 |
/images/archive/gallery/305/452.jpg באבא כסף.
צילום: אורן אנטין  |
|
|
|
|
| אורן אנטין על שני באבות, בלבלֶת הניו אייג' ורוחניות ביקורתית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורן אנטין
17/5/2005 15:54 |
|
|
|
|
|
|
|
להודו נסעתי קצת כמו כולם וקצת כדי לטייל וללמוד בודהיזם טיבטי. לדת ההינדית עצמה לא נמשכתי, וכל הפולקלור ההינדי של האלים והפילים והקופים עם המאה ידיים לא ממש דיבר אלי. כשמטיילים בהודו, בלתי נמנע הוא המפגש עם הבאבות, אותם אלה הפורשים מן החיים המסודרים וחיים חיי פרישות נטולי רכוש (בדרגות משתנות), מגדלים את שיערם פרא ומתקיימים הודות לחסדיהם של הודים מאמינים ומערביים מזדמנים. לי זכורות היטב שתי פגישות כאלה.
את הבאבא הוורוד פגשתי בואשישט, כפר קטן מול מנאלי. לסוג שלו אני קורא פשוט "באבא כסף", ואני מעריך שיש בהודו אלפים רבים כאלה. באבא כסף מתלבש כדי להיראות כמו שמערבי חושב שכהן דת אמור להיראות, עוטה ארשת פנים מיסטית, ומדבר עם תיירים כדי להוציא מהם כסף בדרך זו או אחרת - עיסוק די מקובל, גם אם מוסתר בעקשנות מאחורי סיפור כיסוי רוחני. כמצוות תייר מערבי נאמנה גם אני התייצבתי מיד להצטלם עם הבאבא המפורכס, וברגע שנשמע הקליק במצלמה הוא התנער מתנועותיו הקדושות ודרש תשלום דמיוני ומנופח על שירותיו. מאוכזב מעט מהדרך הבוטה והמוגזמת שבה התפתחו הדברים התמקחתי, שילמתי מעט יותר ממה שהייתי נותן לו ברצון, והמשכתי לדרכי מקטלג אותו כעוד מאפיין מנוון של הדת ההינדית המפוארת. חודש אחר כך, במהלך ההליכה ממניקארן לפולגה שבעמק פרוואטי, ראינו אני וחבר באבא מוזר עם משקפי רייבאן כורע וממלמל תפילות לא מוכרות אל קופה גוססת בצד בדרך. הבאבא ליטף את ראשה בעדינות וכיסה אותה בעלים.
עצרנו והבטנו במחזה בהערכה. חצי שעה אחר כך פגשנו אותו שוב יושב בצד הדרך. לא הבנו מילה, אבל נוצרה תקשורת והוא הזמין אותנו לשבת איתו. התיישבנו ואז הוא פתח את התיק הקטן שלו, הוציא כמה פרוסות לחם, ונתן לנו את מחציתן. לא היינו רעבים, אבל לא רצינו לסרב למתנה שלו. אחרי שאכלנו, הוא פתח שוב את התרמיל, הוציא את המקטרת שלו, פיטם אותה, ועישנו יחד בשתיקה. לאחר מכן הוא נפרד מאיתנו, לא ביקש דבר וכשהצענו לו דבר מה סירב לקבלו, משאיר מאחוריו שני מערביים עם טרבלרס צ'קס בחגורת בטן, משתאים מול אדם הודי אחד עני אך גדל רוח שפשוט נוהג לחלק את כל מה שיש לו עם מי שהוא פוגש על האדמה.
