הדלק צומח על העצים
לא, אנחנו לא עומדים להפוך למרבץ אנרגיה מזרח -תיכוני או להקים באר נפט מן הצומח, אבל הרוח היזמית והידע האגרונומי עשויים להפוך אותנו למעצמת אנרגיה חדשנית. כך לפחות סבורים בחברת חובב חקלאות, שנכנסה לפני כשנתיים לתחום הביו-דיזל והציגה בשבוע שעבר מכונית דיזל אשר מונעת באמצעות דלק סינתטי. השאלה הגדולה היא: האם הגימיק החביב מהחצר המשפחתית יכול להפוך לעסק של ממש?
שנים של שאננות בינלאומית ושל הסתגלות למחירי נפט גבוהים (אך לא קטסטרופליים) גרמו לכך שתחליפים טכנולוגיים רציניים למנועי בעירה פנימית עדיין רחוקים מאיתנו כמעט שנות דור. בנוסף, לא מעט בגלל הלובי האדיר של תעשיית הנפט, עוכב מאוד הפיתוח של טכנולוגיה לאנרגיה חלופית ממקורות מתחדשים, ולכן היא עדיין נמצאת בחיתוליה.
מדינה המצויה במצבה של ישראל - לו היתה מבורכת בחזון, במינימום הבנה אסטרטגית או לכל הפחות בראייה לטווח הארוך - היתה משקיעה כבר לפני שנים בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים, ולו כדי להקהות מעט את הערך האסטרטגי של הנפט. כך, למשל, עשתה ברזיל: היא הסבה את מרבית משק הדלק שלה מבנזין, שהוא תוצר זיקוק של נפט, לאתנול, שהוא תוצר הזיקוק של קנה הסוכר.
בהיעדר חזון ממשלתי, כפי שהוכיחה לנו לפני שבועיים משפחת ורטהיימר, תלויה הגאווה הלאומית שלנו במעשיהם של אזרחי ישראל. ככל שהדברים אמורים באנרגיה ממקורות מתחדשים, השם שצריך לשנן מעתה הוא חובב, משפחה שהיא דור שלישי לאנשי נחלת יהודה שבראשון-לציון.
בתערוכת החקלאות 'אגריטך', שהתקיימה בשבוע שעבר בגני התערוכה בתל-אביב, הציגה חברת חובב חקלאות מכרמי יוסף גימיק חביב: מכונית בעלת מנוע דיזל, המונעת באמצעות דלק סינתטי שמיוצר בחצר המשפחה. חובב חקלאות לא מתיימרת להפוך ליצרנית דלקים או לפתור את בעיות האנרגיה של מדינת ישראל והעולם המערבי, אבל העיסוק שלה ביזמות בתחומי החקלאות והתעשיה עשוי להפוך לחוליה חשובה בדרך לשחרור מן התלות בנוזל השחור והמזהם.
צבי חובב ז"ל, סב המשפחה, השתייך לאליטה של חלוצי החקלאות בארץ ישראל ונפטר לפני כ-6 שנים בגיל 90. בנו מידד הפך את משפחת חובב מנחלת יהודה לאחת היצואניות הראשונות בישראל של ענבים והדרים. פרי צח, אחת החברות שבבעלות המשפחה, עוסקת כבר מתחילת שנות ה-60 בעיבוד פירות מיובשים ובשיווקם, וחברה אחרת עוסקת בייצור ובשיווק קישוטים מפירות. עד אמצע שנות ה-90 ייצאה המשפחה כ-200 טונות ענבים מדי שנה, אולם עקב קמילת החקלאות בישראל החלה המשפחה להתמחות ביזמות חקלאית ברחבי העולם.
