כלכלה NRG - "מכירת בזק היא פסגת הקריירה שלי"

ראשי > כלכלה > היי טק > כתבה

"מכירת בזק היא פסגת הקריירה שלי"

הבקשה של אייל גבאי, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, נשמעה מוזרה בעיניהם של הזוכים בבזק. הקבוצה שהתמודדה מולם כבר יצאה מהמרוץ, והם-עצמם הציעו מחיר מצוין, קרוב למיליארד דולר. אז למה הפקיד הממשלתי הזה דורש עוד 28 מיליון דולר? ראשי הקבוצה, חיים סבן ורונלד כהן, ביקשו להיפגש איתו פנים אל פנים. "המחיר סופי. אין יותר מקום לדיונים, אמרתי להם", משחזר גבאי את הרגע הדרמטי ביותר בעיסקה. בראיון ראשון מאז המכירה, מציג אייל גבאי את הדרמה שמאחורי הקלעים במכרז של המדינה

דפדף בכלכלה

אמיר טייג
17/5/2005 11:41

הדרמה הגיעה לשיאה ביום שני, לפני מעט יותר משבוע, בשעה 17:00. אחרי 14 שנים של נסיונות כושלים, שנתיים של הכנות וחצי שנה של מרוץ, עמדה המדינה רגע לפני הפרטת בזק - ההפרטה הגדולה ביותר של חברת ממשלתית. העיסקה כבר כמעט היתה סגורה. על השולחן במשרדי מריל לינץ' שבמגדלי עזריאלי ישבה הצעה מפתה: 944 מיליון דולר עבור 30% ממניות בזק. לכאורה מחיר ראוי, הנמוך ב-4% בלבד ממחיר השוק של המניה באותה עת.

ההצלחה כבר היתה מונחת בכיסו, אך אייל גבאי, מנכ"ל רשות החברות והמוביל הדומיננטי במכרז הפרטת בזק בשנתיים האחרונות, סירב להתפשר. גבאי - שנשם, אכל, שתה וישן את המכרז הזה בחצי השנה האחרונה - ידע כי ניתן להשיג יותר. הוא צלצל לקבוצת אייפקס-סבן ואמר: "המתחרה שלכם פרש מהמכרז, ונכון לעתה אתם זוכים. אבל המחיר שהצעתם אינו מקובל עלינו. מחירה של בזק הוא 972 מיליון דולר, לא פחות". גבאי הרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי לסכן את השלמת ההפרטה בשביל סכום נמוך יחסית של 28 מיליון דולר.

"יכולנו למכור את בזק במחיר שהציעה קבוצת אייפקס-סבן, אך אחרי חצי שעה של דיונים בין חברי הוועדה שניהלה את המשא-ומתן, החלטנו שנבקש מהם לשפר את הצעתם", משחזר גבאי את שעות ההכרעה. "חיים סבן ורונלד כהן ביקשו להיפגש, על-מנת לנהל את המשא-ומתן פנים אל פנים, אבל אמרתי להם שאני לא מסכים. המחיר שבו נסכים למכור את בזק סופי, ואין טעם לדיונים. ביקשנו מהם לתת תשובה

תוך 50 דקות. ב-17:45 קיבלתי מהם טלפון. על הקו היה חנוך ברקת, מנהל שלוחת אייפקס בישראל. הוא ביקש ארכה של חצי שעה. ב-18:45 התקשר סבן וניסה לעורר דיון מחודש על המחיר. לאחר שהבין כי אנחנו נחושים בעמדתנו, הודיע שהוא מקבל את המחיר שלנו".

העיסקה נסגרה. מדינת ישראל קיבלה 28 מיליון דולר נוספים, קבוצת אייפקס-סבן קיבלה את בזק, ואייל גבאי, שלא היסס ללכת על-פי תהום, הגיע לפסגת הקריירה שלו. בסופו של אותו יום ארוך, ינהל גבאי מסיבת עיתונאים שבה יכריז על תוצאות המכירה. מסונוור מאור המצלמות, כאשר שר האוצר בנימין נתניהו, שרת התקשורת דליה איציק וראשי הקבוצה הזוכה יושבים לצדו לאורך שולחן ארוך, קטף גבאי מחמאות מקצה לקצה לגבי תרומתו המכרעת להצלחת המכרז.

