מעשה באבן ירושלמית
לבנה שנפלה מקיר של בית וכמעט רסקה ילד קטן גרמה ליעל גרוס להרהר על הנטייה הישראלית להמשיך ולשכשך בנהר של "יהיה בסדר" ולא ללמוד לקח
אם בנו של השכן היה משחק למטה באותה שעה - האבן היתה מרוצצת את ראשו. אלא שלמרבה המזל רק ראשה של מכסחת הדשא רוסק. אפשר לקנות חדשה. ומה עם שכנותיה של אותה נפולת אבן? הרי בהעדר תמיכה עלולות גם הן לצנוח על ראשם של הדיירים!
הבית ההוא נבנה על ידי חברת בניה גדולה למדי. יש להניח שאותה חברת בניה ממשיכה לבנות בימים אלה ולמכור דירות נוספות בפרויקטים חדשים. לכן הענין תמוה, לכן הוא חמור ומקומם. אבל בל נקדים את המאוחר.
התקשרה ההיא מהקומה האחרונה לחברת הבניה, הישר למזכירת המנכ"ל שמיד הבינה שמדובר בליקוי בניה שסופו סכנת חיים, שמטה לסת ואפרכסת והודיעה מיד ש"הענין בטיפול". ההיא מלמעלה נרגעה.
בעיני רוחה היא כבר דימתה שכשתחזור הביתה מהעבודה תמתין לה אבן ירושלמית חדשה וחייכנית כאילו דבר לא אירע. וחשוב מכך- תתמוך באבנים הסוררות, סכנת האבנים המתעופפות תסור וילדיו של השכן מלמטה יוכלו לשחק ללא הפחד שעתידם יהיה כעברה של המכסחה.
נחלאות. אבן ירושלמית במיטבה
דובי זכאי
"בטיפול"
אלא שימים נקפו והמילה "בטיפול" נותרה בחלל האויר ביתמותה. כוונת חברת הבניה היתה, ככל הנראה, ש"טיפול" משמעו שהענין נרשם בעט על נייר, שהוקלד במחשב. מי יודע? אולי אפילו נעשתה שיחת טלפון בנושא. הו-הא!
ההיא מהקומה למעלה התקשרה בשנית. הפעם לאחראי על פרויקט הבניה שהבטיח לה הכל: שהגלגלים בתנועה, שהענינים בשליטה, שבקרוב מאוד יזנקו על קירות ביתה גברברים בסרבלים אוחזים בחבלי סנפלינג, וחשוב מכל- שהענין כן, כן, גבירתי- בטיפול.
אלא ששוב התברר שהמילה "בטיפול" הינה מרובת פנים שכן הטיפול בו מדובר נושא
הגיע הזמן לצאת מהמסתור. הסיפור הזה הוא על הבניין בו אני גרה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, כשלושה שבועות אחרי, הסכנה של נפילת אבנים ירושלמיות נוספות עדיין מרחפת כחרב מעל ראשם של הדיירים. נכון לרגע כתיבת שורות אלה- אותה אבן ירושלמית אמיתית לגמרי, בבנין אמיתי לגמרי עדיין חסרה ועקורה והעדרה מעיד כאלף עדים שכלום לא השתנה.
אין זה מעשה באבן ירושלמית. המעשה הוא עלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
