 |
 |
|
|
|
|
|
|
| הברכה בהא הידיעה היא העולם המטורלל הזה. היא כל מה שמתחת לאף. היא ארץ זבת חלב ודבש בלבוש של ארץ אוכלת יושביה. "וזאת הברכה": פרשת השבוע האחרונה של כרמל ויסמן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחזור פרשות השבוע מסתיים בשמחת תורה עם קריאת פרשת "וזאת הברכה" החותמת את החומש (לקריאה). הפרשה הכתובה בלשון שירה ומכילה את ברכות משה לשבטים בטרם מותו, היא ההמשך או אולי ההקבלה בדרגת ההתפתחות הבאה, לברכות שנתן יעקב לבניו לפני מותו בסוף ספר "בראשית". משה ממשיך מהיכן שיעקב הפסיק כי לא יכול היה לגלות, נסתלקה ממנו השכינה, אמרו המפרשים. זה עוד לא היה הזמן. ועכשיו, כשזה הזמן, האם אנו מבינים במה בדיוק בורכנו?
 |
| סיפור על הארה ואחריות |
|
פרשת בראשית: הטור הראשון של כרמל ויסמן, לפני שנה פחות שבוע |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
שמה של הפרשה מגלה לי את תמצית הסוד: כאן השכינה לא בורחת אלא מברכת ומבורכת. "זאת" הוא שם קוד וכינוי לשכינה, למלכה שהיא ספירת מלכות על פי ספר "תיקוני זוהר" ונראה שגם הבעש"ט ופירוש "כלי יקר" מודעים לפרשנות זו ומדגישים אותה אגב "וזאת הברכה". שימו לב לאותיות המילה: זאת – ז' המייצג את 7 הספירות, וכן הכללת כל האותיות מא' ועד ת'. "זאת", מילה שהתרגלנו לומר בהיסח הדעת על מישהי שאנחנו בקושי זוכרים את שמה או מקדישים לה פחות תשומת לב, היא מילה שכוללת את הכול ומשקפת לנו כמראה את תמונת עולמנו. "מי זאת עולה מן המדבר... מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר" (שיר השירים). זאתי, נו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נעוץ סופה בתחילתה
|
|
|
 |
|
|
|
פנים רבות לאיכות ה"זאת" שנקראת שכינה או מלכות, בת זוגו האהובה של האל. נוכל להתייחס היום רק לכמה מרבדיה: ראשית, יש לה שם נרדף נוסף והוא "כנסת ישראל". כלומר שהיא שורה על/בתוך ומייצגת תדר קיבוצי שלנו כשאנו מתכנסים פנימה על מנת לפנות ולהפנים אל משהו גבוה יותר (זוכרים שעליון על פי הזוהר=פנימי?). אנחנו נוטלים חלק בשכינה, אנחנו אהובי האל ולשם כך נבראנו, לממש ולהגשים פן ייחודי שלו.
מנקודת מבט אחרת, הכוח הזה של שכינה/מלכות מייצג את הספירה האחרונה מתוך עשר הספירות והיא ספירה מאד מיוחדת, ספירה שאין לה כל איכות משל עצמה, היא קרקע העולם, אימא אדמה, שבתוכה ניטעות ואליה משתלשלות כל הספירות האחרות והיא משקפת את כל היש. לא סתם נמשלת היא ללבנה ב"שיר השירים" שכן גם ללבנה אין אור משלה ומחזוריותה משקפת את אור השמש. עולם האדמה והשכינה משקף עולמות עליונים וחי אותם בתנועה מחזורית על ממד הזמן-מרחב על מנת שתיווצר הגשמה. המלכות היא החומר והרוח גם יחד על אף שלכאורה מדובר בשני דברים
נפרדים.
רובד אחרון חביב שאגע בו היום הוא הקשר המיוחד בין עולם האלוהות לעולם שלנו, קשר של שיקוף ושל השפעה הדדית וגם של קרבה וזהות מאד מיוחדת שמבוטאת ברעיון "כתר-מלכות" או "נעוץ סופן בתחילתן" (מסכת חגיגה בתלמוד). השתלשלות הספירות היהודית אינה ליניארית, מדובר בסוג של דינאמיקה מעגלית-ספיראלית שבה כל הספירות תלויות זו בזו, כי כולן אחד, הן מסמלות הפרדה מלאכותית, צורת התבוננות כלשהי על האלוהות כמערכת.
