לחשוב יותר זה פשע
גילי דין חושבת שהפרסומות החדשות של אגד נראות לצופה הלא ברנז'אי כמו עצלות מחשבתית, ושהפרסומת החדשה למניעת תאונות מפחידה ואפקטיבית. ביקורת הפרסומות השבועית
אבל לא. היו אלה מנשה נוי ומשה פרסטר (מוכשרים בפני עצמם, אין ספק), קראו להם סטארטר וסוויץ', היה להם מבטא אמריקאי גרוע במכוון - והם נראו כמו טייק אוף על טייק אוף, פרודיה על הומאז'. באחת הפרסומות הם אוכלים בייגלה בזמן מארב לחבורת שודדים ומוצאים עצמם נגררים, ובשנייה הם מנהלים מרדף תוך כדי דחיפת המכונית, כדי לחסוך דלק.
מי המפרסם? אגד. כי כשאתה נוסע באוטובוס אתה לא נגרר ולא עולה לך הדלק. תיאורטית, זה היה אמור להצליח. מעשית, זה מרגיש כמו מיץ פטל שנעשה מפחות מדי תרכיז. או תרופה הומיאופתית, שמרוב שמהלו בה את החומר הפעיל, כל מה שנשאר זו אמונה עיוורת.
הסדרה המקורית התלבשה על אייקון תרבותי - סדרות וסרטי משטרה בכלל, וסטארסקי והאץ' בפרט - בתקופה שהסרט יצא והסדרה חזרה לתודעה, ועשתה מחווה גם רלוונטית וגם מצחיקה. הסדרה החדשה נראית כאילו תלתה את הפרודיה שלה על וו קטן (גם אם מוצלח): סדרת הפרסומות הקודמת. זה ממש נראה משונה. או שמישהו העריך יותר מדי את המקום של שסי וקלאץ' בחיינו, או שמישהו התעצל, והחליט לתפוס טרמפ. זה הרי יותר זול אפילו מאוטובוס.
הקמפיין: ל"אגד"; המשרד: אליקים-הרמן
לצפייה בפרסומת לחצו PLAY
באמצע הפרסומות פתאום עלו צילומים מפיגוע. שנייה אחר כך הבנתי שזה לא פיגוע, אלא תאונה, ולא מבזק אלא תשדיר. קהל גדול של אנשים נאסף סביב זירת האסון, בו נפגע ילד קטן – מה שהובהר בצורה מאד לא מעודנת על ידי דברי הסובבים ותיק הגב הקטן שהיה זרוק שם בצד.
השוטר דיווח "ילד כבן שבע נפגע במעבר חצייה מרכב פרטי", מישהי הזדעזעה "זה לא נתפס", עֵד תיאר "קטן כזה, הוא חצה לבד", השוטר חיפש את האחראית "מישהו יודע איפה אמא שלו?" והייתה מי שכבר שפטה אותה בהדהוד נזעם "זה פשוט פשע פשע פשע פשע פשע".
אישה צעירה ונאה רצה לראות מה קרה, לבושה באדום שזועק אשמה בעיצומו של סרטון כמעט מונו-כרומטי. כשהיא נכנסת למעגל היא צורחת בצורה שמכווצת את הבטן שלך לגוש קטן של אימה וצער "זה הבן שלייייייייי!". הסָגיר בסוף אומר "לתת לילד עד גיל 9 לחצות כביש לבד, זה פשע". (מה קורה, נגמרו הרעיונות לסיסמאות?)
קודם כל, אני מחכה לראות את הפרסומת המקבילה עם גבר. כי כרגע זה ממש נראה כמו משפט שדה לאמא האומללה הזאת.
דבר שני, אין ספק שהפרסומת משיגה את תשומת הלב של הצופה ולמרות שהיא מפחידה, שזו טקטיקה מסוכנת, המסר המאוד מאוד ברור, והפתרון המאד מאד פשוט שהיא מציעה לבעיה - לחצות את הכביש עם הילד, איזה סטארט אפ - הופכים אותה לאפקטיבית.
אבל רק תחשבו על ההבדל בין הפרסום למבוגרים לבין הפרסום לילדים בנושא הזה. בהוֹפ, הקמפיין המקביל עם איתמר פשוט מסביר מה נכון ומה לא. גם הפרסומות שהפכו את הבטיחות לקוּלית, כמו "קסדה בראש טוב" ו"מקליק מי שמקליק ראשון", השיגו תוצאות מצוינות, וכיום הילדים הם אלה שדורשים מהוריהם לחגור אותם.
מתברר שילדים הם יצורים הרבה יותר אינטליגנטים. אותם לא צריך להפחיד, סתם להסביר להם (ואולי לזרוק לתוך התמהיל גם איזה מדבקה עם דמות מצוירת). בכל אופן, בינתיים, אם אפילו ילד אחד יינצל ממוות או מפגיעה בזכות הפרסומת המצמררת הזאת, אני מוכנה לראות אותה כל ערב גם שלוש פעמים.
הקמפיין: למניעת תאונות; המשרד: לפ"מ
גילי דין היא תסריטאית ועיתונאית
נא להמתין לטעינת התגובות
