 |
 |
|
|
| סע לשלום, האינסוף כבר בפנים |
|
| אל תעמיד פנים שמצאת. העצמי לא ניתן למציאה משום שהוא מעולם לא אבד. מכתב אישי מהפילוסוף הרוחני קן ווילבר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
קן ווילבר. תרגום חופשי: אורן אנטין
7/7/2006 10:39 |
|
|
|
|
|
|
|
מה שאני עומד לעשות עכשיו, זה לתאר בפשטות את העצמי חסר השניות כפי שניתן לחוות אותו באופן מיידי. הטקסט שלפניכם הוא זרם תודעה, אז נסו לקרוא אותו בתודעה נקייה ככל האפשר ובצורה שוטפת, גם אם תקראו כמה משפטים שלא תבינו או שלא תסכימו להם מראש. הטקסט נכתב כמכתב לחבר בשם ג'ון, אז בכל פעם שאתם רואים את השם ג'ון, החליפו אותו בשמכם. המלצה נוספת: נסו לקרוא את הטקסט בקול רם. מוכנים?
מה שתמיד חיפשת הוא בדיוק זה שקורא את העמוד הזה עכשיו. העצמי לא ניתן למציאה משום שהוא לעולם לא אבד. אתה תמיד ידעת שאתה הוא אתה. העצמי היא התנאי התמידי לכל מה שמתרחש, משום שהוא החלל שבו הכל מתרחש, ואין שום דבר מחוץ לו, ולכן הוא בשלווה מוחלטת, והוא קורן ביופי לכל הכיוונים. ג'ון צף בתודעת העצמי הזאת, ג'ון עולה בתוך הריקנות הטהורה הזאת, ג'ון הוא אובייקט בדיוק כמו עץ או ענן שצפים בתודעת העצמי שהיא אתה. אני לא מדבר לג'ון עכשיו, אני מדבר אליך. זה שמודע לג'ון הוא המודעות הנוכחת תמיד. הנוכחות הזאת מודעת לג'ון שעולה בתוכה עכשיו. העצמי הזה הוא אלוהים. אלוהים קורא עכשיו את העמוד הזה. ג'ון לא קורא את העמוד הזה. העצמי מודע לג'ון ומודע לעמוד הזה. אתה לא ג'ון, אתה מי שמודע לג'ון. מי
שמודע לג'ון זה העצמי שבעצמו אינו יכול להיראות אלא רק להיחוות כוודאות. כשאתה מחובר אליו, אתה מה שאתה לנצח, באופן על זמני ובלתי ניתן להכחשה. רק העצמי הזה קיים בכל מקום אליו תפנה. הכל עולה בטבעיות בתוך הריקות המושלמת של העצמי, שהיא מה שקורא את העמוד הזה עכשיו.
ואתה, ג'ון, זה העצמי הזה. תמיד ידעת שזה מי שאתה, לעולם לא היה זמן שבו לא ידעת שאתה הוא אתה. אתה לעולם לא יכול לזכור זמן שבו אתה לא היית אתה. הדבר היחידי שאתה יכול לזכור זה מה שחווה העצמי הזה. רק העצמי הזה קיים לבדו. אתה לא יכול לגעת בו משום שהוא מה שעושה את הנגיעה. אתה לא יכול לראות אותו משום שהוא מה שעושה את הראייה. הכל פשוט צף בתודעת העצמי, כל היקום עולה בתודעה הזאת עכשיו. אתה הוא החלל שבו כל הדברים עולים בספונטאניות וללא מאמץ. אתה האחד הזה. תמיד היית האחד הזה. רק האחד הזה קיים. אל תעמיד פנים שמצאת את האחד הזה. אל תעמיד פנים ששכחת את האחד הזה. הדבר היחידי שאי פעם ידעת, הדבר היחידי שאתה אי פעם תוכל לזכור. הדבר היחידי שאתה מרגיש עכשיו זה האחד הזה. ההוויה העכשווית, הככות של כל הדברים כמו שהם, כפי שהם עולים בתוך תודעת העצמי שלך, ההרגשה הפשוטה של הקיום שהיא כל מה שלעולם הרגשת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
הבט בעננים: הם מופיעים בתודעה שלך, הם עולים בתוכך, העננים הם מחוץ לג'ון אבל הם בתוך התודעה שלך, הבט בגוף שלך ובחדר הזה, הגוף שלך בתוך החדר הזה, אבל גם הגוף שלך וגם החדר הזה צפים בתוך התודעה שלך, ואתה מחזיק בהם. ההרים צפים אל תוך התודעה שלך, הם עולים בתוכך, ואתה מחזיק בהם בתוך התודעה שלך, מחזיק בעולם הצף בתוכך. ההרים מופיעים מחוץ לג'ון, אבל בתוך התודעה שלך. ההרים, העננים וג'ון עולים כולם בו זמנית וללא מאמץ בתוך העצמי שלך, בתוך הקורא של העמוד הזה. כל זה עולה בתוך תחושת עצמי בלתי ניתנת לעירעור שהיא לא דבר ולא עצם ולא אדם, אלא הפתיחות או הבהירות שבה כל הדברים וכל העצמים וכל האנשים צפים ועולים. הפתיחות, הריקות, החלל העצום הזה הוא העצמי שלך, זה מה שתמיד היית, זה מה שהיית לפני שהוריך נולדו, זה מה שהיית לפני המפץ הגדול, לפני עידן אברהם. אין דבר לפני ואין דבר אחרי הריקות הזאת שהיא העצמי שלך, יש רק את מה שקורא את העמוד הזה ברגע זה ממש. אין עבר ואין עתיד בתוך ההווה הלא נגמר הזה. כל הלפני והאחרי עולים בתודעה, אבל בפועל מתקיים רק העצמי, נוכח תמיד, לעולם לא מתחיל, לעולם לא נגמר, לעולם לא נולד, לעולם לא מת, מודע לעמוד הזה וליקום ומוצא אותם שוב ושוב מופיעים בתוכו, וכך עולים כל הדברים בשלווה בלתי ניתנת לעירעור. ג'ון מתקיים ביקום. היקום מתקיים בתודעה שלך.
