'ניו אייג NRG - הדברים החשובים באמת

ראשי > ניו אייג' > תרבות רוחנית

הדברים החשובים באמת

יוסי רז צפה בסרט האיגרוף "סינדרלה מן" ושמח להיזכר שהרוחניות הנשגבת ביותר היא להתעורר אל השלמות שנמצאת בחולשות שלנו ובהרגלים השליליים שעדיין לא נגמלנו מהם

דפדף בניו אייג'

יוסי רז
31/10/2005 12:14

מה עושים כשילד שגידלנו למופת הולך לצבא ולא חוזר משם? לאיזו אמונה פונים כשמאבדים את האדם הכי יקר בחיים? לאיזה אלוהים מתפללים כשאנשים רוצחים אנשים בגלל צבע עורם, תרבותם ודתם? את התשובות לכל השאלות הנוקבות האלה לעולם לא נוכל לראות בסרט. אז מה כן נוכל לראות בסרט? עם קצת מזל, נוכל להיתקל בסרט שיראה לנו איך אנשים אחרים ניסו (ולפעמים גם הצליחו) להתגבר על נסיבות החיים הקשות,

ולשעה קלה אולי גם השתעשעו מעט עם אשליית האושר והשמחה.
אבל למזלי, כשהלכתי לראות את סרט האיגרוף "סינדרלה מן", לא ראיתי עוד סרט. זה היה שיר לרוח האדם, לכוחם של הדברים שבאמת חשובים, ולא לכוחו הפיזי של הגוף האלים. דווקא כשחייו נמצאים על הקרשים, מוצא הגיבור המתאגרף את הכוח האמיתי ברקמות העדינות שמתחת לשריריו המשורגים: היושר, האהבה, הנאמנות למשפחה והענווה.


	כנגד כל הסיכויים


	בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב המתאגרף ג'יימס בראדוק (השחקן ראסל קרואו) מושעה מזירת האיגרוף. בראדוק הופך למובטל ובכך מצטרף למיליוני אמריקאים מובטלים, רעבים ללחם ועניים. לאחר מסכת של בעיות כלכליות וקשיים משפחתיים, בראדוק מקבל הזדמנות לשוב לזירת האיגרוף. להפתעת הכל הוא מצליח לגבור על יריבים גדולים עד לזכייתו ההיסטורית בתחרות האיגרוף למשקל כבד מול אלוף העולם מקס בר, מכונת הרג משומנת. כבר לקראת הקרב הגדול בין בראדוק, הנלחם כדי להביא עוד כוס חלב לילדיו, לבין מקס, ענק האיגרוף העולמי, הופך בראדוק לאליל אמריקני בין לילה. בעיני העם העייף והרעב בראדוק נתפס כסמל לאיש הפשוט, "אחד משלנו", שמצליח לשנות את גורלו ומתקדם משפל המדרגה אל פסגת הכבוד והתהילה. זאת גם הסיבה שהסופר ראניון העניק לבראדוק את הכינוי "סינדרלה מן". בראדוק משנה את גורלו כנגד כל הסיכויים וכמו ליכלוכית הוא מצליח להפוך לנסיך.


	זה לא נורא לגנוב נקניק


	כשהיד השבורה של בראדוק בוגדת בו, משעים אותו מזירת האיגרוף. הוא הולך למצוא עבודה אחרת, אבל המשבר הכלכלי הקשה איננו מאיר לו פנים. אין עבודה. המצב בבית הולך ונעשה גרוע. אין כסף לשלם חשמל, חלב, הילדים רעבים ורועדים בשלג המקפיא, ולמרות זאת, בכל בוקר בראדוק מתייצב עם עוד אלפי גברים במספנה כדי לזכות בכמה שעות של עבודת סבלות מזדמנת. כשהמצב הולך ונעשה עוד יותר גרוע, בראדוק נאלץ לקבל דמי אבטלה כדי לא להגיע לחרפת רעב. ובכל זאת, אפילו חרפת הרעב והעוני הקיצוני אינם פוגעים באנושיות של בראדוק. כשהוא מגלה שבנו גנב נקניק מחנות המכולת, הוא שב ביחד עם בנו אל החנות כדי להחזיר את הנקניק. בדרכם אל החנות האב איננו שוכח לחנך את בנו לערכים של מוסר ויושר גבוהים. בעיני, זוהי סצינה קורעת לב. כהורה, ואפילו כסתם צופה בסרט, קשה לעמוד מול עיניו הרעבות של ילד. לרגע, אפילו אנחנו הצופים מקווים שהנקניק לא יוחזר לחנות. האם במצב של עוני וחולי קיצוניים היינו גם כן שומרים על ערכינו המוסריים, או היינו מתפתים להאמין ש"במצבים מיוחדים" לגנוב חתיכת נקניק זה לא דבר כל כך נורא?