יומיים לאחר אותו יום זוהר, כשהתהילה עוד לא התפוגגה, חזר גבאי ללשכתו הצנועה במשרד ראשהממשלה בירושלים, כדי לדבר לראשונה על התהליך שהדיר שינה מעיניו בשנתיים האחרונות. "הצלחת הפרטת בזק אינה רק השיא שלי בתפקיד מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, אלא השיא בקריירה המקצועית של כל אדם", אומר גבאי. "עבדתי על העיסקה יום-יום במהלך יותר משנתיים. בשבועות האחרונים, לקראת המכרז, לא הצלחתי לישון יותר משעתיים בלילה, גם בגלל עומס העבודה, אך בעיקר בגלל המתח. אמנם יש עוד משימות רבות ברשות החברות הממשלתיות, אך ברור כי עיסקת בזק היתה הפסגה. שום דבר לא ישתווה לזה", אומר גבאי.


גבאי. "שום דבר לא ישתווה לזה"


	מחויבות הממשלה


	גבאי, בן 38, החל את דרכו במסדרונות השלטון בגיל צעיר יחסית. כסטודנט לכלכלה ומשפטים באוניברסיטה העברית, הצטרף לפרויקט של המכון הישראלי לדמוקרטיה, והוצמד כיועץ לוועדת הכלכלה בכנסת. לאחר שסיים התמחות בעריכת-דין, בבית-המשפט העליון ובמשרד ש.הורביץ, נקרא חזרה לירושלים בידי השר לשעבר צחי הנגבי, שחיפש יועץ כלכלי. משם שודרג לתפקיד זהה במשרד ראש-הממשלה. בשנת 2000 החליט שהגיע הזמן לעזוב את הסקטור הציבורי ופנה לחברת בזק בינלאומי, שנוהלה אז בידי אורי יוגב, לימים ראש אגף תקציבים באוצר. גבאי מונה לסמנכ"ל אסטרטגיה, וזאת עוד לפני שמלאו לו 33. לאחר שנה וחצי, שבסופה חלו לא מעט שינויי כוחאדם בבזק בינלאומי, החליט גבאי לפרוש מהתפקיד ולחזור לאוניברסיטה העברית, אשר לה שמר בלבו מקום של כבוד. בעודו מתחיל את עבודת הדוקטורט שלו בנושא הפרטה, נקרתה בדרכו הזדמנות פז: משרת מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות התפנתה ועמדה למכרז. נוכח כישוריו, ולא פחות חשוב - קשריו בצמרת מקבלי ההחלטות - מועמדותו של גבאי היתה טבעית. בדצמבר 2002, בתום התמודדות קצרה, מונה גבאי לתפקיד, בדיוק חודשיים לאחר שמכרז בזק הקודם גווע בקול ענות חלושה. כבר ביומו הראשון במשרדו החדש ידע גבאי, כי הפרטת בזק היא הגורם שעל-פיו תימדד הצלחתו. "אין ספק כי אל על ובזק תפסו את המקום המרכזי בתפקיד, אך בזק היתה החשובה יותר בגלל גודלה", אומר גבאי. מהיכרות מעמיקה שלו עם מסדרונות השלטון, ידע גבאי דבר נוסף: ללא מחויבות של הממשלה להפרטה, לא משנה כמה חרוץ ומשכנע יהיה בתפקידו, אין שום סיכוי שההפרטה תצא לפועל. את זה הוכיח קודמו בתפקיד, ירון יעקובס, אשר למרות כישוריו הרבים, נחל כישלון חרוץ בעיקר בגלל היעדר תמיכת הממשלה. בפברואר 2003, 3 חודשים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, מתרחשת ההתפתחות שתוביל את גבאי למטרתו: בנימין נתניהו מקבל על עצמו את תפקיד שר האוצר, ומבקש להחזיר את רשות החברות הממשלתיות לסמכותו. "חד-משמעית, לולא היה נתניהו שר האוצר, לא היתה מתרחשת הפרטה בשנתיים האחרונות", אומר גבאי. "חייבים להבין כי כל הפרטה, והפרטת בזק במיוחד, נתקלה בהתנגדות גורפת של גורמים רבים בממשלה וגם בסקטור הפרטי. הכוח הפוליטי של שר האוצר היה קריטי למניעת מצב שבו הגורמים המתנגדים יטרפדו את המהלך. "ברגע שנתניהו נכנס לתפקיד, הצלחנו לקבל את רוב הדרישות שלנו. במסגרת התוכנית להבראה כלכלית שאושרה בממשלה ביוני 2003, ביצעה הממשלה את תיקוני החקיקה הנדרשים על-מנת להתניע מחדש את מהלך הפרטת בזק", אומר גבאי, ומתייחס בעיקר למגבלות הבטחוניות שהטיל השב"כ עד לאותו זמן על מבנה השליטה בחברת הטלפוניה הלאומית. נתניהו וגבאי הצליחו לרתום למהלך הפרטת בזק את משרד התקשורת ואת משרד ראש-הממשלה, וליצור לראשונה קואליציה המחויבת למהלך. הפעם גם הנהלת בזק נרתמה למאמץ. "לפני תחילת תהליך הפרטת בזק, היינו חייבים לשקם את אמון המשקיעים, בעיקר הזרים, ברצינות כוונות ההפרטה. מרביתם כבר ראו ראשי ממשלה מתחלפים, שרי אוצר באים והולכים, היה קשה לשכנע אותם שהפעם אנחנו רציניים. לא קל למשוך ממשלה שלמה לתוך תהליך מסוג זה, שכן מספיקה התבטאות אחת לא מוצלחת של שר, כדי להבריח את הקונים". גבאי נזכר כי "ביוני 2003, שבועיים לפני מועד ההפרטה של אל-על בבורסה, צחקו עלינו בממשלה, בחברה עצמה וגם בשוק ההון המקומי ובחו"ל. כולם חשבו שזה ניסיון תיאורטי ולא האמינו כי נעשה את זה. הימים היו ימי שפל לבורסה המקומית, מגיפת הסארס השתוללה בעולם, והמלחמה בעיראק היתה עדיין זיכרון טרי מאוד. הצלחת הפרטת אל על, ולאחריה הפרטת צים, העידו על מחויבות הממשלה לתהליך, ולפיכך בנו מחדש את אמון המשקיעים לגבי כוונות המדינה להפריט את בזק".