הסיפור הזה הוא לא ממש סיפור על טוב ורע, הבאבא הראשון לא היה אם כל חטא, ודרך הפרנסה שלו אינה שונה מהותית מדרכו של מי שמוכר בידור קלוקל או מוצרי צריכה מיותרים להמונים מתוך מגדל משרדים מצופה זכוכית נוצצת. למרות זאת, הבאבא השני הצליח לערער את היחס השלילי שבניתי בדי עמל כלפי הדת ההינדית בכלל, וציבור הבאבות המכובד בפרט. יותר לא יכולתי לפסול את כל הבאבות כמתחזים רוחניים, או לבטל את המסורת ההינדית כקישקוש דתי מיותר לחלוטין. מצד שני, לא הצלחתי להסביר לעצמי מהו ההבדל העקרוני והמהותי בין שני הבאבות שפגשתי, ואיך זה מתיישב עם המסורת אליה שניהם שייכים. כיום, אני מגדיר את הסיפור הזה כסיפור על בלבול נפוץ מאוד, שקוראים לו בלבול פרי/טרנס או בעברית יפה: בלבול הקדם/בתר, ובאנגלית: Pre/Trans Fallacy.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
באבא כסף
|
|
|
 |
|
באבא רייבאן
|
|
|
 |
|
 |
|
פתיחות מהולה בקורטוב של ספקנות בריאה
|
|
|
 |
|
|
|
בילבול הפרי/טרנס קיים כמעט בכל תחומי החיים, אך בתחום הרוחני הוא בולט במיוחד. אתם פותחים את מדור הניו אייג' וקוראים על אין ספור מסורות ישנות, שיטות חדשות, מטפלים מיוחדים ורעיונות משונים. כל אותם דברים השונים בתכלית השינוי מצטופפים להם יחד תחת המטרייה הרחבה הזאת שנקראת העולם החדש, ומושכת אליה קבוצה גדולה של אנשים עם מכנה משותף לא ידוע. הקשת נמתחת מדברים מוכרים ומקובלים יחסית כמו טיפולי שיאצו, נזירים בודהיסטים, יהדות, ושיטות תזונה, ועד דברים שנראים תמוהים יותר כמו סיאנסים ורוחות, מכשפות למיניהן, אסטרולוגיה, ותיקשור עם חייזרים. אחת הבעיות הגדולות שהמגוון הגדול הזה מעורר היא חוסר היכולת להפריד בין הדברים המבוססים והמועילים יותר, למיני שרלטנות ורעיונות שווא למיניהם. אני מעז לנחש שזאת אחת הסיבות לכך שלשם "ניו אייג'" מתלווה פעמים רבות נימה קלה של חוסר רצינות.
ישנן כמה עמדות שאדם יכול לנקוט מול כל הסלט הזה. עמדה ראשונה היא עמדה פוסט מודרניסטית מוחלטת שטוענת שאין כל ערך בלדבר על מה נכון יותר או פחות, אלא שישנם דברים שמתאימים יותר לאדם מסוים ולהפך. למרות הפופולריות של הגישה הזאת, היא בעייתית משום שהיא שופכת את התינוק עם המים: הרי יש בעולם הזה אנשים שעוסקים בדברים מבוססים ונכונים יותר מאחרים, בין במהות ובין בצורה, וישנם גם שרלטנים ורמאים שמנצלים את האמונה האנושית לפיתוח פרקטיקה שאיננה עוזרת לאיש מלבד לחשבון הבנק והאגו של המטפל. כולם נמצאים על סולם ונעים בין אמת ושקר יחסיים שאת הקטבים המוחלטים שלהם כנראה לא נפגוש לעולם. גישה נוספת, מודרנית ומערבית יותר, פוסלת את כל מה ששייך לתחום הניו אייג' ולא ניתן למדידה והוכחה אמפירית מוחלטת, ובדרך כלל מצמצמת יחד איתו גם את התחום הרגשי והאינטואיטיבי, שגם אותו קשה למדוד ולהוכיח. אחרי הצמצום הזה נשאר רק עולם שטוח וחומרי שבו כל עיסוק בדבר השונה מחומר, הוא פסול ומיותר באופן אוטומטי. עולם של חשבונות בנק, פרסומות, וסגידה לממלכת החושים ולצורות חשיבה מעשיות בלבד.
