 |
 |
|
|
| מאז ומתמיד, האמת צלולה כאור היום |
|
| השבוע ניסים אמון מכבד אותנו ב-Zenrin, פואמת זן שרוח הטאו מנשבת בין שורותיה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
14/6/2005 10:52 |
|
|
|
|
|
|
|
דבר אינו נחבא. מאז ומתמיד, האמת צלולה כאור היום.
עץ האורן הזקן מוסר את תורתו הנעלה, כל ציפור קטנה מציגה אמת נצחית.
אין מקום לחפש בו את המחשבות, כמו לחפש עקבות של ציפורים בשמים.
ממעל, לא רעף אחד להסתיר. מטה, אין סלע אחד להציב עליו רגל.
יושב בדממה, עושה מאומה. כשהאביב מגיע, העשב צומח מעצמו.
המים הקודמים והמים שיבואו, עכשיו ולנצח זורמים,
העבר והעתיד מתחלפים ומשלימים זה את זה.
מילה אחת קובעת את עתיד העולם כולו, חרב אחת חותכת בין שמים וארץ.
אם לא תמצא אותה בתוכך, היכן תחפשנה?
אם תרצה
לדעת את הדרך העולה אל ההר, שאל את זה העולה ויורד בה תמיד.
ערפל הבוקר נע בכיוון אחד עם אווזי הבר, מימי הסתיו הם בצבע אחד עם השמים.
אם אינך מאמין, בדוק בספטמבר, בדוק באוקטובר.
העלים הצהובים נופלים, נופלים, ממלאים את ההר והנחל.
אווזי הבר לא מתאמצים להטיל צלליותיהם, המים לא מתאמצים לקבל צורתם.
מלא חופניים במים, והירח בידך. חבק פרחים ובבגדיך ידבק הריח.
הרים ונחלים, האדמה הגדולה, כולם מחזיקים במהות עצמה.
קולו של ההר מדבר בשפה האחת,
הקווים והשיפועים של הגבעות, האין הם גופו של הבודהה?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
במרחב הפתוח אין לפנים, אין אחור.
מעולם לא היו שני נתיבים,
הציפורים לא שמעו על מזרח ומערב.
יום אחר יום השמש זורחת, ויום אחר יום שוקעת,
כל הזמן ממשיכה הלאה, תמיד במקום בו דבר אינו נגמר.
יושב בחוסר תנועה, מחכה לעליית העננים הלבנים,
רוח נושבת, הפרחים עדיין נופלים. ציפור קוראת, דממת ההר מעמיקה.
כדי להציל את החיים, חייב הוא למות.
רק כשנהרס לחלוטין, אפשר לנוח בשלווה.
היום לא מחכה לשמש כדי להיות חם, הרוח לא מחכה לירח כדי להתקרר.
אם לא תהרגנו, תיהרג על ידו!
לרצות לשלוט על עולם המחשבות,
ולרצות להבין את טבע העצמי,
אלו הן שתי המחלות הגדולות של הרוחניות.
חרב אינה יכולה לחתוך את עצמה, עין לעולם לא תראה את תוכה.
עליכם לראות את השמש בתוך הגשם, לשאוב מים ממעמקי האש,
לרכב על סוס לאורך להב החרב ולהתחבא בין להבות המדורה.
לא תבינו זאת באמצעות המחשבה, אבל לא תצליחו לחפש בלי להשתמש בה.
להיות כמו נמר, אבל עם קרניים לרוב.
כמו שור, אבל בלי הזנב.
הפלג על המים ואל תחשוב שההרים זזים,
הרם מפרש, רק נדמה שהצוקים בורחים.
הצוקים הכחולים, צוקים הם לעצמם.
העננים הלבנים, עננים הם בשביל עצמם.
בתבנית נוף האביב אין גבוה או נמוך.
הענפים נושאי הפרחים, גדלים בטבעיות,
חלקם קצרים, אחרים ארוכים.
אני חי, אבל לא בחלומות שמימיים,
אבוא אל המוות, ללא פחד מהשאול.
אוחז בידית המעדר אך ידי הן ריקות,
רוכב על השור, ובאותו הזמן מהלך.
בכניסתי ליער, לא אזיז אף לא עלה של עשב,
בכניסתי למים, לא אעיר אדווה.
אם תפגוש ברחוב אדם "מואר", אל תברך אותו במילים,
גם לא בשתיקה.
נפגשים הם צוחקים, צוחקים,
משעול היער, העלים הנופלים.
מביט בשמים, עם שתי הרגלים ישרות,
חופשי מאמיתות ושקרים.
במשך שנים רבות הייתה הציפור בכלוב,
היום, עפה לראשונה עם העננים.
תרגום: ניסים אמון
לאתר הבית של טאו'ס יוון, www.taos-greece.com
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