גבאי: "ברגע שנתניהו נכנס לתפקיד, הצלחנו לקבל את רוב הדרישות שלנו"


	האשמות סמויות


	למכרז הפרטת בזק, שפורסם באוגוסט 2004, הגיע גבאי עם קבלות מצים ואל על, אך גם עם כישלון צורב אחד. כחודשים לפני מועד פרסום המכרז, נכשל גבאי בנסיונו למכור 6% ממניות בזק. "טעינו בניסיון המכירה של מניות בזק ביוני 2004", הוא מודה. "עיתוי המכירה וכמות המניות שהצענו לא היו נכונים. המשקיעים הזרים כבר החזיקו מניות בזק בשיעור גבוה, כך שביום הצעת המכר לא היה כלל ביקוש של זרים". כנגד הביקורת, שלפיה ציפו הזרים להנחה על מחיר הבורסה, אומר גבאי: "היה חשוב שלנו לשדר מסר ברור שאנחנו מוכרים מניות של בזק במחיר הבורסה, ללא הטבות וללא אופציות. זה היה חלק ממחשבה עתידית על המחיר שנדרוש עבור מניות השליטה". כמעט שנה לאחר אותו אירוע לא קל, שגבאי קיבל על עצמו את האחריות המלאה עליו, הוא מרשה לעצמו להגיד דבר די חריג: "מי שעקב אחר המסחר ביום שלפני הצעת המכר היה יכול לראות פעילות חריגה בחצי השעה האחרונה של המסחר. פעילות זו היא שהזניקה את המניה לעלייה ב-2.5% באותו היום. השמועות לגבי זהות הגופים שמקפיצים את המניה הגיעו גם אלינו", אומר גבאי תוך התחמקות אלגנטית מהטלת האשמה על בנקים, שמחזיקים 18% ממניות בזק ושלא רצו בהצלחת הצעת המכר. במהלך 3 החודשים שחלפו מפרסום המכרז ועד מועד הגשת הבקשות להשתתפות במכרז, הבין גבאי כמה דברים: "הגענו למסקנה כי בין הגופים שייגשו למכרז, יהיו מעט מאוד גופים שיהיו מסוגלים להוביל קבוצה, 'לידרים'. מצד שני, נוכח ההתעניינות הרבה, הבנו כי יהיו מספיק גופים שיתחילו את התהליך, כלומר יהיה מספיק חומר שממנו יוכלו להתגבש קבוצות. כבר אז הערכנו כי לקו הגמר יגיעו בין 0 ל-2 קבוצות בלבד". דבר נוסף היה ברור: אף חברת תקשורת בינלאומית לא צפויה להשתלב במכרז. "כבר מ-2001 היה ברור שלא תגיע לכאן חברת תקשורת זרה. ב-2004, לפני מועד פרסום המכרז, הסברנו לוועדת השרים להפרטה כי ישראל אינה יעד טרוויאלי עבור חברות אלה, במיוחד כאשר המגמה בשנים האחרונות היא של מיקוד בשוקי הבית שלהן", אומר גבאי. היעדר משקיע אסטרטגי מסוג זה עורר מחדש את הנושא הטעון של מחיר המכירה, שכן אף גורם פיננסי, מקומי או זר, לא יהיה מוכן לשלם אותו מחיר שתשלם חברת תקשורת זרה עבור בזק. ב-28 באוקטובר פתח אייל גבאי את תיבת הבקשות, וגילה 8 גופים המעוניינים להשתתף בהליך הפרטת בזק. הוא התאכזב לראות כי 2 גופים נוספים שאיתם היה בקשר הדוק החליטו בסופו של דבר לא לגשת למכרז. גבאי מסרב לנקוב בזהותם, אך אומר כי מדובר בקרן השקעות אמריקנית גדולה ובחברת תקשורת מוכרת מדרום אמריקה. "היו להם מסמכים מוכנים, אך בדקה האחרונה הם החליטו לא לגשת", אומר גבאי. רשימת המתמודדים חשפה את שגבאי חשש ממנו. מבין 8 המתמודדים שניגשו, רק 3 יכולים להיקרא מובילים: קבוצת אייפקס-סבן (שניגשו לחוד אך התאחדו), קבוצתו של בני אלג'ם וקבוצתו של נוחי דנקנר. למרות נחישותה של הקבוצה הרביעית בראשות דוד עזריאלי, אשר פרשה שבוע בלבד לפני מועד המכרז, גבאי לא כלל אותה בין הקבוצות המובילות. "היה ברור לנו שקבוצת עזריאלי פולאר לא תוביל קבוצה לבד - הם אמרו לנו זאת באופן גלוי. לא הופתעתי שהקבוצה נותרה עד שלב כל-כך מאוחר, כי ידעתי אילו מניעים עומדים מאחורי זה", אומר גבאי, ששומר על דיסקרטיות לגבי פשר המניעים, אך מוסיף: "אני בהחלט חושב שנראה בקרוב את עזריאלי ממשיך לפעול כאן ולחפש השקעות בישראל". לגבי בני אלג'ם, שהפתיע רבים ברצינות ובנחישות שהובילו אותו עד ליום המכרז, אומר גבאי: "רצינותה של קבוצת אלג'ם לא הפתיעה אותי כלל. כבר לפני שנתיים פגשתי אותו ואת מנהל העסקים שלו בישראל, שאול קוברינסקי, והבנתי כי מדובר במתמודד רציני, שיעשה עבודה אמיתית. בשלב המצגות, שהחל כמה שבועות לאחר תחילת התהליך, ניתן היה לראות מי מהמתמודדים רציני ומי מגיע רק כדי להצטרף לאחרים".


גבאי: "אנשי השלטון לא הושפעו מלחצי ההון". מימין: ארקין, סבן, איציק, נתניהו, כהן וגבאי (צילום: רענן כהן)


