 |
 |
|
|
|
|
|
|
| המילה אהבה מופיעה לראשונה במקרא בסיפורם של יצחק ורבקה, למרות שלא מדובר בזוגיות הראשונה שאנו פוגשים. מה שונה בזוגיות הזו ומה זאת אהבת אמת? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת חיי שרה נפתחת במותה של שרה ומסתיימת במותם של אברהם וישמעאל, כשבאמצע יש את סיפור ההכרות והחתונה של יצחק ורבקה. השורש א.ה.ב והמילה אהבה כפועל מופיעה לראשונה במקרא בפרשה זו, למרות שלא מדובר בזוגיות הראשונה שאנו פוגשים. עד עתה דיווחו לנו ביובש כי אדם "ידע" את חווה אשתו ודמויות אחרות במקרא פשוט "לקחו להם" את בנות זוגן לאישה. לראשונה המקרא עוקב אחר היכרותם של יצחק ורבקה כקומדיה רומנטית. מה שונה בזוגיות הזו ומה זאת אהבה?
כדי להתחיל לענות על השאלה הזו באמצעות הפרשה, אני רוצה להציג בפניכם בפשטות עקרון בקבלת האר"י והספרות הזוהרית שנקרא לו "עקרון השלוש". לא בכדי יש את השילוש הקדוש בנצרות וכל דבר בצבא מתחלק לשלושה חלקים, יש סוד עמוק בשלוש הזה שעוד ניתקל בו במעגל השנה ולכן כדאי שנציג אותו כבר עכשיו. כשהתחלנו את המסע מפרשת בראשית דיברתי על עולם גן עדן כעולם הטבע הפנימי הזורם באופן מאוחד אך לא מודע לעצמו, עולם שעדיין אין בו דואליות אך גם אין בו התפתחות.
המסע של התורה הוא התפתחות באמצעות ידיעה והכרה של איכויות דואליות מתוך מקום של פירוד עד ליכולת איחוד מחודש ממקום משודרג ומודע. השתלשלות
הספירות בקבלה מדגימה את העיקרון האבולוציוני הזה בפשטות על ידי קיומן של ספירות מימין ומשמאל ועמוד האמצע שמייצג מיזוג בין הספירות. אך הספירה האמצעית אינה חיבור פשוט בין קצת מפה וקצת מפה, סוג של בינוניות שמטשטשת את שתי האיכויות. נהפוך הוא, מדובר בזיווג שמכיל את האיכויות המקוריות אך מתעלה מעליהן לכדי יצירה חדשה, כמו זיווג גבר של ואישה שיוצר ילד. זהו עקרון ההתפתחות בבסיס ההוויה כולה.
בעולם הספירות, אברהם מסמל את ספירת חסד המצויה בצד ימין, איכות של שפע ונתינה שהיא מתפשטת, בעוד שיצחק מייצג את ספירת גבורה המצויה בצד שמאל, איכות של גבול ותיחום, יצירת כלי להכלת החסד (מידת החושך, האש או הדין שבאים מצד זה אינם רוע וזה אספקט צר ומעוות אצל יותר מדי אנשים שלומדים קבלה בשטחיות). עד עתה התנודד העולם החדש שנוצר לאחר היציאה מגן עדן בין הקיצוניות הדואליות וראינו כבר כמה קונפליקטים פנימיים שנובעים מתוך זה. בפרשה זו אנו יוצאים למסע אלכימי של יצירת מידת האמצע, הקרויה ספירת תפארת או "אמת", אותה מייצג יעקב. מ' היא אמצע בין א'-ת' ולכן אומרים שהאמת היא תמיד באמצע. סוד האמת הוא סוד של אינטגרציה, של זיווג.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ארבע נשים באישה אחת
|
|
|
 |
|
|
|
על אף שאברהם ויצחק עברו שם משהו מיסטי בעקדה, הם לא יכולים ליצור זיווג של ממש שיש לו תולדות (כשם פרשת השבוע הבא, אגב). לפיכך, אברהם מבקש עבור יצחק אישה שבאה ממשפחתו, ממידת החסד. מבחן ההתאמה שלה הוא גמילות החסדים, האם היא תשקה את הגמל (מלשון גומל) של עבד אברהם? העבד אומר למשפחתה של רבקה בפרק כד' פס' מט': "ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל". האלכימיה מרומזת כאן במילות הקוד שכבר הכרנו: תנו לי מישהי מהחסד שניצור יחד אמת ואם אין לכם כזו תגידו לי, אז ימשך העולם הדואלי הזה שמיטלטל בין הימין לשמאל ואינו מתפתח רוחנית. ובני משפחת רבקה עונים: "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב". זה מעבר לדואליות, זה לא עניין שיפוטי, זו מהות ההוויה.
