 |
 |
|
|
|
|
| על איש שרואה בלי עיניים ועל המוח האנושי שיודע להתארגן מחדש כשצריך - שחר שלוח על האמן הטורקי העיוור אסרף ארמגן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
28/3/2005 9:25 |
|
|
|
|
|
|
|
אסרף ארמגןאסרף ארמגן, גבר טורקי בגיל העמידה, הוא צייר. הוא מעדיף אקריליק, אבל הוא נהנה לעבוד גם בצבעי שמן. כשהיה ילד, בילה את רוב שעות הפנאי שלו בציורי עפרון על נייר. הוא העדיף את זה על פני השתעשעות בחוץ עם ילדים מהסיבה שהוא פשוט נולד עיוור. לחלוטין. אחת מעיניו לא התפתחה והשנייה מעוותת כליל. גם אם היה מסוגל לראות משהו כפעוט, הרי שלא היה מדובר מעולם בראייה נורמלית. היום מערכת העצבים שלו גם לא מגיבה לשינויים של אור וחושך.
ארמגן, שמעולם לא זכה לחינוך פורמלי, לימד את עצמו לכתוב ולקרוא ופיתח טכניקות ציור המבוססות על מגע אצבעות וקצת עזרה מחברים רואים. העובדה שלא ראה מעולם את הפנים, הנופים ובעלי החיים שהוא מצייר לא מפריעה לו. כנראה שלא צריך עיניים בשביל לראות, בוודאי שלא בשביל להתבונן. ניתן להבין באופן חלקי כיצד חוש המישוש יכול להחליף את העיניים בתפקידן. הציורים הראשונים של
ארמגן כילד היו קווים ששרטט בחול, אבל כבר בגיל שש הוא עבר לעפרון ונייר ואחר כך לצבעי שמן אותם הניח על הקנבס באצבעותיו. כדי לצייר דיוקן למשל, הוא משתמש בתצלום. הוא מבקש מאדם רואה לעבור בעפרון על קווי המתאר ואז הוא הופך את נייר הצילום, ממשש את הקווים בידו השמאלית ומצייר את מה שלמדו אצבעותיו עם ידו הימנית. אז נכון, קצות האצבעות אכן יכולים להעביר מידע על גודל, צורה ומרקם של חפצים כמו למשל כדור או בובה אבל כאמור ביצירותיו של ארמגן יש הרבה יותר מזה. כשמדובר בצבעים הזכרון המילולי ממלא תפקיד פשוט: הוא יודע שאת צמרות העצים צובעים מהשפופרת בה מצוי החומר הצמיגי המכונה "ירוק" או "חום" - תלוי בעונה. הוא מצייר לאט, מניח לכל שכבת צבע להתייבש במשך כיומיים לפני שימשיך לשכבה הבאה. כל חושיו מתגייסים למשימת הציור ולכן הוא מעדיף לעבוד בסביבה שקטה שיכולה לאפשר לו להתרכז.
, גבר טורקי בגיל העמידה, הוא צייר. הוא מעדיף אקריליק, אבל הוא נהנה לעבוד גם בצבעי שמן. כשהיה ילד, בילה את רוב שעות הפנאי שלו בציורי עפרון על נייר. הוא העדיף את זה על פני השתעשעות בחוץ עם ילדים מהסיבה שהוא פשוט נולד עיוור. לחלוטין. אחת מעיניו לא התפתחה והשנייה מעוותת כליל. גם אם היה מסוגל לראות משהו כפעוט, הרי שלא היה מדובר מעולם בראייה נורמלית. היום מערכת העצבים שלו גם לא מגיבה לשינויים של אור וחושך.
ארמגן, שמעולם לא זכה לחינוך פורמלי, לימד את עצמו לכתוב ולקרוא ופיתח טכניקות ציור המבוססות על מגע אצבעות וקצת עזרה מחברים רואים. העובדה שלא ראה מעולם את הפנים, הנופים ובעלי החיים שהוא מצייר לא מפריעה לו. כנראה שלא צריך עיניים בשביל לראות, בוודאי שלא בשביל להתבונן. ניתן להבין באופן חלקי כיצד חוש המישוש יכול להחליף את העיניים בתפקידן. הציורים הראשונים של ארמגן כילד היו קווים ששרטט בחול, אבל כבר בגיל שש הוא עבר לעפרון ונייר ואחר כך לצבעי שמן אותם הניח על הקנבס באצבעותיו. כדי לצייר דיוקן למשל, הוא משתמש בתצלום. הוא מבקש מאדם רואה לעבור בעפרון על קווי המתאר ואז הוא הופך את נייר הצילום, ממשש את הקווים בידו השמאלית ומצייר את מה שלמדו אצבעותיו עם ידו הימנית. אז נכון, קצות האצבעות אכן יכולים להעביר מידע על גודל, צורה ומרקם של חפצים כמו למשל כדור או בובה אבל כאמור ביצירותיו של ארמגן יש הרבה יותר מזה. כשמדובר בצבעים הזכרון המילולי ממלא תפקיד פשוט: הוא יודע שאת צמרות העצים צובעים מהשפופרת בה מצוי החומר הצמיגי המכונה "ירוק" או "חום" - תלוי בעונה. הוא מצייר לאט, מניח לכל שכבת צבע להתייבש במשך כיומיים לפני שימשיך לשכבה הבאה. כל חושיו מתגייסים למשימת הציור ולכן הוא מעדיף לעבוד בסביבה שקטה שיכולה לאפשר לו להתרכז.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ציורים של אסרף. להזכירם, הבנאדם עיוור
|
| אסרף ארמגן, גבר טורקי בגיל העמידה, הוא צייר. הוא מעדיף אקריליק, אבל הוא נהנה לעבוד גם בצבעי שמן. כשהיה ילד, בילה את רוב שעות הפנאי שלו בציורי עפרון על נייר. הוא העדיף את זה על פני השתעשעות בחוץ עם ילדים מהסיבה שהוא פשוט נולד עיוור. לחלוטין. אחת מעיניו לא התפתחה והשנייה מעוותת כליל. גם אם היה מסוגל לראות משהו כפעוט, הרי שלא היה מדובר מעולם בראייה נורמלית. היום מערכת העצבים שלו גם לא מגיבה לשינויים של אור וחושך.
