 |
/images/archive/gallery/715/748.jpg קן ווילבר
 |
|
|
|
|
| ווילבר אולי לא המשיח אבל עם התיאוריה האינטגרלית אפשר להגיע רחוק מאוד. אורן אנטין מגיב לביקורת של תומר פרסיקו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אורן אנטין
1/3/2007 12:34 |
|
|
|
|
|
|
|
כמו כל שינוי תפיסתי מהותי בתהליך ההתפתחות האנושי, התיאוריה האינטגרלית של הפילוסוף האמריקאי קן ווילבר, זוכה לביקורות ולהתנגדות רבה. אחת הסיבות לכך שקל מאוד לבקר את התיאוריה האינטגרלית היא העובדה שלא מדובר בתיאוריה העוסקת בתחום ידע ספציפי, אלא בתפיסה כוללת שיש לה אמירה משמעותית לגבי כל ההיבטים של הידע, כולל תחומים שנחשבים מדעיים רק למחצה, כמו ענפים מסוימים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, וכו', וגם תחומים שאין להם נגיעה לידע אמפירי, כמו תיאולוגיה, מוסר, רוחניות, אומנות וכו'.
 |
| לא ווילבר |
|
קן ווילבר הוא לא המשיח והתיאוריה האינטגרלית היא לא חמור לבן. תומר פרסיקו נועץ סיכה בבלון האינטגרלי שיצר הפילוסוף הרוחני המשפיע |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בבסיסה של התיאוריה האינטגרלית עומדת תפיסה מטאפיזית, שבהמשך אטען שהיא מקבלת חיזוקים מהידיעה המדעית הנוכחית, אבל מטאפיזיקה מעצם טיבה איננה ניתנת להוכחה בכלים מדעיים בלבד, ועובדה זאת תואמת את אחת מהנחות היסוד של התיאוריה האינטגרלית, שידע אמפירי בלבד הוא אמנם חלק חשוב באוצר הידע האנושי, אבל כל ניסיון להסביר את היקום והקיום אך ורק בכלים מדעיים ימשיך להיכשל כפי שנכשל עד עתה. את הנקודה הזאת אפשר לראות היטב גם במאמר המרתק שתרגם גד לובן " שאלות קטנות על המפץ הגדול" שפורסם כאן לאחרונה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אם זה לא מורכב, אז מה היא מורכבות?
|
|
|
 |
|
|
|
אחד מקווי הביקורת השכיחים ביותר כנגד הגישה האינטגרלית מגיע מכיוון המדע, וגורס שהחיבור שעושה ווילבר בין מדע לרוחניות הוא חיבור רע, שהופך את כל התיאוריה לקשקוש ניו אייג'י ואינו ראוי להתייחסות רצינית. זהו גם אחד המחסומים העיקריים בפני כניסת הגישה האינטגרלית לאוניברסיטאות, למרות שמסתמן שינוי לטובה בנושא זה בשנים האחרונות. כאן צריך להבדיל בין שתי טענות השונות
זו מזו באופן עקרוני: הטענה הראשונה היא טענה גורפת כנגד עצם עשיית החיבור הזה. טענה זאת איננה בגדר ביקורת בונה, ואיננה זוכה להתייחסות רצינית מתאורטיקנים אינטגרליים, משום שהיא מוכיחה בדיוק את מה שהם אומרים: שיש חלק לא מבוטל בתפיסה המערבית, שהוא פשוט תפיסה "מושטחת" של המציאות שאיננה מכירה בערך של כל דבר שאיננו מדעי ומדיד. הבנה אינטגרלית בסיסית של מושג ההולון ושל תרשים ארבעת הרבעים הבנוי עליו, מספיקה לאדם שאינו מטריאליסט מוחלט להבין שזוהי טענה מזיקה, ושחלק גדול מהחולי הערכי של החברה המערבית טמון בה. הטענות המעניינות והרציניות יותר לא יוצאות כנגד עצם הניסיון לראות מציאות שכוללת גם אלמנטים לא מדידים ומוחשיים, אלא לגבי האופן הספציפי שבו מחברת התיאוריה האינטגרלית את העולמות השונים הללו. אתייחס כעת לכמה נקודת במאמרו של תומר פרסיקו (להלן ת.פ) על התיאוריה האינטגרלית, שהיא בעיני ביקורות עניינית, אינטיליגנטית ובונה.