במבנה ליניארי קלאסי, ספירת המלכות התחתונה הייתה ודאי הרחוקה ביותר מספירת הכתר והעולם האלוהי שמעליה. אך במערכת הקבלית הספירה התחתונה ביותר מחוברת לעליונה ביותר, כמו שמעגל או סיבוב של 360 מעלות, נשלם בדיוק בנקודה שבה התחלנו אותו אך ממקום אחר לגמרי. באופן פרדוכסלי, עולמנו השבור ועולם האלוהות המושלם והנשגב הם במרחק יריקה, גב אל גב. במקום שבו אדם מרגיש הכי רחוק מהאל, ההארה נמצאת לו מתחת לאף. במקום שבו הוא הכי לא נוכח, "נו, זאתי", הוא ביטא מבלי משים את תמצית הכל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הברכה והבריכה
|
|
|
|
|
|
|
הברכה, ה-ברכה בהא הידיעה, היא העולם המטורלל הזה. היא כל מה שמתחת לאף. היא ארץ זבת חלב ודבש בלבוש של ארץ אוכלת יושביה. היא המורה הכי גדול שלך במסווה של הבנאדם שהכי מביא לך את הסעיף. היא האהבה והאכפתיות העמוקה שמניעות את השנאה והכעס שלך. הדבר הכי נשגב אצלך בכיס. אצלך בלב. אם תגביהי לבבך ותזלזלי הרי את יוצרת וחווה את התחרות שבסולם הדרגות, את המקום הליניארי הזה שבו את מרגישה ענקית אבל את הכי רחוקה, הכי תחתונה. אך אם תביני את גדולתך מתוך ענווה - כפי שמשה היה האיש העניו ביותר עלי אדמות ועדיין גיבור ומהולל - הרי את מהות המעגל, אפס מאופס ומדהים שחבוק בזרועות האל. איש האלוהים. כן, את. זאת.
המילה "ברכה" זהה למילה "בריכה" (מקווה מים). ההקבלה היא מהותית ולא מטפורית גרידא. מים הם החיים וסלע קיומנו, שזה מה שמקיים את הגוף ואת כדור הארץ וזה החומר העיקרי שאנו עשויים ממנו וצורכים אותו. מטאפורות החיים והשפע בקבלה ובמסורות אחרות הן מטאפורות של זרימת מים, הנהר היוצא מעדן. השכינה/ספירת מלכות נמשלת פעמים רבות גם לבאר ריקה שהמים ממלאים אותה חיים או לגינה שהמים משקים ומרווים את אדמתה. המילה "ברכה" מכילה בתוכה כבר את מהות הברכה, את חומר המים שמביא איתו גם את רוח המים ואת החיות שמקושרת עם המים. בשבוע הבא תתחילו שוב מבראשית עם "רוח אלוהים המרחפת על פני המים" ומטעינה אותם במהותה ומתוכם יוצרת את הכול, מתחילה להפריד את המים באופן מלאכותי לחומרי שמיים וארץ, לאדם ואדמה. וזאת הברכה שלכם. נעוץ סופה בתחילתה.
מה הייתי רוצה שיישאר לכם מהשנה הזאת שבה חצבנו כל שבוע במעמקיה של פרשה אחרת וניסינו לראות מה היא מנחה אותנו לגבי עצמנו? הייתי רוצה שתזכרו שהתורה מנחה אותנו להיות בתנועה עם השינוי כי אם נתקענו על משהו שנראה לנו טוב לכל הזמן, איבדנו אתה קשר עם השלם. העולם שלכם מושלם כפי שהוא, אומרת פרשת וזאת הברכה. ועדיין בשבוע הבא אתם תתחילו מבראשית. אין דבר בתורה שיישאר בבחינת ראוי אם תתעקשו להיתקע עליו, אם לא תהיו קשובים לשינוי. ולא תוכלו לקטוף את פירותיה של השלמות הזו אם לא תשימו לב. אם תחלפו על פני "זאת" בהיסח הדעת. תשומת הלב היא הכלי לגילוי הברכה שבריקנות. מאחלת לכם להצליח לראות את היופי והמושלמות שבכל רגע ובכל אחד ובו זמנית להתמלא בדעת, אומץ ומרץ כמים לים המכסים, על מנת לפעול, לנוע ולשנות בהתאם לקולכם הפנימי והמיית לבכם.
החל ממחר נתחיל להתפלל לגשם, למים הממשיים אך גם למים הסמליים שיטעינו בנו את רוח האלוהים ואת אותה חיות מיוחדת לנו שמאפשרת לנו להגשים את עצמנו ואת כל יעדינו. אנחנו הברכה, הבריכה ועלינו לדאוג שתמיד יהיו בה מים.
שבת שלום, חג שמח ושנה מופלאה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
