 |
/images/archive/gallery/105/587.jpg שמוליק שלח
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| שמוליק שלח מודאג. בעוד משלחות ישראליות מלחכות פינכתם של הסינים, הם משתלטים על תעשיית ההיי-טק העולמית |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שמוליק שלח
27/6/2004 10:16 |
|
|
|
|
|
|
|
שמעו בדיחה: שלושה אנשי עסקים - הודי, סיני וישראלי - ישבו בבית קפה ומדברים על ההצלחות העסקיות שלהם. ההודי פותח ואומר: קיבלנו פרויקט תמיכה בחברת טלקום ענקית, לתחזק להם את כל מערכות הבילינג. הפרויקט יעסיק 500 איש ובתוך 5 שנים נעשה 100 מיליון דולר. הסיני מגחך ומספר: קיבלנו פרויקט מו"פ לחברת שבבים. לפתח להם חלק מהדור הבא. נעסיק בזה איזה 1000 מהנדסים ובתוך 3 שנים זה יהיה שווה לנו מיליארד דולר. הישראלי יושב בצד, מחייך, מצית סיגר ולוחש: העסקאות שכרגע דיברתם עליהם, אנחנו הזמנו אותן.
אם לא צחקתם, לא נורא. גם במשרדים של חברות ההיי-טק ישראליות יש כבר מי שעל סף בכי מהריצה אחוזת האמוק של אנשי העסקים המקומיים למזרח הרחוק. לפני כשבוע וחצי יצאה משלחת של ישראלית, שמנתה אנשי עסקים, תעשיינים ונציגים מהיי-טק המקומי, לסין. הפוליטיקאי הבכיר שליווה את הקבוצה (או שהקבוצה ליוותה אותו) הוא שר התמ"ת, אהוד אולמרט, שהצטלם עם כל המי ומי בצמרת הממשל הסינית. רק שבדרך למזרח הרחוק, נראה ששוכחים קצת את השוק המקומי.
מחקר שפרסמה השבוע הזרוע המקומית של חברת המחקר גרטנר טוען כי ההשקעה הישראלית בחברות ההיי-טק ההודיות "גונב" את השוק לחברות המקומיות.
השקעות הישראליות בחברות היי-טק הודיות אינה חדשה. לפני יותר משנה ביצעה ענקית המחשוב המקומית "נס טכנולוגיות" רכישת ענק של חברת APAR ההודית. החברות ההודיות מאפשרות לספקיות שירותי המחשוב לקבל כוח אדם איכותי וזול באופן משמעותי וכך גם להציע שירותים זולים בהרבה. פתרונות מהסוג הזה נקראים בעגה היי-טקית "אופ-שור" (Off-shore), כלומר לבצע אאוט-סורסינג של פרויקט למדינה אחרת.
אך, בעוד ההיי-טק ההודי, שמקבל מימון ותמיכה ישראלית, עוסק בעיקר בתמיכה ופיתוח בסיסי בתחום התוכנה. ההיי-טק הסיני מפתח, במימון כזה או אחר, תחרות אמיתית בתחום חשוב בהרבה – מחקר ופיתוח בתחומים טכנולוגיים מתקדמים. אנליסטים בכירים של גרטנר שביקרו בארץ בשנתיים האחרונות ידעו להגיד חד משמעית כי לישראל אין כל סיכוי בהתמודדות מול הענק הסיני המתעורר.
במה דברים אמורים? לא בהיקף התל"ג כמובן ואף לא בצמיחה השנתית, אלא בהתמודדות על תקציבי המחקר והפיתוח העולמיים. בישראל, שמחשיבה מאוד את עוצמתה האינטלקטואלית, יש קיבעון מחשבתי כי ב"היי-טק ניוושע". והנה מתרוממת אימפריה אינטלקטואלית המכשירה עשרות אלפי מהנדסים בשנה, הם זולים בהרבה, מוכשרים לא פחות ויש להם רעב אמיתי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נשים סיניות בדרך לכיבוש סקטור ההיי-טק העולמי
|
|
|
 |
|
 |
|
תלמדו סינית
|
|
|
 |
|
|
|
אנשי העסקים הישראלים אינם מתכוונים להפסיד מהשינוי הקיצוני בסין. בתקופה האחרונה דיווחה העיתונות על קרנות הון סיכון וחברות מקומיות שמתעניינות בשוק הסיני ולא בהכרח כלקוחות, אלא כספקי תשומות עבודה – בפרויקטים של אופ-שור או עבור שלוחות מקומיות. הגישה לכוח אדם זול במזרח מזכירה את סיפורן של תעשיות אחרות בשוק הישראלי. תעשיית הטקסטיל למשל. גם שם נמצא בהישג יד כוח אדם זול ויעיל בהרבה מזה הישראלי. וגורלו של הטקסטיל הישראלי ידוע.
אבל מה שמותר עבור אנשי העסקים, מעורר תהיות לגבי מי שעתיד התעשייה הישראלית מונח על כתפיו. ההתמודדות עם יכולות המו"פ הסיניות, כך לפחות על פי מומחי גרטנר, היא למצוא את הנישה שבה יש לישראל סיכוי להצליח. ממשרד התמ"ת, בו ממוקמות היחידות שאמורות לתת תשובה לשאלה מהי הנישה הזו, אין תשובה ברורה.
אז מה נשאר? לרוץ לסינים. "אנו בסך הכל רוצים להיות שותפים זוטרים שלכם בדרך לפסגה", מצוטט השר אולמרט בכתבה על התנהלות המשלחת בסין שהתפרסמה במעריב בסוף השבוע. או במילים אחרות: אם אי אפשר להילחם בהם, הצטרף אליהם.
כדאי לשים לב גם למה שאמר טייקון האינטרנט המקומי, יוסי ורדי, באותה כתבה: "הם יכולים לייצר הכל בצורה יעילה, זולה, מהירה ומדהימה. הם 'מאמצים ומצטטים' ידע מכל העולם, אין להם חשבון ואין להם פחד מכלום". אז בשביל מה בדיוק הם צריכים אותנו? את כוח האדם הישראלי הם בוודאי שלא צריכים. לעומת זאת, שביל הזהב שורדי ואחרים מביאים איתם לכספי המו"פ העולמיים נראה מושך מאוד. ועד שאולמרט יגלה מה בדיוק יש להיי-טק הישראלי למכור לסין (חוץ מביטחון לאולימפיאדה) כדאי למובטלי ההיי-טק המקומיים לנצל את הזמן ללימוד סינית.
|
|
|
|
|
|
|  | | אהוד אולמרט | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