	ידענו שנוחי דנקנר יעדיף את השליטה בסלקום


	בין המובילים הדומיננטיים, לצד אלג'ם ואייפקס-סבן, ניצב נוחי דנקנר, בעל השליטה בחברת אי.די.בי, אחת מחברות ההשקעה הגדולות בישראל. מהר מאוד הצטיירה אי.די.בי כמובילת המרוץ על בזק, שכן לחברה היה הר של מזומנים בקופתה, ואסטרטגיה ברורה של הרחבת דריסת רגלה בשוק התקשורת המקומי. דבר אחד לא היה ברור: האם תשקיע את כספה הרב בהשתלטות על סלקום או על בזק. "ידענו שנוחי דנקנר יעדיף את השליטה בסלקום על שליטה בבזק", אומר גבאי לאחר שיומיים לפני מכרז בזק הודיע דנקנר כי רכש את השליטה בסלקום. "הערכנו כי הסבירות שהממונה על ההגבלים העסקיים יאפשר לו להתמודד על בזק היא נמוכה. עם זאת, השתתפותו בתהליך הפרטת בזק היתה חשובה לנו מאוד. הנחישות שלו בנסיונו לרכוש את בזק, וכן עיסקת ההשתלטות שלו על סלקום, נתנו למתמודדים הזרים תחושה שכדאי להם להשקיע בשוק התקשורת הישראלי. כנראה שזה שוק מאוד 'חם', אם גורם מקומי כמו אי.די.בי כל-כך מתאמץ ליטול בו חלק". "באופן אישי היה לי חבל להפסיד קבוצה חזקה כל-כך", נזכר גבאי ביום שבו הודיעה אי.די.בי כי היא פורשת מהמרוץ נוכח המגבלות שהטיל עליה דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים. "נכון שאני רציתי למקסם את המחיר שנקבל, ופרישת אי.די.בי פגעה בכך, אך שטרום עשה את עבודתו כראוי". גבאי מזכיר כי דנקנר רכש את סלקום כמה שבועות לאחר שפרש מבזק, על כן הוא פוסל את האפשרות כי השתתפותו במכרז היתה רק כדי להיטיב את מעמדו במשא-ומתן על סלקום. "אם היה רוצה למנף את זה באמת, הוא לא היה מחכה, אלא סוגר את המשא-ומתן על סלקום לפני שהיה פורש".


נוחי דנקנר. "הערכנו כי הסבירות שהממונה על ההגבלים העסקיים יאפשר לו להתמודד על בזק נמוכה"