מה שנשאר לתייר הרוחני הרציני, שלא מקבל את שתי הגישות הקודמות והמוחלטות יותר, הוא לשמור על איזון של פתיחות מהולה בקורטוב של ספקנות בריאה, ולנסות לבחון ולבדוק כל שיטה או מטפל לגופם מבלי להיתפס להכללות. מדיניות כזאת דורשת עמידה על המשמר ודריכות, יכולת הבחנה, אבל גם יכולת להיכנע, להשתחרר ולהתמסר לדבר מסוים, שכן מי שנשאר ספקן מדי לא יכול בדרך כלל להתחבר לשום דבר מלבד אל עצמו במקרה הטוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההבחנה בבלבול הפרי/טרנס נעשתה על ידי קן ווילבר, והיא מתייחסת אל סולם התפתחות תודעתי פשוט וגס למדי, שרוב החוקרים מסכימים עליו. הסולם כולל שלושה שלבים עיקריים: קדם רציונאלי (או קדם קונבציונלי), שהוא שלב שבו האגו של האדם הוא העיקר ואין עדיין קבלת סמכות אחרת או הבנה ברורה של חוקי העולם. השלב השני הוא השלב הרציונלי-קונבציונלי, שבו מקבל האדם את חוקי הסביבה והחברה, לומד לאמץ התנהגות חברתית על סמך הנורמות המקובלות, מוכן לקבל סמכות וכן הלאה, ואחריו ישנו שלב טרנס רציונאלי (או פוסט קונבנציונלי), שבו אדם מביט בצורה אינדיבידואלית על הרמה הרציונאלית ועל הסדר המקובל, מחליט מה הוא מקבל בו ומה לא, וכולל אותו בשיקוליו אך אינו כפוף ומחויב לו באופן עיוור. השלב הראשון הוא בבסיסו אגו-צנטרי משום שהאגו של האדם מהווה את מרכז האישיות. השלב השני הוא אתנו-צנטרי, ובו נותנת את הטון קבוצה השייכות העיקרית של האדם, למשל השתייכות לחברה, דת או לאום מסוים, והציות לסדר שלהם. השלב השלישי הוא בדרך כלל וורלד-צנטרי, כלומר מביט דרך פרספקטיבה רחבה וכלל אנושית יותר. בסוף המאמר תמצאו נספח המסביר בקצרה את מחקרה המפורסם של קרול גיליגן שהשתמשה בשלושת הרמות שתיארתי, וקישור להסבר של רמות התודעה בחלוקה מדויקת ומפורטת יותר כפי שהצגתי במאמרים הקודמים על הדינמיקה הספיראלית.
בכל אופן, בחזרה לבלבול הפרי/טרנס: היות וגם הרמה הראשונה וגם הרמה השלישית אינן רציונאליות במהותן, קל מאוד לבלבל ביניהן ולהתייחס אליהן כמיקשה אחת. דוגמא טובה לבילבול שכזה מצא מחקר שנערך בארה"ב על תנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם וגילה את התופעה הבאה: ההפגנות נגד המלחמה הובלו ואורגנו אמנם ברובן על ידי אנשים וסטודנטים עם תודעה פוסט רציונאלית, שלפיה ישנן אמנם נסיבות שמחייבות אדם לצאת למלחמה (הגנה עצמית, מניעת טבח עם), אבל במקרה של מלחמת וייאטנם הן לא התקיימו, ולכן החליטו להתנגד לה. בפועל, המחקר הראה שרוב האנשים שהשתתפו בהפגנות עצמן והציפו את הרחובות עם תנועת המחאה, לא היו שייכים לאותה רמה פוסט רציונאלית, אלא לרמה הפרי רציונאלית והאגוצנטרית, שהמוטו שלה הוא תמיד "אף אחד לא יאמר לי מה לעשות".
שתי הקבוצות יצאו כנגד התמיכה של הזרם המרכזי הרציונאלי קונבנציונאלי האמריקאי במלחמה, אך בעוד שהקבוצה הראשונה היתה קבוצה שבהתפתחותה עברה את השלב הקונבנציונאלי, והבינה שישנם מקרים שבהם חייבים להילחם, ומקרים שלא, הרי שלקבוצה השנייה השיקול הזה היה זר לחלוטין, וההפגנה היתה כנגד העובדה שמישהו חיצוני מעז לשלוח להם צווי גיוס. אדם שהביט בהפגנה, התקשה להפריד ולדעת על קיומן של שתי קבוצות שונות בתכלית השינוי למרות שהצד הרציונלי קרוב יותר אל כל אחת מהן מבחינה התפתחותית, שהרי הוא ממוקם ביניהן מבחינה היררכית. גם גל הפגנות הענק נגד הגלובליזציה ששטף את העולם בסוף האלף סבל מבלבול דומה: ההפגנות תוכננו ואורגנו על ידי קבוצות בעלות אידיאולוגיה פוסט קונבנציונאלית מובהקת, מתוך דאגה כנה לשיקול העולמי הכללי ולרווחת תושבי העולם השלישי, אולם בפועל שטפו את הרחוב המוני בני נוער וצעירים בשלב טרום רציונאלי שחיפשו להתעמת עם הגופים שמייצגים את הסדר הקונבנציונאלי (שוטרים, פוליטיקאים, כלכלני השוק) ונתנו להפגנות אופי של מהומה אנרכיסטית ולא אידיאולוגית.
