 |
 |
|
|
|
|
| אורן אנטין על פמיניזם אינטגרלי, חזירים, כבשים ומה שביניהם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורן אנטין
30/1/2005 12:11 |
|
|
|
|
|
|
|
פמיניזם תמיד מעורר אצלי יחס דו ערכי. שחרור האישה הוא בעיני דבר נפלא בדיוק כמו ביטול העבדות. העובדה שהיו ועדיין יש חברות ובודדים שעל פי תפיסתם אישה היא רכוש הבעל, היא מצב עניינים בלתי נסבל מבחינתי. בפועל, כשיוצא לי לדבר עם המין הנשי על נושאים פמיניסטיים, קורה בדרך כלל אחד מהשניים: אם בת שיחי היא בעלת עמדות פמיניסטיות מוצהרות, השיחה תהפוך לבעלת אופי ביקורתי ועימותי, ולא חשוב כמה פמיניסטיות
יהיו עמדותי, אני אתפס כחיצוני וכלא מבין.
אם היא אינה מצדדת בפמיניזם, אתפס באופן מעט מגוחך, כאחד שמאשים את הצד שלו בקיפוח בעוד הצד השני אפילו לא מרגיש מקופח. מבחינה סטטיסטית פגשתי הרבה יותר נשים מהסוג השני מאשר מהסוג הראשון. זהו, אגב, הנתון שהתנועה הפמיניסטית מתעמתת איתו כל הזמן: אם פמיניזם כל כך טוב לנשים, מדוע נשים כה רבות מסתייגות ממנו?
אם בוחנים את הנושא מנקודת המבט של הפילוסופיה האינטגרלית של קן ווילבר, הדבר הראשון שאני מביט בו הוא ההבדלים הביולוגיים בין נשים לגברים, וההשלכות שלהם על המגדר ועל היחסים בין המינים.
הגוף הגברי והגוף הנשי שונים בכמה אופנים מהותיים. ישנם הבדלים חיצוניים בולטים כמו איברי המין, אך הם אינם גוררים בהכרח שוני התנהגותי ברור. השינויים שנראים לי מהותיים יותר הם השינויים הכימיים בהורמונים. ההבדל בין הטסטוסטרון השולט בגבר ובין האסטרוגן השולט באישה אינו בולט חיצונית אבל הוא אחד המפתחות הראשיים להבדלי הג'נדר: הדרייב של הטסטסטורון הוא Fuck it or kill it והאבולוציה הוכיחה שזה מה שהיה צריך גבר לעשות כדי לשרוד ולהעביר את הגנים שלו הלאה. מחקרים מראים שלגבר יש בממוצע מחשבה מינית אחת לעשר דקות. מעט מפליא אותי שגברים עשו כל כך הרבה דברים אחרים בעולם בהתחשב במצב עניינים קשה זה, ואולי העובדה שגברים גם בונים מכונות וכותבים שירים מדי פעם היא עדיין במסגרת אותו מאבק הישרדותי ורבייתי.
האסטרוגן לעומת זאת משדר לאישה מסר של "דאגי לו ושמרי עליו" כי זה מה שנשים שדאגו לצאצאים שלהן העבירו להם הלאה בגנים שלהן. אולי בגלל זה מי שבפועל תורם ועושה את המלחמות זה גברים, אם כי גם לנשים יש בכך חלק לא מבוטל, כי שנראה בהמשך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
ההבדל בין ההשפעה של שני ההורמונים הוא עצום: נשים שהזריקו להן טסטוסטרון דיווחו על התופעות הבאות: הן הפסיקו לבכות והתחילו לחשוב באופן רציף ואובססיבי על מין. רובן לא נהנו מהחוויה והתחננו שתיפסק.
ההבדל ההורמונלי עוזר להבין מדוע קל הרבה יותר למצוא מערכות יחסים רצופות מאבקים וחוסר הבנה מאשר מערכות יחסים זורמות ואידיאליות. ישנן סיבות ביולוגיות כבדות משקל שמסבירות מדוע לגברים קשה לנהל מערכת יחסים יציבה ובת קיימא על בסיס שוויוני וארוך טווח ולא על דחפי אבולוציה בלבד.
