 |
/images/archive/gallery/113/425.jpg
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| תפקוד בלחץ, רובוט שמחלק דואר, סרט על פיצוץ גרעיני והתפלת מים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אלכס דורון
6/1/2005 17:45 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
תפקוד תחת לחץ
|
|
|
 |
|
|
|
האם מתן זמן בלתי מוגבל לביצוע מטלות שונות, מניב ביצועים טובים יותר מאשר אלו שנעשות תוך הגבלת זמן, למעשה תחת לחץ-זמן?
ההגיון אומר שככל שאדם מקבל יותר זמן כדי להשקיע במשימה שהוטלה עליו – כך הביצוע שלה טוב יותר. על בסיס הנחות אלו התקבעו שיטות עבודה מקובלות בתחומים שונים, לרבות צבאיים. כמו למשל: פיענוח תמונות, זיהוי אובייקטים בתמונות שאיכותן ירודה.
מחקר חדש שנעשה ביחידה לארגונומיה וגורמי אנוש בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, העלה כי הגבלת זמן, במקרים לא מעטים, אפילו תורמת להשבחת ביצוע המשימה. הסיבה: אנשים מפעילים במטלות כאלה את הערוץ האוטומטי שלהם, לצורך עיבוד המידע - והוא מבוסס על רכישת מומחיות ועל ניסיון מצטבר.
המחקר, של פרופ' יואל נורמן, ד"ר פארלי סתר והדס מרציאנו שבחן את טיב זיהוי המטרות בתמונות, תוך הגבלת זמן, העלה שכאשר העובד הוא מיומן, הוא מנצל תהליכים אוטומטיים בלתי-מודעים ומגיע באמצעותם לרמות ביצוע לא פחות טובות מאלו שמתקבלות כתוצאה מפעולה מודעת.
בניסוי שבו נבדק טיב הביצוע של משימה שהונחה לפני מפענחי תמונות לצרכים צבאיים. הם קיבלו לידיהם 72 תמונות באיכויות שונות במטרה לזהות בהם כלי-רכב. חלק נדרשו לפענח סידרת תמונות מתוך ה-72 בתוך חמש שניות, חלק – ללא הגבלת זמן, ולגבי חלק שלישי – הופעל לחץ-זמן משמעותי: הם נדרשו לפענח את התמונות בתוך 2 שניות בלבד.
התברר כי הגבלת זמן של חמש שניות לצורך פיענוח לא תרמה לטיב ביצוע המטלה. כך גם לגבי טיב הביצוע של המטלה שלא הוגבלה בזמן. אבל בעת שנעשתה הגבלת זמן לשתי שניות בלבד, הושגו תוצאות מפתיעות: שיעור הפיענוח המוצלח וזיהוי האובייקטים הנכונים פחת בעשרה אחוז כאשר המטלה הוגדרה כרמה קלה (על פי איכות התמונות) וב-25%, כאשר היא הוגדרה ברמה בינונית. ואילו כאשר המטלה הוגדרה ברמה קשה במיוחד – חל דווקא שיפור בביצוע: גדל שיעור הזיהוי הנכון. זמן התגובה של המפענחים היה קצר, אבל הם הפעילו במהלכו שיקול אוטומטי.
המסקנה שעלתה מהניסוי הזה היא שבמקצועות מסויימים יש מקום לשנות בשיטות העבודה, להכניס את העובדים ל"סד-זמן" כלומר להגביל אותם ולאלצם כך להפעיל שיקול דעת המבוסס על ניסיון תוך עידוד השימוש באינטואיציה.
בין המקצועות שיש למחקר זה השלכות ישירות: חקירות של עדי ראייה (שבהן תגובה אינטואיטיבית היא לרוב הנכונה) ואפילו מבחנים פסיכוטכניים ממוחשבים, שבהם מאלצים את הנבחן לענות על כל שאלה גם כשאיננו בטוח בתשובתו. כך הוא נחשף יותר הידע האמיתי של הנבחן. מה שהחוקרים מכנים: אותם פרטי מידע שאדם יודע, אבל איננו יודע שהוא יודע.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לחץ. תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
רובוט לחלוקת דואר
|
|
|
|
|
|
|
לא רק ביפן בונים רובוטים חדשים לצרכים שונים ומשונים – גם בישראל. צוות מהמחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה שבראשו ד"ר ליאוניד זלמנוביץ', מהמעבדה לרובוטיקה במיכללה האקדמית יהודה ושומרון, בנה רובוט מנווט באמצעות מערכת האיכון הלוייני GPS / תפקידו של הרובוט: לבצע חלוקת דברי דואר בקמפוס. הרובוט "מאומן" עתה לשוטט בין המיבנים ותוכנת מחשב "מלמדת" אותו לעקוף מיכשולים בעזרת חיישני מרחק. ברובוט מערכת ראייה ממוחשבת ומצלמה דיגיטלית.