הביקורת העיקרית של ת.פ נוגעת בהנחה של ווילבר, שליקום יש שרשרת קיום עם כיוון התפתחותי, או תלוס, שמכוון להגדלת המורכבות היקומית, כלומר המציאות כולה נעה על פי שרשרת הקיום כלפי מודעות עצמית גבוהה יותר ויותר, עד שתגיע לידיעה עצמית שלמה. זהו רעיון עתיק, שניתן למצוא בכתבי פלוטוניוס, ושגם הפילוסוף הגל היה מתומכיו המובהקים. תפיסה זאת היא חלק מההבנה האינטגרלית שגורסת שהיקום מורכב מהולרכיות של הולונים, שבכל פעם מתחברים כדי ליצור הולון מורכב יותר (אטומים מתחברים ויוצרים מולקולות, מולקולות מתחברות ויוצרות תאים, וכו') והתהליך קורה גם במימדים הלא חומריים ומדידים של היקום, כלומר בצד השמאלי של תרשים ארבעת הרבעים. הטענה הראשונית של ת.פ היא שהתלוס של הקיום לא מוכח, ולא יכול להיות מוכח באופן עקרוני. אני מסכים לטענה זאת, משום שהטענה בדבר שרשרת הקיום והתלוס היקומי היא בעיני טענה מטאפיזית, שבנויה על נתונים מדעיים בד בבד עם טיעונים פילוסופיים, והבנות שמקורן בחוויה אנושית ישירה ובלתי אמצעית. מצד שני, ת.פ. הולך צעד נוסף וטוען שכל זה הוא רק מיתוס, ואפילו שמדובר במיתוס מופרך.
אני חושב שבהסתכלות רחבה יותר, על היקום כולו מהמפץ הגדול והלאה, הטענה האינטגרלית בדבר שרשרת קיום עם תלוס היא המבוססת והרצינית ביותר: ודאי שאבולוציה היא גם אדפטציה, ושבתהליך האבולוציוני יכולות להתרחש נסיגות, כמו שהתרחשו בעבר ואולי עוד יתרחשו בעתיד בכדור הארץ, אבל ממה שידוע למדע על היקום, הוא התחיל בהתפוצצות והיה מורכב בתחילה רק ממימן והליום, ותהליך הוספת המורכבות החל מליארדי שנות אור לפני כדור הארץ, כשעוד יסודות וגזים נוצרו בננסים לבנים ובהתפוצצויות סופר נובה, וכל זה ממשיך גם בתהליך שעובר על כדור הארץ, ובמעבר מתאים פרוקאריוטים ליוקאריוטים, לדו חיים, יונקים, ועד ליונקים שמציירים חוברות קומיקס, עושים פירסינג, ומשלמים מס הכנסה. ואם זה לא מורכב, אז מה היא מורכבות J ?. ווילבר מראה שהתהליך קורה גם בהיבטים תודעתיים ולא חומריים למשל ב דינמיקה הספירלית ובהתפתחות התודעה האנושית מתודעה אגוצנטרית לאתנוצנטרית ומשם לפלנצנטרית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האדם המואר זה ממש לא הקטע של ווילבר
|
|
|
|
|
|
|
אני בהחלט מקבל את הטענה שווילבר היה צריך להבהיר טוב יותר שמדובר במטפיזיקה ולא במשהו שניתן להוכיח אותו מעל לכל ספק במסגרת המדע, למרות שהוא משתמש באמיתות מדעיות כדי להראות את היתכנותו ולהסביר מדוע הוא מאמין בכך. ווילבר לא תמיד מצליח ליצור הפרדות ברורות בכל פעם שהוא מדלג מתחום לתחום בתוך ספריו , כך שניתן למצוא משפטים וחלקים בעייתים בהסתכלות מדעית ואנליטית, אבל באופן כללי סוגי ידע שונים מובחנים היטב במודל עצמו, נמצאים ברבעים שונים, ומקבלים מדדים שונים והגדרות ברורות. לדעתי המציאות תומכת באופן כמעט מוחלט ברעיון של שרשרת הקיום עצמה, אבל נושא התלוס החד כיווני של היקום הוא לא חד משמעי ויתכן שבעתיד יתגלו הוכחות שיצביעו על סבירות לתהליך אחר, למשל שכל התהליך ביקום הוא מחזורי, והיקום שלנו יסתיים שוב במפץ גדול וחוזר חלילה, ואז תיאוריית התלוס תתמוטט בשניה, שהרי איזה כיוון יכול להיות ליקום אם הוא הורס את הכל בכל פעם ומתחיל מחדש כמו ילד בארגז חול?