ארמגן, שמעולם לא זכה לחינוך פורמלי, לימד את עצמו לכתוב ולקרוא ופיתח טכניקות ציור המבוססות על מגע אצבעות וקצת עזרה מחברים רואים. העובדה שלא ראה מעולם את הפנים, הנופים ובעלי החיים שהוא מצייר לא מפריעה לו. כנראה שלא צריך עיניים בשביל לראות, בוודאי שלא בשביל להתבונן. ניתן להבין באופן חלקי כיצד חוש המישוש יכול להחליף את העיניים בתפקידן. הציורים הראשונים של ארמגן כילד היו קווים ששרטט בחול, אבל כבר בגיל שש הוא עבר לעפרון ונייר ואחר כך לצבעי שמן אותם הניח על הקנבס באצבעותיו. כדי לצייר דיוקן למשל, הוא משתמש בתצלום. הוא מבקש מאדם רואה לעבור בעפרון על קווי המתאר ואז הוא הופך את נייר הצילום, ממשש את הקווים בידו השמאלית ומצייר את מה שלמדו אצבעותיו עם ידו הימנית. אז נכון, קצות האצבעות אכן יכולים להעביר מידע על גודל, צורה ומרקם של חפצים כמו למשל כדור או בובה אבל כאמור ביצירותיו של ארמגן יש הרבה יותר מזה. כשמדובר בצבעים הזכרון המילולי ממלא תפקיד פשוט: הוא יודע שאת צמרות העצים צובעים מהשפופרת בה מצוי החומר הצמיגי המכונה "ירוק" או "חום" - תלוי בעונה. הוא מצייר לאט, מניח לכל שכבת צבע להתייבש במשך כיומיים לפני שימשיך לשכבה הבאה. כל חושיו מתגייסים למשימת הציור ולכן הוא מעדיף לעבוד בסביבה שקטה שיכולה לאפשר לו להתרכז.
אסרף ארמגן
|
|
|
|
|
|
|
| , גבר טורקי בגיל העמידה, הוא צייר. הוא מעדיף אקריליק, אבל הוא נהנה לעבוד גם בצבעי שמן. כשהיה ילד, בילה את רוב שעות הפנאי שלו בציורי עפרון על נייר. הוא העדיף את זה על פני השתעשעות בחוץ עם ילדים מהסיבה שהוא פשוט נולד עיוור. לחלוטין. אחת מעיניו לא התפתחה והשנייה מעוותת כליל. גם אם היה מסוגל לראות משהו כפעוט, הרי שלא היה מדובר מעולם בראייה נורמלית. היום מערכת העצבים שלו גם לא מגיבה לשינויים של אור וחושך.
ארמגן, שמעולם לא זכה לחינוך פורמלי, לימד את עצמו לכתוב ולקרוא ופיתח טכניקות ציור המבוססות על מגע אצבעות וקצת עזרה מחברים רואים. העובדה שלא ראה מעולם את הפנים, הנופים ובעלי החיים שהוא מצייר לא מפריעה לו. כנראה שלא צריך עיניים בשביל לראות, בוודאי שלא בשביל להתבונן. ניתן להבין באופן חלקי כיצד חוש המישוש יכול להחליף את העיניים בתפקידן. הציורים הראשונים של ארמגן כילד היו קווים ששרטט בחול, אבל כבר בגיל שש הוא עבר לעפרון ונייר ואחר כך לצבעי שמן אותם הניח על הקנבס באצבעותיו. כדי לצייר דיוקן למשל, הוא משתמש בתצלום. הוא מבקש מאדם רואה לעבור בעפרון על קווי המתאר ואז הוא הופך את נייר הצילום, ממשש את הקווים בידו השמאלית ומצייר את מה שלמדו אצבעותיו עם ידו הימנית. אז נכון, קצות האצבעות אכן יכולים להעביר מידע על גודל, צורה ומרקם של חפצים כמו למשל כדור או בובה אבל כאמור ביצירותיו של ארמגן יש הרבה יותר מזה. כשמדובר בצבעים הזכרון המילולי ממלא תפקיד פשוט: הוא יודע שאת צמרות העצים צובעים מהשפופרת בה מצוי החומר הצמיגי המכונה "ירוק" או "חום" - תלוי בעונה. הוא מצייר לאט, מניח לכל שכבת צבע להתייבש במשך כיומיים לפני שימשיך לשכבה הבאה. כל חושיו מתגייסים למשימת הציור ולכן הוא מעדיף לעבוד בסביבה שקטה שיכולה לאפשר לו להתרכז.
|
|
|
|
|
