 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על הפילוסוף הבודהיסטי נגארג'ונה, שעם לידתו הוקצבו לו לא יותר מ-7 שנות חיים ועל הבחירה באפשרות היחידה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
8/3/2005 13:57 |
|
|
|
|
|
|
|
כחמש מאות שנה לאחר מותו של הבודהה, נולד תינוק למשפחה ברהמינית עשירה בדרום הודו. כמקובל לייחוס ולמעמד, ההורים המאושרים, שהיה זה בנם הראשון, הזמינו אסטרולוג שיערוך לרך הנולד את מפת המזלות וחיבור הגורלות. האסטרולוג בדק את המפה השמימית וכך אמר להורים: "בנכם לא יאריך ימים וימצא את מותו בקרוב. אם תאכילו מאה קבצנים אולי הוא יחיה שבוע נוסף, אם תתרמו כסף למאה אנשים רוחניים, אולי יארכו חייו שבע שנים, אבל יותר מכך אין דבר שניתן לעשות".
ההורים המסורים תרמו ברוחב יד וקנו לעצמם שבע שנים של עצב, שבע שנים של ידיעה שבנם לא יאריך ימים. התינוק גדל להיות ילד מקסים ושובה לב, דבר שרק החמיר את כאבם. מכיוון שכך היה וגם מחמת רגישותה של האם ודאגת האב
לבריאותה, הם החליטו יחד שמוטב להרחיק את הילד מהבית ולהימנע מלחזות בגורלו שנחרץ מראש. הם שלחו אותו למסע ארוך יחד עם משרתם המסור והנאמן, מסע ממנו לא יחזור. המשרת והילד טיילו בדרום הודו וביקרו בעיקר במקומות קדושים, שם תמיד יש מקום נקי ללון ואוכל צמחוני לאכול, כפי שראוי לילד ברהמין. מעט לפני שהגיע הילד לגיל שבע הם הגיעו לביקור במרכז לימודים בודהיסטי גדול וידוע ושמו נלאנדה. כששמע ראש המנזר את סיפורו של הילד, הציע לו מיד להישאר. הילד, ששמו באותה העת היה סידהיפאדה, נשאר במנזר הבודהיסטי, שמו שונה לנגארג'ונה, הוא למד בחריצות, תרגל מדיטציה, התבגר, הפך למומחה לכתבים עתיקים וברבות השנים הפך להיות המנהל והאחראי הראשי על הלימודים בנלאנדה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נגארג'ונה
|
|
|
 |
|
 |
|
למרות הגורל או בגלל הגורל
|
|
|
 |
|
|
|
נגארג'ונה נחשב לאחד ההוגים החשובים ביותר בבודהיזם. הוא קיבל את הקערה והגלימה המקוריים של הבודהה ואת התואר "הפטריאך הארבעה עשר של הבודהיזם". הוא כתב מאה ושמונים מאמרים קצרים וארוכים, וכתבים אלה נלמדים עד היום: "שבעים ושבע פסקאות על הריקות", "יסודות החכמה", "שישים פסקאות על הסיבתיות", "דחיית המחלוקות והניגודים", "שלמות העשייה", "מחרוזת אבני חן", "מכתב לחבר טוב לב", "ספר שלמות החוכמה", "עשר דרגות הצדיק" והעבודה הכי מפורסמת שלו - "ספר יסודות דרך האמצע".
נגארג'ונה לא חזר אל הבית ששלח אותו למות במקום אחר, אך ללא ספק, ילדות זו השפיעה לא מעט על דרכו - הוא הפך לפילוסוף, תופעה נדירה בקרב המאסטרים הגדולים של הבודהיזם. השאלה העיקרית שהעסיקה אותו היתה האם רצף האירועים של החיים הוא גורל קבוע מראש, או שמא הבחירה האנושית יש בה בכדי לשנות את הגורל ולעצב אחרת את חיינו? האם האסטרולוג יכול היה לבחור בתרגום אחר למפה המקוללת? האם הוריו יכולים היו לבחור באפשרות אחרת? האם אלמלא נסיבות עגומות אלה עדיין היה מגיע לבודהיזם, לחוכמה, להארה? האם הגיע לאן שהגיע למרות גורלו או בגלל גורלו?
ברצף אירועים - A שאחריו B ואחריו C - האם A , B ו- C נפרדים זה מזה או מכילים בתוכם זה את זה? האם השלבים השונים בחיינו הם פרי התרחשות מקרית, תולדה של נסיבות ורצונות שיכולים היו להיות גם אחרת, או שהם רצף קרמטי אחד שהיה טמון בנו מלכתחילה, וחיינו אינם אלא ההגשמה החזויה מראש שלו? האם "לשנות את הקרמה" הוא השחרור מהגורל והקרמה או שמא גם הוא חלק מהגורל שנקבע מראש?
נגארג'ונה, כמו פילוסופים מערביים לא מעטים, התחבט לא מעט בשאלות אלה, שאלות שאפשר לדוש בהן עד קץ הימים,אלא שהוא גם זכה להגיע לפתרון, פתרון שלמרבה ההפתעה אינו התשובה לשאלה אלא החופש מהשאלות, שהוא הפתרון הכי גדול.
הנה הוא, במילותיו של נגארג'ונה עצמו:
It is impossible for any other kind of different conditions to exist
.Other than this world as it is, which is the one and only reality
Taking this world as it is
.Is a happy situation by itself
If it is true that we should only care about reality
?Then why should we pay any attention to the mind
When the "world of the mind" is clearly accepted as an abstract world
.You realize that the real world is just action in the present moment
There is nothing else to be concerned about.
מתוך Mula-Madhyamika-Karika
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