בני משפחת חובב - מידד ובניו ערן, אייל ואלון-החלו את קריירת היזמות שלהם כקבלני ביצוע של יוסי מימן ושל חברת מרחב בקזחסטן. לאחר שמימן עבר לתחומים אחרים, המשיכו בני המשפחה לתחומים נוספים ומשיקים כמו הקמת מפעלי מזון בסין ומיזמים בתחומי החקלאות ותעשיית המזון באינדונזיה, במדינות שונות באפריקה, ברוסיה ובמזרח אירופה.
כיום מעסיקה החברה קרוב ל-50 עובדים, בהם אנשי מקצוע מתחום החקלאות וכן מהנדסים וכלכלנים. הפעילויות העיקריות של החברה משולבות אט-אט תחת כנפיה של חברת טרה-פלורה, הרשומה בשוויץ, בעיקר כדי להקל את הפעילות במדינות שלא ששות להפגין חום רב כלפי ישראלים.
"לתחום הביו-דיזל", מספר אייל חובב, מנכ"ל החברה, "נכנסנו לפני כשנתיים, וזה פחות או יותר המועד שבו חלה התעוררות עולמית בתעשיה הזו. גם כיום, במקביל לזינוק במחירי הנפט, הפעילות האמיתית בשטח בתחום הייצור של סולר סינתטי עדיין אינה נרחבת במיוחד, למרות ההצהרות של חברות ויצרנים שונים ולמרות כניסתם של אנשים (ביל גייטס, למשל-ג.מ) וגופים כלכליים גדולים לפעילות בתחום. באופן אבסורדי, האיחוד האירופי משקיע בקידום הנושא ובסבסוד דלקים סינתטיים, אך הפקת הדלקים הללו מפותחת בעיקר במדינות העולם השלישי כגון הודו".
זה אולי המקום לקחת נשימה ולתאר את תעשיית הדלק הסינתטי. ראשית, חשוב לדעת שלדלקים סינתטיים יש היסטוריה
בניגוד לנפט - שאותו צריך בסך-הכל לשאוב החוצה ולזקק - דלקים סינתטיים מופקים מחומר חי, שאותו צריך לגדל ולטפח. לכן עד גבול מחיר מסוים, דלק סינתטי הינו יקר יותר ממוצרי נפט. אלא שלדלקים סינתטיים יש כמה יתרונות משמעותיים ביחס לדלקים המופקים מנפט, והראשון שבהם הוא שמדובר במקור אנרגיה מתחדש, בעוד הנפט מצוי בכמות מוגבלת על פני כדור הארץ.
בנוסף, שריפתו של נפט משחררת לאטמוספירה מגוון של גזים רעילים, ובהם דו-תחמוצת הפחמן - גז חממה שמשפיע לרעה על האקלים. דלק סינתטי, לעומת זאת, מיוצר מצמחים שבמהלך מחזור חייהם קלטו דו-תחמוצת הפחמן מן האטמוספירה ופלטו חמצן בתהליך הפוטוסינתזה, לכן מדובר ב'סכום אפס' מבחינה אקולוגית: אמנם שריפת הדלק הסינתטי במנוע משחררת לאוויר דו-תחמוצת הפחמן, אבל כמותו דומה לזו שנקלטה קודם לכן על-ידי הצמחים. כמו כן, הדלקים הסינתטיים אינם מכילים גופרית, שהיא רעלן מסוכן מאוד, וגם לא מתכות כבדות ושאר מרעין בישין.
במסגרת הסכמי קיוטו הוקם בינואר 2005 'בנק זיהום האוויר', שמקצה מכסת זיהום מרבית לכל מדינה. מדינות שלא יכולות לעמוד ביעד הזה נדרשות לשלם קנס, המועבר למדינות אחרות שבהן מבוצעים פרויקטים לספיחת זיהום האוויר. בין השאר, כל שטחי הגידול של צמחים שישמשו להפקת דלק סינתטי מוגדרים כיום כשטחים הזכאים להטבה כספית.
