוואנטים גדולים בין היקומים אינם תכופים, אפשר שנצטרך לחכות זמן רב, רב יותר ממשך קיומו של היקום, בטרם יתרחש אירוע כזה.
כיוון שכך, חוקי הפיזיקה אינם אוסרים על האדם להיכנס ליקום תאום, כזה הדומה ליקומנו בכל דבר ושבמקום כלשהו בעבר התפצל ממנו. אין הם אוסרים זאת - הם רק קובעים שההסתברות לכך נמוכה מאוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התבלבלו היקומים
|
|
|
|
|
|
|
עולם מקביל מסוג זה תיאר ג'ון וינדהם בסיפורו "חיפוש אקראי". במרכז העלילה ניצב קולין טרפורד, מדען גרעין בריטי שכמעט נהרג ב-1954 בניסוי גרעיני שלא עלה יפה, ובמקום להתעורר בבית חולים מצא את עצמו, לבדו וללא פגע, מוטל בחלק נידח של לונדון. הוא נוכח בהקלה כי כל הדברים נראים כשורה, אולם עד מהרה התברר לו שהם מסולפים לגמרי. כותרות העיתונים הן בלתי אפשריות לחלוטין, מלחמת העולם השנייה לא התרחשה כלל, הפצצה האטומית לא הומצאה. כל ההיסטוריה של העולם התעוותה.
כשהוא מציץ בחלון הראווה של חנות ספרים, רואה טרפורד את שמו מוצג, יחד עם תמונתו, כמחברו של ספר רב מכר. להפתעתו, עותק מדויק של עצמו קיים בעולם המקביל הזה - אבל כסופר, לא כפיזיקאי גרעיני. מסתבר שביקום המקביל הזה נפלו הכרעות שונות בעבר.
טרפורד מעלעל במדריך הטלפונים של לונדון ומוצא את שמו, אבל הכתובת אינה זו שהוא מכיר. הוא מחליט, רועד ומזועזע, לבקר ב"ביתו". כשהוא נכנס לדירה הוא נדהם לפגוש את "אשתו" - שאותה לא ראה מימיו - יפהפייה ממורמרת הזועמת על פרשיות האהבים המרובות שלו עם נשים אחרות. היא נוזפת בו, אך מבחינה ש"בעלה" נראה מבולבל. מקבילו, מגלה טרפורד, הוא פוחז רודף שמלות, אבל הוא מתקשה להתווכח עם יפהפייה זרה שלא ראה מעודו, גם אם היא "אשתו". מסתבר שהוא ומקבילו התחלפו ביניהם ביקומים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כניסת רעיונות חדשים
|
|
|
|
|
|
|
יקומים מקבילים מוזכרים בצורות שונות בספרים ובסרטים רבים שנעשו בשנים האחרונות, ביניהם "דלתות מסתובבות", "ונילה סקיי", "דוח מיוחד" ו"בחזרה לעתיד". ההכרה המדעית כי בני האדם תופסים בחושיהם רק חלק קטן מאוד מהמציאות שעוטפת אותם, מחלישה במידה ניכרת כמה מאבני היסוד של המדע השמרני.
מושגים כמו אמפיריציזם, פוזיטיביזם ואתנוצנטריות מונעים מתוצאות מדעיות מובהקות מלהוביל את המדע קדימה. יותר ויותר מכיר המדע במגבלותיו ומאפשר כניסת רעיונות חדשים שעד לפני מספר שנים, נחשבו כמיסטיים לחלוטין.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
