 |
 |
|
|
|
|
| עופר שושני סולד מהפילוסופיה של החקלאים בשטחים, שדורשים פיצוי גם על אובדן כוח עבודה זול |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עופר שושני
17/3/2005 19:07 |
|
|
|
|
|
|
|
"החקלאים רוצים פיצוי על אבדן 'משאב טבע' - העובד הפלשתינאי" ידיעה קטנהשהופיעה אתמול (יום ד') בעיתון הארץ מדווחת על רצונם של חקלאי גוש קטיף לקבל פיצוי נוסף מהממשלה, על אבדן הכנסות עקב אי יכולתם לנצל "משאב טבע" שהיה ברשותם – העובד הפלשתינאי.
בידיעה מתוארת מצוקתם של החקלאים שעד כה התבססו על עובד פלשתינאי, לו שילמו בין 40 ל-60 שקלים ביום וכעת ייאלצו לעבור לשימוש בפועלים תאילנדים שעלותם גבוהה הרבה יותר, בין 160 ל-200 שקלים ביום. מעבר חד זה יקשה על הקמתם המחודשת של ענפי החקלאות הקיימים כיום בגוש ולכן מבקשים החקלאים פיצוי נוסף.
כבר מזמן לא נתקלתי בידיעה כזאת מקוממת, המצביעה, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים על אובדן הדרך של החקלאות הישראלית המתבססת על עבודתם של פועלים זרים מתאילנד ובעיקר על פשיטת הרגל המוסרית של החקלאים הקולוניאליסטים שנאלצים כעת לשחרר את "עבדיהם" ולכן מבקשים פיצוי נוסף מהממשלה.
לא שיש מישהו שמאמין שנגע העבודה הזרה נעצר בקו הירוק, לכולנו ברור שגם רבים מישובי ההתישבות העובדת (לשעבר) מתבססים כיום על עובדים זרים ופועלים תוך צורה זאת או אחרת של ניצול. אבל מכאן ועל לבקש פיצוי על אובדן עבדים המרחק רב! אף אדם שפוי לא יעלה על הדעת שהחקלאות של תחילת המאה ה-21 תתבסס על עבודתם של עבדים שמשתכרים פחות ממאה שקלים ביום. אם אין ביכולתם של חקלאים לקיים את עצמם בכבוד, שלא יביאו על עצמם כלימה בבקשם פיצוי על אבדן העבודה הזרה לה הורגלו.
סיפור עגום זה רק ממחיש את ההבדל התהומי בין אנשי ההתיישבות העובדת (לשעבר) שהקימו את המדינה, לאנשי ההתיישבות האובדת בשטחים הממליכים את עצמם כממשיכי דרכם של החלוצים אבל ספק אם שמעו על איש בשם א.ד. גורדון, או על עבודה עברית.
אין לי ספק שבין חקלאי השטחים יהיו רבים שירגישו עצמם נפגעים מדברי אלו, ובצדק, אך לאחר שהתפרסם שהם מבקשים פיצוי על אבדן עבדיהם מוטלת עליהם חובת ההוכחה: שיתנערו מכל תאבי הבצע שביניהם ויקימו מחדש את עסקיהם בישראל.
חובת ההתפקחות אינה מוטלת כעת רק על חקלאי גוש קטיף, אלא גם על תושבי התנחלויות אחרות הסבורים כי הם יכולים להתבסס לנצח על "משאב טבע" זמין נוסף: חיילי צה"ל המאבטחים את יישוביהם.
שלא יהיה ספק לרגע, לאחר ביצוע חוק ההתנתקות לא תוכל הממשלה לשכנע יותר את אנשי מילואים לבצע משימות אבטחה ביישובים אותם הורתה לפנות. אם עד כיום כל גילוי של סרבנות, מימין ומשמאל, התקבל בדעת הקהל הישראלית בתגובות מעורבות של מיאוס ועוינות, הרי לאחר ההתנתקות לא תהיה אף אמא אחת שתסכים לשלוח ילדיה, או את בעלה לישובים מצדו השני של הגבול. סוף הסיפור, נקודה.
אם ברצונם של מי מאנשי ההתנחלויות שמחוץ לגבולות העתידיים של ישראל להמשיך ולחיות בביתו (ולא נשכח לרגע שמדובר באנשים שנעקרים מבתיהם, לאחר שנשלחו לשם על ידי הממשלה ולכן צריכים לקבל את העזרה והעידוד שניתן לתת להם, עד לרגע בו הם מערערים על הלגיטימיות של החלטות הממשלה ונוקטים בצעדי מחאה אלימים) שיבקש יפה הגנה מאבו מאזן, כי אנחנו לא נהיה מחויבים עוד להגן עליהם. לא עוד.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
