שלום של מחמיצים
פעם דיברו על מזרח תיכון חדש. היום מה שנשאר זה כמה מפעלי טקסטיל, משאיות תקועות בגבול והרבה פוטנציאל מבוזבז. בראיון נדיר, מסביר יזם עסקי ירדני למה השלום עם ירדן נשאר רק על הנייר
לו היו היחסים כה טבעיים, לא היה צורך לזעוק את דבר קיומם. הירדנים, מצידם, לוקים בתסביך אחר: מבחינתם, ישראל היא מבצר עשיר וחסון - אבל בעיקר הבטחה עסקית שלא מומשה.
"אפשר היה לעשות הרבה יותר", אומר איש העסקים הירדני בדר א-דין אל-מג'אלי בראיון סיכום זמני לעסקים. "המפתח מצוי בעיקר אצלכם - ואתם לא ממהרים. לאוזניים שלנו מגיעות בעיקר סיסמאות".
אל-מג'אלי בן ה-30 התארח השבוע בישראל לצד 300 מוזמנים מחו"ל, באירוע החגיגי במלאות עשור למרכז פרס לשלום. אנשי עסקים, אמנים, דיפלומטים ופוליטיקאים מטוניס, מירדן, מעיראק, מבחריין, מאלג'יר וממצרים ניהלו שיחות ודיונים ערים במלון במרכז תל אביב. "זה כינוס של הליגה הערבית", העיר בצחוק אורח מצרי.
בימים אלה מעורב אל-מג'אלי, לצד אנשי עסקים נוספים מעמאן, בניסיון לפתח את ירדן כנמל יבשתי לסחורות הנשלחות לעיראק. מטוסים יפרקו את המשלוחים בנמל התעופה של עמאן, ומשם ייצאו משאיות בדרך היבשה לשכנה ממזרח, במרחק כ-5 שעות נסיעה.
הירדנים ישמחו אם המסדרון התחבורתי הזה יורחב בעתיד לציר חיפה בגדד. בצמרת הירדנית מתקבלת התוכנית בהיסוס, מחשש שתפגע בנמל עקבה.
"לו הייתי משקיע ישראלי והיו בפניי שתי אפשרויות, סינגפור או ירדן, ברור שהייתי בוחר בירדן - אבל ישראלים פוחדים. הם אומרים לי: 'אני לא בטוח בנפח השוק שלכם', 'המצב הביטחוני מסוכן', 'יש אצלכם הפגנות נגד ישראל'. הנימוקים האלה כולם פסיכולוגיים. ירדן היא מדינה בטוחה. תיירים ישראלים אמרו לי: 'כאן אנו מרגישים בטוחים יותר מאשר בארצנו'".
אז מה הבעיה בעצם?
"אין מכניזם המתמחה בניהול שיתוף פעולה כלכלי. ישראל מפעילה אמצעי ביטחון מסובכים בעת כניסת סחורות: משאיות ירדניות, למשל, לא מורשות להיכנס אליכם. יזמים ישראלים מהססים להיכנס לשוק, למרות חוק ההשקעות הליברלי שהגה הוד מעלתו המלך עבדאללה. מצד שני, יש הרבה מה לעשות בתחומי הסביבה, האנרגיה החלופית, התפלת המים והטכנולוגיות הגבוהות - אבל זה לא יקרה מאליו".
אולי הישראלים מוותרים כי הם חוששים שכלכלת ירדן אינה יציבה מספיק?
"כלכלת ירדן חזקה מאוד. זו כלכלה פתוחה, שצומחת יפה מאוד בשנים האחרונות וזוכה לדחיפה משמעותית מצד הממשלה והמלך. משקיעים מכוויית, מסעודיה, מלבנון ומאירופה שותפים בפרויקטים של נדל"ן, תיירות ופיתוח ים המלח - אך ישראל אינה נוכחת מספיק על המפה הזו".
אל-מג'אלי סבור שהגדלת ההשקעה הישראלית בירדן היא אינטרס ישראלי. לדבריו, "אתם שוכחים שהגבול הארוך ביותר שלכם הוא איתנו. ככל שיתדרדר המצב הכלכלי, כך יתערער הביטחון".
אל מג'אלי, ככל יזם צעיר ומלא רצון טוב, מגזים לעתים. היצוא הירדני לישראל גדל בשנה שעברה ב-41% מ-38 מיליון דולר ל-54 מיליון דולר.
בעקבות הסכם השלום עם ישראל זכתה ירדן למעמד בינלאומי מועדף בקהילה הבינלאומית, המתבטא בנגישות להקצבות ולמענקים, למשל ההסכם לכינון אזור סחר חופשי - ויש לכך תרומה אדירה לכלכלתה.
ענף נוסף שהוליד הסכם השלום הוא התיירות הישראלית לירדן, בעיקר של ערבים-ישראלים: כ-100 אלף ישראלים יוצאים מדי שנה לשטחי הממלכה.
עיון ברשימת הפרויקטים שנהגו ב-14 שנות השלום - ולאחר מכן התאדו לבלי שוב - מוכיח שכוונות טובות דווקא היו. אחד הגדולים שבהם הוא "תעלת הימים", שתחבר את ים המלח עם אילת.
פרויקט זה, המכונה Dead־Red, אמור היה לבלום את התייבשות ים המלח ולהפוך אותו למרכז תיירות בינלאומי. אך מאז הונח הבסיס לפרויקט לפני יותר מ-10 שנים, נוצרו בעטיו בעיקר כותרות.
תוכנית נוספת שלא התרוממה היתה "שער הירדן", פארק תעשיות שחציו בשטח ישראל וחציו בירדן, שאמור היה להיבנות ליד קיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן.
היה גם פרויקט האוניברסיטה ומרכז המחקר, שאמורים היו להיבנות בערבה תחת פיקוח מדעי של אוניברסיטאות מובילות בארה"ב. התוכנית, שאותה הגו אנשי עסקים אמריקנים וישראלים, נחנכה על־ידי המלך עבדאללה בטקס מרשים בעמאן - אולם מאז נתקעה.
בלית
בתוך פחות משנה אמור לפוג תוקפו של ההסכם - ואז יהיה הפרויקט תלוי ברצונו הטוב של שר המסחר האמריקני. "אנו מדינה שאפתנית המחפשת פרויקטים גדולים", אומר אל-מג'אלי, "טקסטיל זה יפה - אבל זה לא מספיק".
צבי שורר מקיבוץ נווה איתן, איש עסקים ישראלי המתגורר בעמאן ופועל זה 12 שנה בשוק הירדני, טוען כי התמונה מסובכת יותר. לדבריו, "הירדנים הפיקו תועלת כלכלית מהשלום, כולל אל-מג'אלי עצמו. ישראלים השקיעו שם בתעשיות וגייסו עובדים מקומיים.
"הבעיה טמונה בפערים תרבותיים או בהבדלי תפיסות: הדימוי של הישראלי בעיני הירדנים הוא של משקיע עשיר וכל-יכול מבחינה כלכלית וטכנולוגית. הירדני מייחל שהישראלי ייפרד מכספו - והוא עצמו יגזור את רווחיו עוד לפני שהעסק יתחיל לעבוד, ואחר כך ימשיכו שניהם בהקמה. אך משקיעים לא ממהרים להיפרד מכספם".
עם זאת, שורר מסכים כי ממשלות ישראל לא פעלו מספיק בנושא זה. לדבריו, "בנקודה זו הירדנים צודקים: רוב הפרויקטים המשותפים שנהגו נולדו בצד הישראלי - והם מגלומניים".
נא להמתין לטעינת התגובות