השלב הבא בפרוייקט: בניית תחנות דואר ממוחשבות שיקלטו את דבי הדואר המחולק על-ידי הרובוט. הוא ימסור בהן דואר נכנס ויקבל – דואר יוצא. מערכת מימשק מיוחדת תפקח על תנועתו, תדע בכל רגע נתון את מיקומו וגם תוכל לשלוט בו.
צוות נוסף בפרוייקט הזה בונה רובוט עבור תעשיית העיבוד השבבי: הוא "ילמד" להעביר חומרי גלם מהמחסן למכונות, במטרה לחסוך מקום וזמן. ניתן יהיה לשנות במסלול תנועתו על-פי הצורך.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
סרט גרעיני
|
|
|
|
|
|
|
מדעני גרעין אמריקנים מצוידים בתעודות מזהות ובסיווג הביטחוני הגבוה ביותר, יתכנסו בסוף החורף בחדר ענק שגודלו כמחצית מגרש כדורגל, עתיר צגים, במעבדת לורנס ליברמור שממזרח לסן-פרנסיסקו ויצפו שם במבצע הגדול ביותר שנעשה אי-פעם באמצעות מחשבי-על: ניסוי המדמה פיצוץ של פצצת גרעין "מזדקנת", כזאת שאותות הזמן עלולים לפגוע בה.
הם ישתמשו במחשב המהיר ביותר בעולם המסוגל לבצע 360 טריליון חישובים בשניה אחת. על הצגים יראו תוצאות ההדמיה בתלת-מימד: המחשב ינסה לתאר באנימציה ובפירוט מה קורה כאשר מוטלת פצצת גרעין ומשתמשים בטיל מיושן, נושא ראש-קרב גרעיני, שגילם יותר מ- 30 שנה, מאז ימי הנשיא ניקסון. כיצד יראו ביצועיהם.
לארה"ב כעשרת אלפים ראשי-קרב גרעיניים כאמצעי הגנה מפני התקפה. וושינגטון חדלה לבצע ניסויי גרעין ב-1992 וב-1996 חתמה על אמנה האוסרת ניסויים. אבל אין זה אומר שלא ניתן לבצע הדמיות מחשב שלהם, כמו במעבדת ליברמור, שהיא בעצם כיום שדה הניסויים העיקרי של נשק גרעיני אמריקני ובודקת את מצבם של פצצות וטילים מאוחסנים, במטרה לברר אם שיני הזמן לא פגעו בהם.
16 יחידותיו של מחשב העל "בלו-ג'ין" של יבמ יהיו מבצעיות באפריל. בשבוע שעבר חלק מ"הענק" כבר היה מסוגל לבצע 90 טריליון חישובים בשניה אחת. מה שמדהים בניסוי המדעי הזה: אף שמהירות המחשב היא אדירה, 360 אלף-מיליארד חישובים בשניה – ידרשו חודשיים עד ארבעה כדי להשלים סופית את ההדמיה כולה של הניסוי הגרעיני. בטכנולוגיה שהייתה קיימת רק לפני עשור, מבצע כזה היה מחייב 60 אלף שנה, עד לקבלת התוצאות הסופיות.
מדענים טוענים כי חסרה להם ידיעה מלאה לגבי אפקט הגיל על הרכיבים השונים והחומרים הכימיים שמרכיבים פצצת גרעין: פלוטוניום, אורניום, חומרי הנפץ, פסלטיק וגזים. הם גם לא יודעים מה עלול לקרות אם פצצת גרעין מיושנת, מהסוג המצוי במחסני חירום של ארה"ב, תופעל – האם הזיהום שתגרום ימשך 50, 100 או 150 שנה?
