 |
 |
|
|
| עוגיות, נמלה רעבה ובקטריה |
|
| המורה ההודי דיפאק צ'ופרה משוכנע שצירופי מקרים הם מסרים מקודדים שמסמנים לנו שהגיע הזמן להיפתח להזדמנויות חדשות. יוסי רז קרא את הספר החדש שלו. וגם: סרט על מוות שמעורר לחיים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
20/9/2005 11:26 |
|
|
|
|
|
|
|
"נניח שאני מתכונן לערוך מסיבה ולכבודה החלטתי לאפות הרבה עוגות ועוגיות. לצורך כך הלכתי לחנות וקניתי סוכר, קמח ושאר מוצרים נדרשים. הנחתי את כל המוצרים האלה במזווה והם משכו אליהם נמלים ועכברים, שגם להם היתה כוונה לאכול את הקמח והסוכר. כשגיליתי שיש לי עכברים במזווה, מיהרתי לקנות מלכודת עכברים וחומרי הדברה. כמה עכברים מתו בעקבות פעולות המנע שלי. אז הגיעו בקטריות והחלו לפרק את גוויות העכברים". (מתוך "כוחם של צירופי מקרים" מאת דיפאק צ'ופרה).
צ'ופרה טוען שצריך להסתכל על הכוונה לאפות עוגיות במבט רחב יותר. למעשה, הוא אומר, "היתה כאן מזימה של אירועים קשורים, שנבעו זה מזה וששיתפו פעולה זה עם זה". כי הרי מישהו היה צריך לגדל תחילה את החיטה ואת קני הסוכר, ומישהו היה צריך לעבד את האדמה, להשקות
אותה, לטפל בה. כלומר היו מעורבים במזימה הזאת מספר רב של גורמים, שבזכותם יכולנו להניח את העוגיות המוגמרות במזווה: חקלאים, שדות, גשם, שמש, טרקטורים, סיטונאים, קמעונאים, משאיות, רכבות, שווקים, בורסות, חנויות מכולת, מוכרים, משקיעים, חומרי הדברה, יצרני כימיקלים ועוד ועוד.
אז מי כאן השפיע על מי? האם הכוונה האישית של אופה העוגיות היא זאת שהשפיעה על כדור הארץ כולו, מהחקלאים ועד לאנשי הבורסה והתנהגות העכברים והנמלים? האם כל היקום כולו משרת את הכוונה המקומית של איש אחד שפתאום התחשק לו לעשות מסיבה ולאפות עוגיות לכבוד האורחים שלו? או אולי היתה זו הכוונה של הנמלה הרעבה, ואולי בכלל זו היתה הכוונה של העכבר הגרגרן, או הבקטריה, שהולידה במוחה הקודח את שרשרת האירועים הארוכה הזאת?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני מקומי ואני לא מקומי
|
|
|
 |
|
|
|
קיים רק אני אחד, אוניברסלי. צ'ופרה קורא לו "האני הלא מקומי". כל ניסיון שלנו כבני אדם לחוות את החיים באופן נפרד מהאני האחד הזה נקרא "אני מקומי". מנקודת המבט האישית, המפרידה והמקומית, אנחנו חושבים שהכוונה שלנו מפעילה את העולם, מגשימה אותו וכל האירועים שקורים לנו, נובעים בגללה. אך זוהי זווית ראייה צרה של אני מקומי. אם אני חושב "אני נושם", אז זוהי זווית ראייה מקומית ומפרידה. מכיוון ש"עצים חייבים לנשום כדי שאני אוכל לנשום. ונהרות חייבים לזרום כדי שדם יזרום בעורקי", אומר צ'ופרה.
מתי האני המקומי מתאחד עם האני הלא מקומי? כשמנטרלים את האני המקומי מלחוות את "הרעשים" הגשמיים שלו. אפשר לנטרל את הרעשים האלה בדרך כלל במדיטציה, אבל גם בתפילה, וגם בכוונה טהורה, ובעוד אי אלו כלים רוחניים שמשקיטים את התודעה המקומית. ברגע שהתודעה המקומית נרגעת, אנחנו מסוגלים לשים לב לתודעה האוניברסלית הלא מקומית.