	לקבל זה לתת


	ברגעים הקשים ביותר מגיע בראדוק למועדון המאמנים ושם הוא מבקש עזרה כספית, תרומה, בשל חרפת העוני של משפחתו. לאחר מונולוג מרגש הוא הופך את כובעו ועובר מאדם לאדם כדי לקבל כמה מטבעות. אותו מועדון שהקיא את בראדוק ממנו, מגלה שלא כצפוי, מידה לא מבוטלת של אנושיות. דמויות חשובות מעולם האיגרוף ממלאות את כובעו בכסף. הם לא שכחו את עברו המפואר. בעזרת הכסף שהם תורמים לו הוא יכול לשלם עבור החשמל והחימום, וגם ילדיו אינם נלקחים ממנו. לימים, כשמצבו של בראדוק משתפר והוא מקבל את הזדמנות חייו לחזור לזירת האיגרוף, הוא זוכר לתת בחזרה: הוא נותן קרב מעולה ונצחונות גדולים גם בזכות כל אלה שסעדו אותו בעת צרה. אט אט מצבו הכלכלי של בראדוק משתפר. הוא מקבל את משכורתו הראשונה, ומיד הוא חוזר אל לשכת התעסוקה כדי להחזיר את כל סכומי האבטלה שקיבל. בראדוק יודע לקבל אבל יודע גם לתת. בעיניו זה לא הוגן למצוץ את משאבי המדינה שתמכה בו בעת צרה. בגלל תכונת הנתינה, האנשים הפשוטים רואים בבראדוק גיבור תרבות שמסמל עבורם את כל מה שהם עצמם יכולים ולא מצליחים להגשים ולבחור. בראדוק הולך אל הקרב הגורלי, קרב לחיים ולמוות, מועצם בתפילותיהם של מיליוני בני אדם לטובתו ולשלומו, ולרגע או שניים, לצד ניצחון הגוף, הוא גם מצליח להעניק לכולנו תזכורת רוחנית: מהו צלם אנוש, מהו שפע פנימי ומהם הדברים החשובים באמת בחיים.


	אהבה ללא אחיזה


	האישה של בראדוק (השחקנית רנה זלווגר), המגלמת את העזר כנגדו, תומכת בבעלה לאורך כל הדרך למרות הפחד שלה מהאלימות המתרחשת על הזירה. היא מנסה להתמודד עם הרצון שלה להחזיק בבראדוק כבעל וכאבא לילדיו, לבין הרצון לשחרר אותו לדרכו האישית לעבר מימוש עצמי וניצחון. במהלך הסרט אנחנו עדים לקושי המובן שלה להרפות מהאחיזה באהוב שלה. אך היא באינטואיציה הפנימית שלה יודעת שאהבה ללא תנאי איננה יכולה לכלול שום הגבלה, היצמדות או אגו. ההשקעה שלה בנתינה מתגלה כמשתלמת, כי בראדוק משיב לאשתו אהבה גדולה גם ביומיום הקשה, גם ביומיום הפחות קשה וגם כשהוא נמצא על זירת האיגרוף בין החיים למוות. כוחה של אהבת אמת, אהבה ללא תנאי, היא האדמה שמזינה את הצלחתו של בראדוק בזירת האיגרוף והיא זאת שמחזירה למשפחה אבא חי ובעל משופר ואוהב.


	אנטי גורו


	הסרט "סינדרלה מן" מתאר את אדם שמצליח להרים את עצמו מאשפתות, ובכך הוא גם מרומם את הערכים הנאצלים של החברה כולה - ערכים שיש לנו נטייה לשכוח במיוחד כשאנחנו סובלים וכשקשה לנו. ובכל זאת, בשנות האלפיים הייתי מעוניין להזדהות עם אדם שאיננו מושלם כמו בראדוק. שום דבר לא שובר אותו. אפילו במצבים הכי קשים לא ראיתי משבר רגשי, נפילה, מכה כזאת שגורמת להרים גבה ולשאול: "איפה אתה אלוהים?". שנות האלפיים אינן מייצרות גורו מושלם. אנחנו בכלל לא רוצים גורו. אפילו מאסטר הזן דוגןמלמד להפסיק לחפש את השלמות בכל דבר. הרוחניות הנשגבת ביותר היא להתעורר אל השלמות שנמצאת בחולשות שלנו. שלמות שמסתתרת בהרגלים השליליים שעדיין לא נגמלנו מהם. גם משל ארבעת הסוסים מדגיש את הנקודה הזאת מזווית נוספת. ואכן בתחילת דרכו בראדוק הוא הסוס הראשון. הסוס הראשון הוא החיים הדינאמיים: השליטה, העושר, הכוח. אלה החיים הטובים בהם אנחנו שמחים וצוהלים לצד משפחתנו התומכת, עבודתנו היוקרתית וכל מנעמי החיים שניתן לקנות בכסף. אבל דווקא הרצון להיות הסוס הראשון, הופך את בראדוק אט אט, מבלי שישים לב, לסוס הרביעי. ההשוואה בינו לבין האחרים, התחרות הקשה, ההישגיות - כל אלה שחקו את המהות הסוסית שלו יום אחר יום, עד שהוא הפך לבהמה פצועה וכואבת: הסוס הרביעי. אבל דווקא הסוס הרביעי, שאמור להיות הסוס הכי לא מושלם מוצג בסרט כסוס הכי מושלם. רוחו של בראדוק לעולם לא נשברת. כוחו אף פעם לא נעלם.


	הכוח של אשליית סינדרלה


	כשיצאתי מהסרט, שאלתי את עצמי, למה דווקא ברגעים הכי קשים אנחנו נוטים לשאוב כוח והשראה ממיתוס סינדרלה. הפתרון שמצאתי לא הפתיע אותי. אגדת סינדרלה מכילה בתוכה משמעויות רוחניות רבות. ברגעים הכי קשים, כשממש מרגישים שאין מוצא והפתרון לא יכול להגיע מבחוץ, אנחנו יכולים לבחור בין אנרגיית הכעס על גורלנו המר, לבין כוחה המרפא של האמונה. הבחירה של בראדוק באמונה מאוד בולטת על רקע המשבר הכלכלי והמחסור האישי. בשעה שרוב בני האדם בוחרים להתמקד בסבל ובכאב, בראדוק מתבלט בבחירתו הנועזת בכוח האמונה. יותר קל לבחור בסבל. אבל הסבל, המרירות והפחד לא מובילים לשום מקום, ואילו האמונה בנשגב ובנאצל מסוגלת לחולל שינוי למרות המציאות החשוכה והקשה.