"כל שטחי הגידול של כל הצמחים המשמשים לתעשיית השמנים בעולם", אומר אלון חובב, "לא מספיקים כיום כדי לייצר די דלק שיחליף את הסולר המצוי בשימוש בעולם כעת. גם בעתיד יידרשו מיליארדי קילומטרים רבועים של שטחים מעובדים כדי לספק את תצרוכת הסולר בעולם, אבל לכל הפחות העולם החל לצעוד בכיוון הנכון".
אייל חובב: "המשימה החשובה ביותר בשלב הזה היא הקמת 'בארות נפט', כלומר פיתוח שטחים מעובדים לגידול הצמחים הדרושים להפקת השמן, וחתימה על הסכמי חכירה ל-50 שנים לכל שטח כזה - וזה המקום שבו אנחנו משתלבים".
חובב חקלאות חקרה בשנים האחרונות כמה זני צמחים המתאימים לשימוש בתעשיית הדלק הסינתטי, והתמקדה באחדים מהם בהתאם לאזורים שונים המתאימים לגידולם ברחבי העולם. הידע שצברה החברה בתחומי החקלאות והיזמות מנותב לתחום הביו-דיזל, לשם איתור שטחי גידול וגידולים מתאימים, בניית תוכנית עסקית לכל מיזם כזה והקמת באר נפט במדינת היעד.
"חומר זה", מסביר אייל, "משמש לדישון עצמי של החלקות החקלאיות וגם כתחליף לחומרי דישון על בסיס כימי. שאריות הסחיטה של הצמחים החד-שנתיים משמשות כאחד מחומרי הגלם לחומרי מזון להאבסת בעלי חיים. בנוסף, אחד מתוצרי הלוואי של מיצוי השמן הצמחי הוא גליצרול, אחד החומרים הבסיסיים לייצור סבונים ומוצרי קוסמטיקה".
בנוסף עוסקת החברה בייזום הקמת מפעלים להפקת השמן הצמחי ומפעלים לזיקוק הדלק מהשמנים. החברה מתמחה בכמה צמחים, ואחד המבטיחים שבהם הוא ג'טרופה - עץ שמוצאו ממקסיקו, אשר במקור שימש לכל היותר כגדר-חיה, ומפירותיו הופק שמן ששימש שבטים אינדיאנים לצורכי בישול. עץ הג'טרופה מגיע לגובה אדם, ופירותיו דומים לאגוז לוז.
"הג'טרופה גדל באקלים טרופי וסוב-טרופי", מסביר מידד חובב, "ובעזרת השקיה מתאימה ניתן לגדל אותו גם באזורים מדבריים-למחצה ובאדמות שוליות (אדמות לא פוריות, שאינן מתאימות לחקלאות - ג.מ). ניתן לגדל אותו במדרונות הרים ששיפועם עד 30%, ועצם הנטיעה שלו במקומות שלא ראויים לגידול מפצה במידה רבה על יערות עצומים שנכרתים באפריקה ובדרום-אמריקה לטובת גידולים חקלאיים אחרים". במדינות מזרח אירופה מתמקדים בצמחים חד-שנתיים כמו קנולה וחמניות, ובמדינות אחרות נעשה שימוש גם בעץ ההודי נים ובשיחי קיקיון.
"האיחוד האירופי", מסביר אייל חובב, "קבע כיעד שבתוך פחות מ-3.5 שנים 5.72% מן הדיזל שבשימוש יהיו ביו-דיזל, ולצורך זה מוענקת סובסידיה לכל מי שמשתמש בביו-דיזל. היעד לשנת 2020 הוא 20% ביודיזל, ואפילו סין קבעה לעצמה יעד לאותה שנה: 15% מסך תצרוכת הסולר".