אנרגיית החסד נחשבת לאיכות זכרית, אך זכרי ונקבי מופיעים בתורה כסוג של מהות פיזיקלית בעולם ואינם קשורים למין ומגדר. בסיפור הזה, רבקה "לובשת את המכנסיים", היא החלק הנותן והאקטיבי, המסע שלה שהותנע ע"י אמירת המילה "אלך" לעבד אברהם, יצא גם הוא מאור כשדים לארץ המובטחת, כמו ה"לך לך" של אברהם. היא מתוארת בפרשה כנער ולא נערה והמפרשים אומרים שכשהיא ראתה את יצחק היא נפלה מהגמל כדי שלא יראה שהיא רוכבת כמו גבר. יצחק, לעומת זאת, מייצג את המקבל הפסיבי, הדמות שמדברת הכי פחות בתורה ואינו יוצא לעולם מגבול נחלתו. הוא מייצג איכות של תוחם, זורע, מכין את כלי הקיבול.
בפס' סז' נאמר "ויביאה יצחק האהלה שרה אימו ותהי לו לאישה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אימו". אנחנו מכירים את המקום הזה שבו אנחנו מחפשים בת זוג שמזכירה את האימא ואכן הכלה יורשת את מקומה האנרגטי של האם. בזיווג טוב ומספק, אדם "נגמל" מהתלות במקום של האם בחייו. על פי ספר הזוהר, לכל אבותינו היו כמה נשים, אפילו אברהם נושא עוד אישה, קטורה, ממש בפסוק הבא. ורק ליצחק היתה אישה אחת שהיא זיווג שלם לנשמתו, שמאגדת בתוכה איכויות של ארבע נשים, איכות שעתידה שוב להתפצל לארבע הנשים של יעקב, כי משחק ההתפתחות משתדרג באמצעות פיצול ואיחוד של איכויות. כך כל הדמויות בתנ"ך משתלשלות זו מזו וכל זה, איפשהו קורה בעיקר בנפשנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אהבה היא איזון בין איכויות
|
|
|
|
|
|
|
אז מה זאת אהבה ואיך היא קשורה לאמת? אהבה היא אלכימיית המיזוג בין חסד לגבורה. האותיות שלה מייצגות זאת באופן הבא: במרכז המילה נמצאות האותיות "הב" המרמזות על יסוד האש, להבה, ועל מקום המקבל ששואב אנרגיה לתוך הכלי "הב" במובן של "תן לי". זו איכות מצד הגבורה. האותיות א ו-ה המייצגות את המהות האלוהית, האני והאין, ה-ה משם האל, הן תוחמות את האש הזו ומכילות אותה. האות ה' היא אות של היריון, היוד מצויה כמו בתוך רחם לפי ציור צורת האות. היא מובילה אותנו אל המקום שמתוך האלכימיה הזו תיוולד האמת.
אנחנו עושים שימוש יומיומי במילה אהבה אבל מדובר באנרגיית חיים בסיסית שהיא הרבה מעבר להקשרים הצרים שבהם אנו תוחמים אותה. הזיווגים שהיא מייצגת הם לאו דווקא רומנטיים ונפגוש אותה בכל מקום שבו נסכים ללמוד בנפשנו או מול אדם אחר את האיזון הפנימי של נתינה וקבלה, אש ומים, חיים שמתפשטים ומוות ששם להם גבול, ועוד. כל למידה שלנו לאזן בין איכויות באופן שיכיל אותן ויתעלה מעליהן, היא התפתחות, היא אהבה והיא דרך האמת.
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית ותלמידה בתוכנית ההסמכה ההוליסטית-אינטגרלית לרבנות של 'בית חדש' | | | | |
|
|
|
|
![]()
|
| סקר |
|
|  | |
|
|
|
