10 הדיברות לכתיבת צוואה
התמודדות עם פטירתו של אדם קרוב היא קשה וכואבת. לעיתים, צוואה שאינה כתובה בבירור עשוייה להוסיף על הקושי ולגרום לעימותים מיותרים בין היורשים. כך תצליחו למנוע אותם מראש

הצוואה משקפת אפוא את האוטונומיה של המצווה כפרט ואת זכותו החוקתית בקניינו. כיבוד רצונו של המת להורות מה ייעשה ברכושו הוא חלק מכבוד האדם שלו.
כאשר אדם מבקש בצוואתו כיצד יחולק עזבונו לאחר מותו, הוא למעשה עומד מול אחת ההחלטות החשובות והמשפיעות עבורו ועבור קרוביו ויורשיו.
צוואה המנוסחת בצורה ברורה ומשפטית לא רק שמביעה בצורה הטובה ביותר את רצונו האמיתי של המצווה, אלא עשויה לחסוך ליורשים אי הבנות, מחלוקות, עוגמת נפש, סכסוכים והוצאות משפטיות מיותרות.
למרות שצוואה היא מסמך אישי שבו מבטא אדם את רצונו, ואינה דורשת את הסכמתם של היורשים לגבי תוכנה, במקרים מסויימים רצוי ומומלץ, כי עוד בחייו של המוריש ואף בטרם עריכת הצוואה, ישוחח המוריש עם היורשים לגבי כוונתו לערוך
הידברות פתוחה כזו לפני פטירתו של המוריש יכולה למנוע מראש תקלות ואי הבנות, ולנטרל משקעים וחשדנות מיותרים. הסבר ההגיון והצדק שבצוואה, עשוי להביא את הצדדים להסכמה בנוגע לתוכן הצוואה עוד בחייו של המוריש.
ישנה חשיבות רבה למצבו הרפואי והקוגנטיבי של המוריש ביום עריכת הצוואה. פעמים רבות לאחר מות המוריש עולה ספק לגבי כשרותו המנטלית והפיזית ביום כתיבת הצוואה, דבר שגורם לסכסוכים משפטיים בין קרובי משפחה המבקשים לבטל את הצוואה כנגד אלה המבקשים לקיימה.
במידה והמצווה הוא אדם מבוגר בשנים, או חולה במחלה שעלולה להעלות חשש לטענה עתידית לגבי כושרו המנטלי והפיזי לחתום על צוואה, חשוב למנוע זאת מראש, על ידי עריכת תעודה רפואית המאשרת את מצבו הרפואי של המוריש ואת כשרותו לחתום על צוואה ביום החתימה על הצוואה ממש.
יורשיו של עזבון המוריש יורשים גם את חובותיו של המוריש. במקרה כזה רצוי כי המוריש יסדיר ויידע את היורשים לפני מותו, בדבר קיומם של חובות, ויקבע בצוואתו מנגנון לתשלום חובות העזבון ולחלוקת יתרת העזבון בין היורשים רק לאחר תשלום החובות.

במידה וברשות המוריש נכס שאינו ניתן לחלוקה, כגון: תכשיט, חפץ יקר ערך וכדומה, מומלץ להגדיר במפורש בצוואה מי יהיה היורש של אותו נכס.
בנוסף, אם רוצים שהצוואה תהיה שוויונית, מומלץ "לפצות" את שאר היורשים בשווי כספי יחסי של אותו הנכס. אפשרות אחרת היא מכירתו של אותו נכס, וחלוקת התמורה בעדו בין היורשים בחלקים שווים.
ידוע בציבור "יזכה" בירושת בן זוגו, רק כאשר בשעת מותו בן זוגו לא היה נשוי לאחר, ובהעדר הוראה סותרת בצוואה.
במקרה שלמוריש יש בן זוג ידוע בציבור (גם חד מיני) ומנגד ילדים מבן זוג קודם או קרובי משפחה יורשים אחרים, ישנה חשיבות כפולה ומכופלת לעריכת צוואה שתבהיר מה הוא חלקו של בן הזוג ומה הוא חלקם של שאר קרובי המשפחה בעזבון.
במידה ועזבונו של המוריש כולל חברה או עסק רווחי ופעיל, אשר המוריש מבקש כי ימשיכו לפעול ולהפיק רווחים לאחר מותו, רצוי כי המוריש ייתן הוראות ספציפיות לגבי אופן ניהול העסק לאחר מותו.
עוד רצוי שהמוריש ישאיר הוראות לגבי זהות היורש שינהל את העסק, וחלקו של כל יורש בעסק ו/או במניות החברה.
לחילופין, אם המוריש סבור שהיורשים אינם מסוגלים לנהל את העסק ולהפיק ממנו רווחים הוא יוכל לתת הוראות למכירת העסק למרבה במחיר וחלוקת התמורה בגינו בין היורשים.

לפי חוק הירושה, לאחר מותו של מוריש יורש בן זוגו את מחצית עזבונו, וילדיו את המחצית השנייה.
פעמים רבות, כאשר לאחר מות מוריש הופכים הילדים לבעלים בבית של הוריהם, ודורשים מההורה שנשאר בחיים לצאת מבית המגורים כדי למוכרו ולקבל בגינו כסף.
כמובן שאירועים מסוג זה יוצרים עוול קשה לבן הזוג שנותר ללא קורת גג, וסכסוכים קשים בין הילדים להוריהם.
במידה והמוריש מעוניין כי נכסים אישיים כגון דירתו, רכבו או מטלטלין וריהוט בבית, יישארו ברשותו של בן הזוג אשר נותר בחיים, מומלץ לציין בצוואה הוראות ספציפיות לגבי הישארות נכסים אלה בידי בן הזוג שנותר בחיים.
ניתן להורות כי נכסים אלה יעברו לידי הילדים היורשים רק לאחר פטירת בן הזוג שנותר בחיים.
במידה והמצווה מודע לסכסוכים בין יורשיו מבעוד מועד, ישנה אפשרות לבקש בצוואה למנות מנהל עיזבון, אשר ידאג לקיומה של הצוואה על פי דרישתו ורצונו של המוריש מבלי לערב את היורשים המסוכסכים בפרוצדורה ובחלוקה עצמה.
בכדי למנוע מצב שבו אחד היורשים יעלים מעיני שאר היורשים רכוש מסויים השייך לעזבון, מומלץ לפרט בצוואה את הרכוש והכספים הקיימים לרבות מקום המצאם המדויק, כגון כספת או חשבון בנק וכדומה.
מה שנכתב בצוואה היא בקשתו האחרונה של המוריש, מאחר ולא ניתן יהיה לשנות זאת לאחר פטירתו, חשוב כי בעת ניסוח הצוואה ינהג המוריש בזהירות וברגישות תוך התחשבות ברגשות בני המשפחה, וזאת בכדי למנוע פגיעה רגשית מיותרת ולא להשאיר אחריו "פצעים פתוחים" שלא ניתן לרפא.
הכותבים הינם מומחים במשפט מסחרי-אזרחי ומיסוי