 |
 |
|
|
| "שיחות עם השטן"/לשק קולקובסקי
|
|
| הסולידריות של נח, הבדידות המדומה של רחב הזונה והרעב של רות המואביה: שלושה סיפורים מתוך ספרו של הפילוסוף לשק קולקובסקי, שבוחנים את מחדש את עלילות התנ"ך ומעלים תהיות פילוסופיות ומוסריות מפתיעות
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
NRG מעריב
22/2/2005 16:22 |
|
|
|
|
|
|
|
נח או פיתויי הסולידריות
כשאלוהים התחרט כעבור זמן על שברא את המין האנושי, נחרד מתוצאות קלות דעתו שלו והחליט להטביע את הברואים בצלמו שלא עלו יפה, הוא מצא רק צדיק אחד הראוי לשרוד. היה זה נח, כידוע. בכך עשה האל גם טעות וגם עוול. טעות - כי הרי הוא כבר הכיר את בני האדם די כדי להניח שאם רק זוג אנושי אחד ישרוד על פני הארץ, הכל יתחיל מחדש, וכעבור כמה שנים יחזרו כל הצרות. ועוול - כי אם הכעיסו אותו רק פשעי האדם, למה השמיד באותה הזדמנות גם את כל החיות על לא עוול בכפותיהן?
לא נתעמק בכך. לא בכך מדובר. מדובר בנח. נח היה חנפן בלתי נלאה. אם מורה מסוים הידוע במזגו מהיר החימה, בטבעו הנקמני, הנוטר והנוח לכעוס, מרעים בקולו על כל הכיתה ומשבח ומקלס רק תלמיד אחד, נקל לשער מהם ממדי חנפנותו של החניך המצטיין הזה. אבל גם נח צפן במעמקי ליבו טיפה של הגינות. כל עוד המחלוקות עם אלוהים הסתיימו רק בצעקות ובאיומים, הוא ליקק את דרכו לחסדי האל, מילל והילל את גדולתו. אבל בסופו של דבר הוא הבין שבעלילה חל מפנה מסוכן - וחיי האנושות בסכנה. נח הרהר ארוכות במצבו: מצד אחד, תחושת הסולידריות הבסיסית מנעה ממנו להתנכר לגורל אחיו ואחיותיו הנמצאים בסכנת השמדה ולנצל את חסדי הרודן המחסל את כל משפחתו וידידיו. אדם הגון, אמר לעצמו, חייב במצב כזה ללכת עם הנידונים ולחלוק את גורלם, ולא לשרת את הצורר. אף אם אשמו, אין זה יאה לנטוש אותם בעת צרתם ולדאוג רק לשלמות עורך שלך. למרות הכל, חשב, אני יותר אדם מאל ומחייבת אותי הסולידריות האנושית. אבל מצד שני - אני כעת הסיכוי היחיד ללידה מחדש של האנושות. כי אלוהים הודיע לו במפורש שלא יציל מכליה איש מלבדו ומשפחתו הקרובה (לא כולל אחים ואחיות). לפיכך, אמר נח לעצמו, אם אחליט ללכת למותי מרצון בשם אחוות האדם, אחסל את האפשרות היחידה להתחדשות העולם; וגם אם אין זה הטוב שבעולמות, הרי מן הראוי שיתקיים. זוהי אפוא הדילמה של נח - לבגוד או לגרום לסוף העולם. איש מלבדו לא ניצב בפני ברירה כה אכזרית; איש לא נקלע לאותו מיצר שבו גורל האנושות נתון בידיו, ושבו הצלת האנושות היא מעשה
שפל מבחינת המוסר האישי. אמנם, הרהר נח, אם אחליט בסופו של דבר למות כדי שאוכל להביט לעצמי בעיניים, איש לא יסבול כי אין טעם לטעון שאני עושה עוול לצאצאי מן הטעם הפשוט שהם לא יתקיימו, ובשנת 1749 לבריאת העולם (זה התאריך המדויק של המבול), כלומר בדיוק 2011 שנה לפני הולדת ישוע, יהיה זה נאיבי לטעון שאני עושה דבר רע רק מפני שבשנה ה-1957- להולדת ישוע, כלומר עוד 3968 שנים, לא יהיה מי שיוכל לספר על גבורתי. לאמיתו של דבר מוטב לנהוג בהגינות ולגמור את ההרפתקה העלובה הזאת אחת ולתמיד. אבל מצד שני – אני לא יכול שלא לחשוב שקיומו של העולם הוא דבר בעל ערך לכשעצמו, מטרה שראוי להשקיע בה; אינני מסוגל לנמק את זה ושום טיעון הגיוני לא עולה בדעתי, ובכל זאת אני כל כך משוכנע בכך, שאני לא מסוגל לוותר עליו.
אחרי היסוסים ארוכים החליט נח ליטול על מצפונו את חרפת בגידתו המוחלטת באנושיות, אם רק בזכות זה תינצל האנושות. מאותו רגע, כתוצאה מהתעמקותו הרעיונית, לא היה עוד אותו אדם. הוא בוש בחנפנותו הקודמת והבין היטב את הטעויות והעוולות של חייו הקודמים. לכן חשב בכנות: הייתי מעדיף לקבל עלי את עול חרפת הצלת העולם, לולא הייתי מציל בהזדמנות זאת גם את עצמי ומרוויח ממעשי. הרי איש לא יאמין לי שאני פועל ממניעים שאינם הצלת עורי שלי - במיוחד לא בגלל השם הרע שהרווחתי ביושר. נח אכן פעל בגבורה - הוא הסכים להעמיק את חרפתו, הפעם במודע. כשהודיע לאחיו ומכריו על החלטתו, הם הפנו לו עורף בבוז והפטירו שנח נשאר כשהיה - חנפן חסר תקנה. איש לא העלה בדעתו עד כמה דרמטית היתה החלטה זו עבורו. נח קיבל את הדברים בשפלות רוח. הוא רק החליט לנקום ברודן. הוא יחנך את ילדיו כך שכבר אחרי כמה דורות כל חטאיה ופשעיה של תקופתו הוא יחווירו בעיני הרודן בהשוואה למעשים שעוד יבואו; צאצאיו יהיו חבורת סוררים ומורדים קשי עורף וחסרי תקנה, מחללי קודש סדרתיים שיטרידו את מנוחתו של אדון העולם ללא הרף. וכך אמנם היה, למרות שנח כבר לא זכה לראות זאת.
ובינתיים, ירד נח בתיבה, בגד בידידיו, מולדתו ואחיו...
הלקח: מעת לעת מותר לנו להשפיל עצמנו בפני בעלי זרוע ולבגוד בידידינו - אך רק כאשר אנחנו יודעים בבירור ובאופן חד משמעי שזאת הדרך היחידה להציל את האנושות. עד עתה, היה נח היחיד שניצב בפני ברירה כזאת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על הספר
|
|
|
 |
|
|
|
"שיחות עם השטן" יצא בהוצאה משותפת של הוצאת מפה והוצאת אוניברסיטת תל אביב. תרגום: מיכאל הנדלזלץ; עריכה: אביעד קלינברג.
לשק קולקובסקי (Leszek Kolakowski) הוא פילוסוף פולני שכתב כשלושים ספרים ומאות מאמרים. כתביו עוסקים בעיקר בהיסטוריה של הפילוסופיה, בדת ובמוסר והוא נחשב לאינטלקטואל חשוב ורב השפעה.
|
|
|
|
|
|
|  | | עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