הם גם לא יודעים די לגבי התוכנות שנכתבו בשעתו לצורך הפעלת הפצצה. לדוגמא: אם נכתבה בתוכנת 'וורד' של מיקרוסופט, האם יש בה באגים, האם כל האקר מצוי בעולם, מסוגל לשבשאותה מרחוק?
אגב: בסרט האנימציה התלת-מימדי שיוקרן במשך כמה דקות כחלק מהניסוי ולצורך המחקר, מושקעים כ- 70 מיליון דולר. לשם השוואה: לאולפן הסרטים ההוליבודי שהפיק עתה את הסרט "פולאר אקספרס" תוך שימוש באנימציית מחשב – נדרשו 353 מיליון דולר, להשלמת הפרוייקט.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תמונה מתוך "פולאר אקספרס"
|
|
|
|
|
|
|
מים מפסולת
|
|
|
|
|
|
|
העולם יזדקק בעתיד למיתקנים רבים להתפלת מי-ים – אחרת אזורים נרחבים בו יהיו צמאים. באוניברסיטת פלורידה בגיינסויל, פותחה טכנולוגיית-פטנט להפעלת מיתקני ההתפלה, תוך שימוש במים חמים, שהם פסולת ביצור חשמל בתחנות כוח. הרעיון הוא: לנצל את המים הללו כמקור אנרגיה מרכזי עבור מתקני ההתפלה.
מאחורי החידוש עומד ג'יימס קלאוזנר, פרופסור להנדסה מכנית וחלל, שמחקרו מומן בידי משרד האנרגיה של מימשל ארה"ב. השימוש בעודפי המים החמים שבהם השתמשו בתחנות כח, ייצר מיליוני ליטרים של מים טובים לשתייה.
עם שותפו לפרוייקט, פרופ' רנוויי מיי, כתב קלאוזנר מאמר בנושא זה לכתב העת העוסק בטכנולוגיות למקורות אנרגיה ובו ציין כי בעולם יש כיום יותר מ-7500 מיתקנים להתפלת מי ים, שני-שלישים מזה במזרח התיכון שם אין חלופה אחרת למערכות מסוג זה. בצפון אמריקה יש מתקני התפלה בפלורידה ובאיים הקרביים והן מייצרות פחות מ-12% מכמות המים המותפלים בעולם ותושבי ארה"ב מקבלים פחות מ-1% מהמים שלהם ממתקנים כאלו.
אבל אין ספק שהדרישה להתפלת מי-ים תגדל בשיעור ניכר בשנים הבאות, עם הגידול באוכלוסיית כדור הארץ והגידול בצריכת מים טריים לשימוש יום-יומי. כאשר קיימת ירידה מתמשכת בכמות המים הזמינה לשימוש במיוחד באזורים מטרופוליטנים הגדלים והולכים – לא תהיה ברירה אלא להפעיל מערכות התפלה. מאחר שיותר מ-97% מאספקת המים בעולם מבוססת על מים מלוחים – התפלה היא פשוט בלתי נמנעת, הכרחית, דחופה. בסין יש דרישה גוברת והולכת למים מסוג זה וכך גם בכל המזרח התיכון ובתת הסהרה באפריקה.
ההשקעה בבניית מיתקן ההתפלה הגדול ביותר בארה"ב הפועל בחוף אפולו שבטמפה-ביי, פלורידה, הסתכמה ב-108 מיליון דולר והוא אמור היה לייצר 100 מיליון ליטר מים טריים ביממה. אלא שבעיות טכניות ופיננסיות שנתגלעו מאז הופעל ב- 1999, חייבו את סגירתו. הטכנולוגיה שלו הייתה מיושנת לעומת זו שפיתח קלאוזנר. דגם-אב של המיתקן שלו ייצר 2000 ליטר מים ביממה.
אילו השתמש במי הקירור, פסולת, של תחנת כוח שמייצרת 100 מגה-וואט – אפשר היה לספק ממתקן ההתפלה שיופעל באמצעות מים אלו 6 מיליון ליטר ביממה לפי תעריף של 2.50 דולר ל- 4000 ליטר. זאת, לעומת 10 דולר לאותה כמות בשיטת התפלה ישנה אחת (קונבנציונלית) או 3 דולר ל- 4000 ליטר בשיטה מיושנת אחרת (אוסמוזה הפוכה).
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