גידול צמחים לשם ייצור דלק סינתטי הוא עניין מאתגר גם בגלל ההשלכות החברתיות והסביבתיות הנוספות שלו. בניגוד לנפט גולמי - שמספק מעט מאוד תעסוקה, מעשיר שכבות מצומצמות באוכלוסיה ובעיקר מזהם את האוויר ואת המים - גידול צמחים במדינות העולם השלישי מספק הרבה מאוד תעסוקה ומפרה לא רק את אדמות הגידול אלא גם את כל מה שסביבן. בתהליך מיצוי השמן מהחומר הצמחי מופק חומר שנקרא 'עוגה' ומורכב משאריות הפרי, אשר מכילות חומרים חשובים כמו חנקן ומהוות חומר דישון משובח.
הייחוד של ישראל בתעשיה המתהווה של חקלאות הדלק נובע קודם-כל מיכולות הייזום הישראליות ומן הידע החקלאי הרב שנצבר בארץ. בנוסף, לישראלים קל לקשור קשרים במגוון רחב של מדינות, וגם יש להם גישה טובה לגיוס ההון הדרוש, המוערך ב-50 מיליון דולר לכל באר נפט - ששטחה כ-250 אלף דונם ליחידת גידול (במקרה של עצי ג'טרופה), ובה מופקות כ-2 חביות סולר סינתטי לכל דונם.
"במחיר הנוכחי של הנפט", אומר אלון, "ואפילו במחיר 60 דולר לחבית נפט, עלות הסולר הסינתטי המזוקק שלנו נמוכה יותר ממחירו של נפט גולמי לפני זיקוק". אבל כדי למקסם את הרווחים ולהפוך כל באר נפט לרווחית עוד יותר, נדרשת חוליה ישראלית נוספת: ידע בגנטיקה, שיכול לשמש להכלאות פשוטות או להנדסה גנטית. "באופן הפשוט ביותר, ככל שנצליח להשיג יבולים טובים יותר לכל יחידת שטח", אומר אייל, "כך יהפוך כל פרויקט לרווחי יותר, וזאת תהיה תרומה גדולה מאוד לחקלאות הישראלית, למכון וולקני ולמוסדות מחקר ישראליים נוספים".
למדינת ישראל, אפילו יותר מאשר למדינות האיחוד האירופי, יש אינטרס מובהק לעודד ולקדם את השימוש בדלקים סינתטיים במקום בנפט, ולו על-מנת להפחית את התלות האסטרטגית של המערב במדינות אויב. השימוש בדלקים סינתטיים זוכה כיום לעידוד במערב אירופה גם ברמת המוצר - באמצעות סבסוד הדלק עצמו (ליתר דיוק, הטלת מס מופחת) - וגם באמצעות סבסוד אמצעי הייצור.
כך, למשל, מממנת ממשלת בריטניה את הקמתו של מפעל לזיקוק ביודיזל בהיקף מיליוני דולרים, והסבסוד מוענק לכל יזם שמתחייב למכור בשטחה ביו-דיזל בהיקף מסוים. בהתחשב בעלויות המים והעבודה הנוכחיות, אין היגיון כלכלי לגדל בישראל צמחים לצורך תעשיית האנרגיה, מה גם שבישראל אין די שטחים חקלאיים לשם כך. עם זאת, בהחלט יש מקום להקים בארץ מתקני זיקוק שבהם יזוקק שמן צמחי לרמה של דלק אוטומטיבי (ביו-דיזל או אתנול).
מתקנים כאלה אינם מזהמים את האוויר או את הקרקע, ויאפשרו להפחית את התלות שלנו בתזקיקי נפט. כדי להאיץ את התהליך צריכה הממשלה לקבוע יעדים לחדירת דלקים סינתטיים, ולהתאים את הבלו על הדלק באופן שיעודד את השימוש בהם. בינתיים, בחצר של חברת חובב חקלאות שליד כרמי יוסף, פועלת מזקקה ראשונה לצורכי מחקר ופיתוח, ואת התוצרת שלה ניתן היה לראות השבוע בתערוכת אגריטך.
נא להמתין לטעינת התגובות