	תפקידה של התקשורת


	כך, עם 3 קבוצות דומיננטיות, יצא מרוץ השליטה בבזק לדרך. כמו כל מרוץ, כאשר המתמודדים צמודים זה לזה, בעיקר לקראת רגעי ההכרעה, מתחילים להעיף מרפקים אחד לצלעות של האחר. בעולם העסקים מדובר בהדלפות ובהכפשות בתקשורת. "קבוצת אייפקס-סבן שידרה כי היא חוששת רק מאי.די.בי, וזאת כדי להחליש את קבוצתו של אלג'ם ולהצביע עליה כמתמודדת חלשה יותר", כך מפרש גבאי את ההדלפות שחגגו בעיקר בין אי.די.בי לאייפקס. על התנהלותו התקשורתית של אלג'ם אומר גבאי, כי "הוא היה מאוד קורקטי ודיסקרטי לאורך כל ימי המכרז, ונמנע מלשחק במגרש זה". מכרז בזק, לכל אורכו, סיפק לכתבי התקשורת חומר כתיבה צבעוני רב. היצרים הרבים שליוו את ימי המרוץ, לצד ה'סקסיות' של המתמודדים והחשיבות המאקרוכלכלית של ההפרטה, הזניקו בחודשים האחרונים את בזק לרשימת 5 החברות המתוקשרות ביותר בישראל. כנראה שנוכחות המכרז בתקשורת פעלה גם לטובתו של אייל גבאי. "כל צעד שעשינו היה מופיע מיד בעיתון. המידע היה נגיש לכולם, והשיקול היה לא להסתיר מידע מהציבור. בכל זאת, מדובר בתהליך גדול מאוד של הפרטת חברה הנמצאת בבעלות הציבור", אומר גבאי. "המתמודדים בהפרטה היו כמעט כולם אנשים מוכרים, דבר שיצר עניין עיתונאי רב. חייבים לזכור גם את המאבק הקשה בין הנהלת החברה וועד העובדים. ללא תהליך ההפרטה ברקע, סכסוך העבודה לא היה תופס כאלה כותרות". נקודה מרתקת נוספת לגבי ההתנהלות התקשורתית של המכרז קשורה לנושא המחיר. בתחום זה גבאי בעצמו שיתף פעולה עם המסרים שהועברו בתקשורת. "בניגוד למכרז פרטי, שבו סוגיית המחיר מרחפת כל הזמן באוויר, במכרז בזק סוגיה זו נדחתה לרגע האחרון בלבד, כלומר ליום המכרז עצמו. זה לא טריוויאלי לגרום לשני גופים להגיע ליום המכרז עצמו בלי לדבר על המחיר. בתחילת הדרך שידרנו למתמודדים כי מחיר המניה בבורסה אינו חשוב כלל, זאת בעיקר כדי למשוך מתמודדים למכרז. אך כאשר המכרז התפתח, והבנו כי המתמודדים הם רציניים וסיכוי המכירה טוב, החזרנו את סוגיית המחיר לאוויר והתחלנו לשדר שמחיר הבורסה הוא אינדיקציה חשובה, ושלא נמכור בכל מחיר". "מנגד, ראיתי בחיוך את ההדלפות לתקשורת של המתמודדים לגבי נתוני הערכות השווי שלהם. היה לי ברור שהכל נעשה בניסיון להוריד את מחיר המניה בבורסה. ברור שזה חלק מכללי המשחק הלגיטימיים ", אומר גבאי. "ברגע שהמתמודדים מייחסים חשיבות להערכות שווי של המתחרים שלהם, וברגע שכל המתמודדים