בלבול הפרי/טרנס גורם בדרך כלל לאחת משתי התוצאות הבאות: או שמצמצמים את שני השלבים הלא רציונאליים לשלב האגוצנטרי והקדם רציונאלי, ואז טוענים שאין באמת שלב פוסט רציונאלי השונה ממנו מהותית (כמו שעשה פרויד), ומבטלים את אפשרות קיומה של רוחניות שאיננה אינפנטילית, או שתופסים את שתי הרמות כרמה פוסט קונבנציונאלית רוחנית גבוהה שמתנשאת תמיד על הרמה הרציונאלית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבעיה עם הניו אייג'
|
|
|
|
|
|
|
אם נחזור לרגע למסגרת הדיון שלנו בתרבות הניו אייג', הרי שמי שעושה את הטעות הראשונה יתייחס לכל טיפול אלטרנטיבי או עיסוק רוחני של התבוננות כבזבוז זמן אינפנטילי של אנשים שאינם מוכנים להכיר בחוקי המציאות הקונבנציונאלית והרציונאלית, שמעבר לה אין עוד כלום. זוהי גישה חומרנית טיפוסית, וכל מי שטמן את ידו בעיסוק רוחני כלשהו זכה לשמוע אותה בשלב זה או אחר.
מי שמאמין בקיומם של דברים שמעבר לרציונאל, ועדיין לוקה בבלבול הפרי/טרנס, יתפוס גם חוויות ועיסוקים פרי רציונאליים כפוסט רציונאליים, וכשייתקל בשרלטנית הקוראת בקפה ומאחזת עיני אנשים לפרנסתה, הוא יהיה בטוח שהיא בהכרח בקשר עם מציאויות גבוהות יותר. הדבר נכון גם ספציפית לגבי אנשים, וגם לגבי הרעיונות והפרקטיקות שלהם במציאות: קחו לדוגמה את הנטייה הכל כך ניו אייג'ית לעשות אידיאליזציה של תקופות עתיקות בהם חיו שבטים ותרבויות עתיקות, מרשימות ומעוררות הערצה ככל שיהיו, תוך התעלמות מכך שברובן עניינים כמו הקרבות קורבנות, עבדות ודיכוי נשי ואנושי היו טבע בסיסי, והעובדה שבתרבויות אלו היו שמאנים שהצליחו להגיע למצבים רוחניים גבוהים (מצבים זמניים, להבדיל מרמת תודעה גבוהה קבועה, ועל ההבחנה החשובה הזאת ארחיב באחד הטורים הבאים) עדיין לא הופכת את התרבות למתקדמת אבסולוטית בהשוואה לעידן המודרני, אני חושש שחלק גדול מהאנשים שמאדירים את התקופה הזאת היו מסרבים בתוקף לחיות בה לו היו צריכים לחוות אותה על בשרם.