לכן, היה העצמי הנוכח תמיד שקורא עמוד זה. אני לא מדבר לג'ון, אני מדבר אליך. תן לג'ון להופיע ולהיעלם כמו כל העצמים. תן לג'ון להיווצר, להישאר מעט, ולעבור. מה הקשר בין זה לבין העצמי האמיתי שלך? כל העצמים עולים, נשארים מעט, וחולפים בחלל הריק שמודע לרגע הזה, ולרגע הזה, ולרגע הזה. ועדיין לרגע הזה אין שום סוף. למעשה לעולם לא הרגשת באמת את ההווה מגיע לקיצו, משום שהוא לעולם לא מגיע לקיצו. זה הדבר היחידי האמיתי, העכשיו הזה, התחושה הפשוטה של הקיום, אותה תודעה של עכשיו שבה צף העמוד הזה, וצף ג'ון, וצפים העננים. כשאתה מרגיש את הקיום העכשווי הזה, אתה לא יכול להביט אל מחוץ לו, משום שאין שום דבר מחוץ לו. עכשיו ועכשיו ועכשיו זה כל מה שאי פעם הכרת, והעכשיו הזה הוא פשוט שם אחר לאותה מודעות עצמית שבה כל היקום עולה כרטט מאושר ואקסטטי מלא חסד ותשוקה לחלוק בכל האושר הזה עם משהו אחר.
אז בגלל שהעמוד הזה, וההרים, והעננים עולים כולם בתוך התודעה שלך, אין שום דבר מחוץ לעצמך. העובדה שאין שום דבר מחוץ לעצמך משמעותה ששום דבר לא יכול לאיים עלייך. מכיוון שאתה מכיר את טבעך האמיתי, אתה מכיר את השלווה. בגלל שאתה כבר באופן ישיר , מיידי, ואינטימי, אחד וזהה עם מי שקורא את העמוד הזה עכשיו, אתה מכיר את אלוהים באופן ישיר, מיידי ולא ניתן להכחשה. ובגלל שאתה יודע את אלוהים עכשיו, כעצמי שקורא את העמוד הזה, אתה יודע שאתה סוף סוף באמת בבית, בית שתמיד הכרת באופן ישיר אבל העמדת פנים שאינו קיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכן, חדל להעמיד פנים. תבין שאתה אלוהים. תבין שאתה הוא היופי. תבין שאתה אותה אמת שהחכמים ביקשו במשך מאות שנים. תבין שאתה השלווה שמעבר לתפיסה. תבין שאתה כל כך מאושר עד שהיית חייב להתגשם בדמות כל העולם כולו, ליצור עד ליופי הקורן שכבר לא יכולת יותר להכיל בתוכך. תבין שהעד של העמוד הזה, של העצמי ושל כל העולמות כולם, הוא היישות האמיתית האחת והיחידה, שרואה דרך כל העיניים ושומעת דרך כל האוזניים, ומגיעה לכל מקום באהבה ובחמלה כדי לחבק את כל היישויות שיצרה בריקוד הנצחי שהוא סוד הסודות. ותבין שאתה לבד, שאתה פשוטו כמשמעו האחד והיחידי בכל היקום. האחד שאין שני לו. אמנם יש אחרים לג'ון אבל גם ג'ון וגם האחרים עולים בתודעתו של קורא עמוד זה, ובתודעה הזו, בעצמי הזה לא יכולה להיות שניות כי הכל עולה בתוכו.
לכן, עליך פשוט להיות האחד הזה, וחוץ מזה מסור את אהבתי לג'ון.
נ.ב. האם אתה מבין בעומק עומקי מעמקייך שהאחד שקורא את העמוד הזה הוא גם האחד שכתב אותו? ג'ון, וקן, והעמוד הזה, כולם צפים בתודעת הקורא. לא קשה למצוא את העצמי, להפך, בלתי אפשרי להימלט מפניו. אז אתה יכול לשחרר את כל המהומה של החיפוש והאיבוד, ופשוט להיות האחד שבו מגיחים עכשיו כל העולמות. קום, צא החוצה ותביט ביקום המדהים שעולה בתוך מודעות ההוויה שלך, צף בתחושת הקיום שלך, ואז אתה יכול ללכת לשתות בירה או משהו כזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אורן אנטין
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קן ווילבר מצטייר בעיני רבים כאדם מאוד אנליטי ולוגי, מעין תאורטיקן מושלם, אבל למרות שנודע יותר כפילוסוף מאשר כמיסטיקן ומורה רוחני, כמה מהטקסטים המרגשים ביותר שכתב עוסקים בצד הרוחני של הקיום. הטקסט שקראתם הוא אחד מהם.
לאתר של אורן אנטין
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