מלבד השוני הביולוגי, ישנם הבדלים שנובעים מהסדר החברתי, הישרדותי והטכנולוגי. (רבע ימני תחתון במודל האינטגרלי, ראו איור). השאלה מי הוא המפרנס העיקרי בתא המשפחתי היתה בעלת משמעות עצומה בכל תקופה בהיסטוריה. מחקרים הראו שבתקופת הציידים-לקטים בה הנשים והגברים תרמו להשגת המזון בערך באותה המידה, כחצי מהצלמים והציורים של האלילים שנמצאו מאותה תקופה היו של נשים, דבר המעיד על שוויון מסוים.
בתקופת החקלאות הראשונית (חריש במקל - הורטי-קלטורל) נשים עבדו בשדות ועדיין היו חשובות בכלכלת השבט כמו גברים. שינוי טכנולוגי קטן בלבד - החלפת מקל החריש בבהמה - הפך את התמונה לחלוטין. שלא כמו בחריש עם מקל, אשה הרה שתעבוד בקרבת בהמה גדולה ומחרשה כל היום מסתכנת בהפלה באופן משמעותי, ולכן נשים איבדו את מקומן בחזית של כלכלת המשפחה, ונשארו בבית עם הילדים. החברות בעידן זה היו בשליטה גברית מוחלטת, ונשארו מהן בעיקר צלמים גבריים.
האישה, בדיוק כמו העבדים, שוחררה רק בחידוש הטכנולוגי מאוחר יותר, כשהעידן התעשייתי החל בהמצאת מנועי הקיטור (תחילת המאה ה-18), וכוח הזרוע הפך מהמשאב הנחוץ ביותר לכוח שמתפעל את המכונה. היום, בתחילת העידן שבו מידע הופך להיות משאב הייצור העיקרי, המערכת אינה נותנת בהכרח יתרון ברור לגברים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תרשים ארבעת הרבעים
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
ההבדלים בין הגברים והנשים אינם מסתיימים במימד הפיזי אובייקטיבי של הבדלים ביולוגיים ואמצעי הייצור, משום ששני אלה שייכים למציאות החיצונית בלבד, וחשוב גם להביט על ההבדלים בין גברים לנשים כפי שהם מורגשים מבפנים, אצל כל אחד ואחת מאיתנו. רוב הדוגלות והדוגלים בפמיניזם כבר הבינו שהמאבק הצודק לשוויון זכויות ולהפסקת אפליית נשים באשר הן נשים, אינו כולל בתוכו את הצורך לשנות סדרי עולם ולהעלים את ההבדלים היפים והמיוחדים בין המינים, כלומר מותר ואפילו רצוי (אבל כבר לא חובה) שאישה תתנהג באופן נשי וגבר יתנהג באופן גברי.
הערך המרכזי של גבר קשור לעצמאות. פעמים רבות גברים רוצים להיות חופשיים ועצמאיים גם על חשבון מערכת היחסים המונוגמית שלהם, שהיא התפתחות חדשה יחסית מבחינה אבולוציונית. כשגבר צריך לוותר על החופש שלו למען מערכת יחסים הוא פועל במובן מסוים כנגד דחף פנימי שלו ומכאן נובעות רבות מהבעיות הגבריות במערכות יחסים. אצל נשים הצורך האבולוציוני בחופש ובעצמאות פחות מפותח מאצל הגברים, בגלל הדחף לשמור על התינוק ועל הגבר. הבעיה העיקרית של אישה במערכת יחסים היא שהיא עלולה לאבד את העצמיות והעצמאות שלה, ואת היכולת לראות את עצמה שלא במסגרת מערכת היחסים. אם לומר את זה בקיצור, במערכת יחסים לנשים יש בדרך כלל יותר מדי ממה שלגברים חסר, ולכן לעתים כה קרובות שניהם נדפקים.