הבלבול הזה חריף במיוחד בנושאי ניו אייג' משום שהניו אייג' במהותו עוסק ברוח או ברוחניות, ורוחניות אינה דבר רציונאלי מטבעה. אדם יכול לעסוק בקריאה בקלפי טארוט בגישה פרי-רציונאלית, ועל פי רוב הוא ינצל אותה להרשים, להפחיד או לשלוט בצד השני, ולגרוף טובת הנאה אישית. לעומתו, יכול אדם לקרוא בקלפי טארוט מתוך גישה טרנס רציונאלית המתחברת באופן אותנטי לאנרגיה מסוימת שאמנם עדיין איננה מוכרת ומקובלת על העולם המדעי והרציונאלי, ולהשתמש בה כדי לתת קריאת כיוון כללית שיכולה לכוון ולאתגר את מושא ההתבוננות. בשני המקרים הפעולה יכולה להיראות זהה באופן חיצוני, וההבדל נקבע בפרשנות ובהבחנה שלנו. אם המטפל שלכם טוען או מאבחן משהו שניתן לבחון אותו חיצונית ואמפירית, למשל שעוד חודש תזכו בפיס, או שיש לכם גידול בראש, הרי שקל לבדוק את זה ולשפוט על פי התוצאה, אבל מעט מיסטיקנים מעיזים לטעון שהמיומנות שלהם מסוגלת לחזות את העתיד, ורובם ככולם מתגלים כמאחזי עיניים. כשהדברים אינם יכולים להיבדק בתחום החומרי, נכנסת היכולת האישית של כל אחד לפרש, להבין ולאבחן מה עומד מולו, והיכולת הזאת היא בסופו של דבר יכולת נרכשת. העולם מלא באנשים שבאים מתוך גישה אגוצנטרית ופרי רציונאלית ומאחזים את עיני הבריות, אבל ישנם גם כאלה שהם טרנס רציונאליים ועוסקים ברוחניות אמיתית ובוגרת יותר, ולא בצורה אגואיסטית ונמוכה שעדיין לא הכירה בהגיון ובמגבלותיו. אם מה שיש למימד הרוחני של היקום להציע מעניין אותי, הרי שהמינימום שנדרש ממני הוא שאדע להבחין בין השתיים, ולהתמסר רק לגישה רוחנית טרנס-רציונאלית אמיתית, שמתרוממת מעל ההגיון אך איננה מבטלת אותו, וטומנת בחובה הזדמנות לתקשר עם דבר רחב בהרבה מהאגו שלי. במקרה של שני הבאבות שפגשתי בהודו, הרי שעכשיו מספיק מבט חיצוני חטוף בתמונות שלהם כדי לדעת מי הוא מה. במקרים אחרים, צריך הרבה יותר מזה כדי להבדיל נכונה בין אדם רוחני אמיתי לבלופר מוכשר.
בהמשך הסדרה אדרש שוב לבילבול הפרי/טרנס, אחרי שאוסיף למודל האינטגרלי את לימוד קווי התפתחות ומצבי התודעה, שמסייעים להסביר את המורכבות שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המחקר של קרול גיליגן
|
|
|
|
|
|
|
במחקרה המפורסם של קרול גיליגן, נשאלו נשים סדרה של שאלות בנושאי זכות אישה להפלה. חלוקת התשובות השונות יצרה שלוש קבוצות מובהקות: התשובה של הקבוצה הראשונה (הקדם רציונאלית) היתה שלאישה יש זכות מוחלטת על גופה ולאף אחד אין זכות לומר לה מה לעשות. הקבוצה השנייה, הרציונאלית-קונבנציונאלית, ענתה בדיוק על פי הנורמות הנהוגות בחברה, בדרך כלל נורמות דתיות שאוסרות על האישה להפיל ומקדשות את חיי העובר. הנשים בקבוצה השלישית (הטרנס/פוסט רציונאלית) ענו שיש לאזן ולשקול בין זכותה של האישה על גופה ולבחירה בחייה, לבין זכות העובר, על פי גילו ועל פי מידת הבעיה שיש בהולדתו לגרום. קבוצה זאת עורכת למעשה אינטגרציה בין שתי הזכויות השונות והעמדות השונות, וכוללת יותר אנשים וצדדים בתוך מערכת השיקולים. גיליגן בדקה את אותן נשים לאורך זמן, וגילתה שיש כיוון התפתחותי ברור של שינוי עמדות מהעמדה הראשונה לשנייה, ומהשנייה לשלישית אבל כמעט אף פעם לא להפך, היות וכל שלב כולל ומתעלה על השלב שלפניו. כל תינוק נולד ומתפתח לתוך השלב הראשון, ובהתפתחות בריאה יגיע כמעט בוודאות גם לשלב השני, ומשם הלאה, אבל זה כבר תלוי במשתנים אישיותיים פנימיים, בנורמות וברמה הממוצעת של החברה החיצונית שמסביבו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
חומר נוסף בעברית על ווילבר אפשר למצוא באתר של אורן אנטין
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