ביקורת נוספת של ת.פ. היא לגבי הצד הרוחני של הגישה האינטגרלית .ת.פ טוען ש"כל תכלית תורתו של ווילבר היא הצפייה למהפכה האבולוציונית הבאה, בה יעלה ויבוא על פני האדמה זן חדש של אדם: האדם המואר". הטענה הזאת איננה רעה בעיניי, ישנם אנשים רציניים כמו אנדרו כהן למשל, שמחזיקים בה, אבל אני לחלוטין לא מסכים שזו תכלית תורת ווילבר. התיאוריה האינטגרלית היא מודל דינאמי של כלים שעוזרים לראות בצורה מלאה יותר, וניתן להשתמש בהם במגוון צורות שונות. ווילבר מסביר שאפשר להשתמש בגישה האינטגרלית אפילו אם לא מכירים ברעיון של התפתחות רוחנית, למשל לאינטגרציה אינטגרלית אופקית של הרבעים וקווי ההתפתחות. יותר מזה, ווילבר טוען שאין שום ציווי להתקדמות מקסימלית בהתפתחות רוחנית לאורך הספירלה הדינמית , וכל אחד יכול לבחור עד לאיזו רמה הוא רוצה להתפתח אם בכלל, ומדגיש שאפילו חברה שתנוהל על ידי עקרונות צהובים אינטגרליים, היא דבר שקשה מאוד לקיים ולתחזק במציאות, בגלל שכל תינוק ייוולד תמיד מהרמה הראשונה ולא יכול לדלג על שלבים מבלי להזיק להתפתחות, ובכל שלב קורות תקלות ואנשים נתקעים. ווילבר מדגיש זאת בדיוק כדי להסביר לכל האוטופיסטים, שכנראה שההתפתחות האנושית תמשיך לנוע מקטסטרופה יחסית אחת לשנייה. כששאלו את ווילבר בראיון של " סאונד טרו"
אם הוא אי פעם פגש מישהו מואר באופן קבוע הוא חשב כמה שניות ואז אמר "לא", כך שהאדם המואר זה ממש לא הקטע שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוא אפילו אינו מתיימר להיות מורה רוחני
|
|
|
|
|
|
|
אני בהחלט מסכים לביקורת של ת.פ על ה"מוסד האינטגרלי", אחד הארגונים המובילים בעולם האינטגרלי , שמנוהל בצורה אליטיסטית ולא פתוחה מספיק על ידי קבוצת צעירים מבריקים, בבולדר, קולורדו. צריך לזכור שמלבד המוסד האינטגרלי והאוניברסיטה האינטגרלית ישנם מאות הוגים אינטגרליים עצמאים ועשרות סלונים, ארגונים ומוסדות שמשתמשים בגישה האינטגרלית בדרכים שונות ולא בצורה כיתתית ואליטיסטית, וחולקים על ווילבר ועל המכון האינטגרלי בנקודות רבות. פגשתי באירופה ובארה"ב אנשים שמיישמים (בהצלחה) עקרונות אינטגרליים במגוון תחומים, מעסקים, חינוך, אומנות ותכנון, ועד לפוליטיקה, צמיחה רוחנית ויחסים בין אישיים. ווילבר מדגיש את חוסר השלמות של הגישה האינטגרלית שפיתח, ואת הלגיטימיות שבבדיקה עצמית, ביקורת והתאמה עצמית של השימוש בה על פי הצורך. אנשים שמקדשים את האישיות או מקבלים מודל מסוים כנכון אבסולוטית וללא ערעור, קיימים בכל תחום, אבל בתחום האינטגרלי הם חשופים ליותר ביקורת, בגלל היומרה המסוימת שקיימת בניסיון להרחיב יותר ויותר את נקודת המבט. המוסד האינטגרלי ושאר הארגונים שווילבר מוביל הם מוגבלים יחסית בכוחם ובהשפעתם, ובעיני הדבר טוב, כי במקום שיש ארגון גדול חזק ומתבדל, יש התנגדות גדולה יותר מצד מוסדות אחרים בחברה לאימוץ התכנים, ופיזור הכוח בעולם האינטגרלי יאפשר את החדירה של צורת החשיבה הזאת ליותר מסגרות ותחומים אחרים, במקום להקים עוד תנועה רוחנית נוספת בצד המאות שכבר קיימות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי שמעוניין להעמיק ולעסוק בלימוד וביקורת של הגישה האינטגרלית מוזמן להירשם למפגש הבא של החברה האינטגרלית בישראל, שיוקדש לביקורת אינטגרלית, ויערך ביום חמישי ה 8 במרץ, בשעה שמונה בערב, אצל כרמל וויסמן בתל אביב. פרטים כאן
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