מה צריך להיות כדי שכוונה מקומית תתגשם? כוונה אישית צריכה להיות מותאמת לכוונה האוניברסלית, הבלתי מקומית. אם אני רוצה לזכות במיליון דולר בלוטו, זוהי כוונה מקומית שלי, שאולי תעזור לי ולסביבה שלי, אך אין זו כוונה בעלת עוצמה שיכולה להפעיל את הכוונה האוניברסלית לטובתי. כוונה מקומית ש"לוכדת" כוונה לא מקומית היא למשל "כוונתה של האם תרזה, שרצתה לגייס כסף כדי לעזור לאחרים, כדי לתת ולקבל ברמה העמוקה ביותר - לשרת את שרשרת הקיום הגדולה", אומר צ'ופרה. רק כאשר הכוונה המקומית תגרום לנו ולאנשים שבאים איתנו במגע, שמחה והגשמה אמיתית, אז יהיה סינכרון בין הכוונה שלנו לכוונה של היקום, ודברים שאנו קוראים להם "צירופי מקרים", מסרים מקודדים שמגיעים מהתבונה הבלתי מקומית, מתחילים לצוץ ומסמנים לנו שהגיע הזמן להיפתח להזדמנויות חדשות. לפעמים אלה הן הזדמנויות שמנקודת ראותנו הגשמית יכולות להיות מוגדרות כ"נסים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכוונה אורגת את רקמת היקום
|
|
|
|
|
|
|
צ'ופרה מציע שיטה. הוא אומר שככל שנשים לב לצירופי מקרים, כך נמשוך אלינו יותר צירופי מקרים ומשמעותם הפנימית תתבהר לנו. בכל פעם שאנו מבחינים בצרופי מקרים, עלינו לשאול מהי המשמעות שלהם עבורנו. התשובה יכולה להגיע בתחושה, תובנה, מחשבה, חלום, מפגש מקרי, מערכת יחסים חדשה, פרסומת בטלוויזיה. אבל כדי שנגשים את היעוד הפנימי שלנו נוכל לחזק את ההשראה שלנו ולמשוך את הכוונה הלא מקומית אל היומיום שלנו באמצעות מנטרות וסוטרות הודיות. בכל פעם שמנטרה או סוטרה נאמרת, נשתלת כוונה מקומית בעלת עוצמה שמושכת את הכוונה הלא מקומית אל חיינו.
במחצית השנייה של הספר יש פירוט של שבע כוונות יסוד כאלה, שבע סוטרות לתירגול, שבע מנטרות, והסברים על מהותם. בכל אחד מימי השבוע אפשר להסתנכרן אל הכוונה לא מקומית, וכך שבוע אחר שבוע במשך השנה. ליד כל סוטרה מצורף תרגיל נחמד המחזק את הטמעתה וגם מנטרה לוכדת כוונה יומית. הנה 7 הכותרות של הסוטרות אותן צ'ופרה מפרט לעומק בספרו: 1. "אתם אדווה ברקמת היקום". 2. "דרך מראת מערכות היחסים אני מגלה את העצמי הבלתי מקומי שלי". 3. "שלוט בדיאלוג הפנימי שלך". 4. הכוונה אורגת את רקמת היקום". 5. "לרתום את סערת הרגשות שלכם". 6. "לחגוג את מחול היקום". 6. "גישה למזימת אי הסבירות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
DVD: הים שבפנים. בימוי: אלחנדרו אמנאבר
|
|
|
|
|
|
|
במשך שלושים שנה ראמון מרותק למיטה, איש צעיר שהפך למשותק לאחר שקרתה לו תאונה קשה כשהחליט לקפוץ מצלע הר גבוה לים. "הים שבפנים" חוקר את המוות מנקודת מבטם של החיים, ודן בסוגיית המתת החסד באופן כל כך טבעי, כאילו לרצות למות זה משהו טבעי שאנו מבקשים לעצמנו ביומיום.
ראמון, בדמות האנטי גיבור החלש, השואף למות, ממלא את סביבתו בחיים: הוא בעל חוש הומור ומצליח להצחיק את כל מי שבא לבקרו. יש לו תמיד קריצה קטנה עבור כל אחד כאילו הוא ממתיק סוד ואומר: "קחו בקלות את עצמכם, כמוני".
השכיבה האינסופית במיטה למול החלון היחיד של חדרו, חלון ההזדמנויות שלעולם לא ימומשו, גורמת לראמון לרצות לסיים את האשליה של חייו. מצד אחד, התקווה שלו מאירה באור חזק מכל את האנשים והנשים שדואגים לו סביבו. כולם רוצים לחבק אותו, לעזור לו, לשכנע אותו (או אולי את עצמם?) שכדאי לחיות, ומצד שני, ראמון מאוד החלטי בבחירתו למות. למות, אבל בכבוד.
אהבתי את הסרט "הים שבפנים" כי לפי דעתי זהו סרט של מסע ותנועה קדימה, למרות הגיבור הראשי השוכב במיטתו ללא תנועה במהלך כל הסרט. המסע הרוחני של ראמון הוא מסע מן החיים אל המוות, או מהאוקינוס השטחי של החיים אל המעמקים של עולמנו הפנימי. ראמון בחר בדרך של התפתחות. אם בתחילת הדרך עיניו הגדולות והרעבות משתוקקות לעוף מבעד לחלון חדרו, אז בסופה, לאחר תהליך של השלמה וקבלה, אפשר לראות איך העיניים שלו נפקחות לרווחה. העיניים של ראמון לא יכולות לשקר מכיוון שהן האיבר היחיד שפועל אצלו כשורה. אני מאמין להן. הן אומרות לי איך אפשר לגעת באהבה האינסופית. במקור של השמחה. בענווה. "הים שבפנים" הוא סרט מרומם, מחזק, מלא השראה, שמלמד אותי שמוות כבחירה זה לפעמים הרבה יותר מחיים שלמים שבהם כבר מזמן לא בוחרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
"כוחם של צירופי מקרים" מאת דיפאק צ'ופרה יצא בהוצאת מודן
את הסרט "הים שבפנים" ניתן למצוא בכל ספריות ה-DVD
לדרקון האמיתי
, הניוזלטר השבועי של יוסי רז
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