ההבדל הפנימי לא נשאר רק ברמת היחיד אלא מתקיים גם ברמה החברתית. שני המינים מתנהגים באופן התואם את ערכי התרבות לתוכה גדלו, ועל חריגות מהנורמה התרבותית משלמים. היום מותר לאיש או לאישה במערב להתנהג ולחיות אופן חופשי יותר מהנורמה החברתית המקובלת, אבל בדרך כלל זה לא חכם ולא משתלם ללכת בכוח נגד הנטייה הטבעית של המין שלנו.
משחק התפקידים שנוצר על ידי השוני הזה חשוב דווקא משום שההבדלים בין גברים ונשים הם בסך הכל קטנים יחסית. אם נסתכל על נקודות הדמיון בין גברים ונשים בכל המישורים נמצא המון דמיון עצום ברמה הפיזית, ההכרתית וההתנהגותית. למעשה ישנה שונות גדולה יותר בין פריטים שונים בתוך כל מין מאשר השונות בין המינים עצמם. בעיני, אחת מנקודות הכשל העיקריות של הפמיניזם הרדיקלי היא שהוא שאף למחוק בצורה זו או אחרת את ההבדלים בין המינים, או לפחות בז למשחק התפקידים ביניהם, ולעתים אף גלש לשנאת גברים ככלל, בעיקר בגלל ראייה היסטורית מעוותת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
בשנות השבעים הוציאה להקת פינק פלויד תקליט מצויין בשם Animals שבו חולקו האנשים על פי דמיונם לחזירים, כלבים וכבשים. הגישה הפמיניסטית רדיקלית בחרה בחלוקה פשטנית אפילו יותר וטענה שהגברים מטבעם הם חזירים נצלניים שתלטניים ואלימים, והנשים הן כבשים ענוגות וחסרות ישע. רק בדרך זאת ניתן לדעתן להבין את הדומיננטיות הגברית הכמעט מוחלטת שהן מנסות להציג, שמגובה, יש להודות, בכמות גדולה של דוגמאות לדיכוי נשים על ידי גברים מתקופות שונות בהיסטוריה ועד ימינו. הדרך מראיית עולם שכזאת ועד לשנאת גברים תהומית - קצרה מאוד.
הגברים החזירים הם האחראים העיקריים לרוע בעולם, משום שהם משתתפים ומייצרים את רוב המלחמות והסכסוכים. התשובה לטענה זאת היא שאמנם לגברים ישנם דחפים (אבולוציוניים הורמונליים, שאינם ניתנים לבחירה) אלימים יותר, אבל שאלימות היא מצב שכיח גם במוח ובהתנהגות של נשים, ושחברות שנמצאות במצב מלחמה כוללות גם חצי נשי שתומך ומתחזק את המצב, ולאו דווקא מחוסר ברירה. אם ניקח לדוגמה את הסכסוך הישראלי ערבי, בצד הפלסטיני יש אמהות ונשים שנוטלות חלק באיניתיפאדה הן באופן פעיל והן בתמיכה במשפחתן הפעילה, אפילו אם מעמדן הציבורי חלש משל מעמד הגברים. בצד הישראלי נשים משתתפות בצבא ומצביעות בבחירות כך שהאחריות היא שלהן באותה מידה. ראש הממשלה הנשית היחידה בישראל היתה אולי המיליטנטית והבוטה ביותר בסירובה לכל הכרה או דיאלוג עם הצד השני, והדימוי של דניאלה וייס או נדיה מטר ככבשה שוחרת שלום הוא בעייתי מאוד.
לא זו בלבד שתפיסת החזירים והכבשים אינה נתמכת על ידי המציאות, וראינו שגם תיאוריית השפעת אמצעי היצור השולט על יחסי המינים מפריכה אותה לחלוטין, הרי שלדעתי היא תפיסה מאוד משפילה לשני המינים. צמצום הגברים לצד האגרסיבי והיצרי שלהם וראיית האשה כקורבן חלש וחסר הגנה, מפחיתים את העוצמה והחוכמה הנשית שבלעדיה דבר לא יהיה שלם בעולם הזה, ושלמות הרי מטבעה מושגת על ידי חיבור החלקים הגבריים והנשיים יחד בצורה טובה, ואת זה אני מאחל לעצמי ולכל בת ובן אדם שנולדו על הכוכב הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