ניהלו בשלב זה או אחר דיונים ביניהם לגבי חבירה, הבנתי כי התחרות ביניהם מתנהלת גם ללא התערבותי. מסקנתי היתה כי סיכויי ביצוע העיסקה הולכים וגדלים", אומר גבאי. מעבר לדומיננטיות שזכה לה המכרז בתקשורת, הוא גם עורר עניין רב במסדרונות השלטון. "אין ספק שהתהליך הזה זימן השפעה של הון על שלטון. אך ייאמר לזכותם של אנשי השלטון, כי הם לא הושפעו מהלחצים שהופעלו עליהם. הצלחנו לתת לכל המתמודדים את התחושה שהתהליך מתנהל באופן הוגן, גם אם ישנם דברים שאינם לרוחם. הם ידעו כי הקו שמנחה את רשות החברות היה בראש ובראשונה לדאוג לאינטרסים של המדינה", אומר גבאי. וכנראה שגבאי עמד בכך. ביום שני שעבר הוא הצליח למכור את אחזקות המדינה במחיר השווה למחיר השוק של החברה בבורסה. בסופו של דבר זכתה בתחרות הקבוצה שכנראה רצתה יותר את בזק. "קבוצת אייפקס-סבן, שזכתה במכרז, היא חיבור טוב בין שני גורמים. אני חושב שזה יתרון, שכן כל אחד משני הגורמים מביא עמו ערך מוסף ייחודי. אייפקס טובה בתחום הפיננסי, וסבן מביא התמחות בתחום המדיה והבנה בשוק הסובב את בזק, שאליו קרוב לוודאי תיכנס החברה בעתיד. אחת השאלות ששאלנו עצמנו בהתחלת התהליך היא, האם לתת עדיפות למתמודדים בעלי התמחות בתחום התקשורת, והגענו למסקנה שאין טעם לכך כיוון שבזק חזקה בתחום התקשורת ובעלת ידע רב בתחום, אך חזקה פחות בתחום הניהול. אני חושב שזהות הזוכים מהווה בשורה לבזק, שכן הם ימלאו את החסר הניהולי הזה".


חיים סבן. הקבוצה שידרה שהיא חוששת מאי.די.בי


	השיא של מכירת בזק


	יום לאחר ההפרטה טענה כותרת באחד העיתונים, כי תוצאותיה יגרמו התייקרות מחירים ופגיעה בתחרות. כותרה זו הרגיזה את גבאי. "לאחר ההפרטה בזק תהיה אגרסיבית יותר, ותדע לשים את הלקוח במרכז. כמו שאני חושב שהרגולטורים לא נכנעים לחברות הסלולר, או לחברות האנרגיה הגדולות, הם לא ייכנעו לבזק שתפעל תחת בעלות פרטית". לקראת סוף הראיון חוזר גבאי לנקודה שבה החל: רגע האמת, שבו הוא צריך להחליט אם להיענות להצעה של אייפקס-סבן, או להמשיך לסכן את עצם ביצוע העיסקה ולדרוש מהם לשפר את הצעתם. ניתן היה לראות בעיניו שהוא שמח לשחזר את רגע השיא של המכרז, שאליו התכונן שנתיים שלמות. מה היה קורה אם אייפקס-סבן לא היו מוכנים לעלות את המחיר, היית מתגמש? "לא יודע מה היה קורה במצב כזה, אין לי תשובה החלטית לכך", אומר בחיוך של מי שמבין שיהיה לו קשה לשחזר בעתידו המקצועי את השיא של מכירת בזק.