 |
 |
|
|
|
|
| המציאות מתגלה ברווח שבין המחשבות. ניסים אמון על מעבר ממצב שידור למצב קליטה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
25/1/2005 13:51 |
|
|
|
|
|
|
|
בורמה היא מעצמה בודהיסטית של חמישים מיליון מאמינים. הבודהיזם הבורמזי שייך לזרם ה- Teravada העתיק והאורתודוכסי, בדיוק כמו שכנותיה לאוס ותאילנד. מבחינה חיצונית, הנזירים הבורמזים לבושים בגלימות כתומות בדיוק כמו אחיהם התאילנדים וזר יתקשה להבחין בהבדלים ביניהם. אולם אם מתבוננים מקרוב רואים שהתאילנדים מגלחים גם את גבות העיניים, בעוד הנזירים הבורמזים מסתפקים בגילוח הראש בלבד. הסיבה לכך היא לא ממש רוחנית: בעבר הרחוק היתה מלחמה בין בורמה ותאילנד וכדי למנוע מעבר של מרגלים, הרגו בתאילנד את כל הנזירים עם הגבות, ובבורמה הרגו את כל הנזירים שאין להם גבות. מאז התרגלו להבדל ולאופנה שעד היום לא השתנתה.
זהו לא הבדל היחידי. הבודהיזם הבורמזי נבדל מהבודהיזם של שכניו בעיקר בדגש המיוחד שהוא שם על מדיטציה. ישנן אסכולות לימוד בודהיסטיות רבות במזרח, שכל אחת מהן שמה דגש על פרק שונה בתורתו של הבודהא. התאילנדים בחרו להתמקד בוויתור ובפרישות
מהעולם כעניין המרכזי, ובורמה, הממוקמת מבחינה גיאוגרפית בין תאילנד להודו, גאה יותר לשמור על מסורת של אלפיים שנות מדיטציה ורואה בתרגול המדיטציה את החלק החשוב ביותר בהתקדמות רוחנית מעמיקה.
בבורמה החמה תוכלו למצוא בלא מעט מנזרים חדרוני בטון קטנים וקרירים המיועדים למדיטציה אישית. הם בנויים במעגל סביב פגודה קטנה, אין בהם חלונות, אך יש מחצלת קש וכרית. כל תלמיד מקבל תא לשהות בו במשך היום, ומי שרוצה יכול גם לישון בו בלילה. בלימוד המדיטציה הבורמזית יש מספר שלבים, כאשר המטרה של המדיטציה הגבוהה ביותר היא "לשהות תחת כנפי השכינה", אם להשתמש במונחים יהודיים. במדיטציה זו, בהיפוך מהמקבילה הדתית, נדרשים שלא לעשות דבר ולא לחשוב על דבר. כאשר זה קורה, מתפנה המרחב האישי ומתמלא באופן טבעי בטוב לב וברצון לעזור לזולת. בשלב זה, תפילות, מנטרות ומצוות כאלה או אחרות פשוט מונחות בצד, כמו מעיל צמר ביום קיץ חם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קרקור של עורב
|
|
|
 |
|
|
|
ההנחיות לתרגול מדיטציית הוויפאסנה הבורמזית הן פשוטות: אתם מתבקשים לשבת בגב ישר, לעצום את העיניים, לנשום כרגיל, לא להזיז את הידיים, להרגיש את הגוף ולהתעלם מהמחשבות. אך תרגול המדיטציה אינו עניין קל או פשוט, מכיוון שבשקט שנוצר מתחילים לשמוע את "הרדיו הפנימי", המשדר ללא הרף רצף קופצני של מחשבות ודאגות. לאט לאט מתחילים להבין שהקול הפנימי שתמיד זיהינו כקול שלנו, הוא למעשה קרקורו של העורב המנהל אותנו. העורב מטבעו הוא מתנשא, ביקורתי ושתלטן, והמפגש איתו בחדרון המדיטציה יכול להיות מאוד לא נוח. הוא מפוחד, הוא חסר מנוחה והוא מגייס אפילו שיעול וגירוד כדי להסיט אותנו מהשקט. הוא יעשה הכל רק כדי לא לאפשר לנו לגעת ישירות באמת, ללא התיווך שלו.
המגע הישיר עם האמת מתרחש כשתוכנת הרדיו שלנו עוברת ממצב שידור למצב קליטה. לרבים מבין המגיעים למנזרים זו היא הפתעה מכיוון שמעולם לא ידעו שהדבר אפשרי, ושאכן יש דרך להשתיק את המלל הבלתי פוסק של המחשבות. במנזרי המדיטציה מגלים את השתיקה, הכלי דרכו ניתן לחצות את מה שהבודהא כינה "צעיף הבורות". כך אפשר למצוא את הרווח שבין המחשבות, אשר רק דרכו ניתן לפגוש בהווה, המקום היחיד שבו הידיעה היא ספונטנית והחוכמה נספגת ישירות ללא תיווכן של המחשבות. בזמן המדיטציה מתחוללת התמזגות שמעבר למילים בין הטיפה - אנחנו - לבין האוקיינוס, שהוא כל השאר, או כפי שמתואר בהירוגליף הסיני "טאו" - האדם והדרך נעשים אחד.
המסע או הדרך, נעשים פנימה והחוצה בו זמנית, צריך מורה חי (למרות שהעורב מעדיף כמובן מורים מתים), ותפקידו של המורה הוא להוביל אל הרווח שבין המחשבות ולתת דחיפה קלה; להוביל אל הלא ידוע, אל האמת, שבדרך כלל היא ממש לא מה שחשבתם שהיא.
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
