בעקבות הקובץ האבוד
אם היסטוריונים בני זמננו אוספים מידע ממגילות חרס עתיקות - הרי שהיום הכל כבר מאוחסן על קבצים דיגיטליים. אבל לא בטוח שלחוקרים בעוד 300 שנה יהיה קל יותר: קבצים יכולים פשוט להימחק, וגם אם ישרדו - כנראה שלא יתאימו לפורמט עתידי. לא מאמינים? נסו למצוא באתר הבית הלבן מידע על בוש
למרבה האבסורד, נראה שדווקא העידן הדיגיטלי - שבו המידע הפך לזמין ונגיש כל כך - הולך לעשות לחוקרי ההיסטוריה העתידניים חיים קשים במיוחד.
האבולוציה של המידע ושמירתו התפתחה בצורה משמעותית במיוחד, וההיסטוריונים שיהיו מעוניינים ללמוד על חיי האנושות במאה ה-21 יצטרכו לחפש קבצים דיגיטליים במקום מגילות חרס.
ואם כיום אנחנו מצליחים למצוא פה ושם ממצאים ארכיאולוגיים מוחשיים - מי יצליח למצוא קובץ שנמחק, או שנשמר בפורמט מיושן כמו PDF או וורד?
הספרייה הבריטית הצליחה לזהות את מצוקת שימור המידע, והוציאה בשבוע שעבר אזהרה שלפיה ההיסטוריונים יעמדו בפני "חור שחור" של חומרים אבודים - אלא אם תינקט פעולה דחופה לשימור אתרים ותיעודים דיגיטליים אחרים.
לדברי ליין ברינדלי, המנהלת הראשית של הספרייה, "ממש כפי שמשפחות שומרות תמונות דיגיטליות על מחשבים שאולי לא יעברו לצאצאיהן לעולם - כך נמצאת המורשת הבריטית בסכנה, על רקע התפתחות האינטרנט והפיכת טכנולוגיות מסוימות למיושנות".
רק לאחרונה הושבע ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית - וכבר נעלמו מאתר הבית הלבן כל העקבות של הנשיא הקודם, בהן חוברת של 100 דברים שהאמריקאים לא יודעים על ממשל בוש - והחומרים כבר אינם נגישים לקהל.
דוגמה נוספת לארעיות המידע הדיגיטלי היא המשחקים האולימפיים שנערכו בשנת 2000 בסידני. יותר מ-150 אתרים הקשורים באופן רשמי לאולימפיאדה האוסטרלית הועלו לרשת, אך גם אתרים אלו נעלמו בסוף המשחקים, וכעת מאוחסנים רק בספרייה הלאומית של אוסטרליה.
"אם אתרים ימשיכו להיעלם, בדומה להיעלמות של האתרים על הנשיא בוש ועל המשחקים בסידני - ואולי אתרים של חברות שיקרסו בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי - הזיכרון של האומה ייעלם גם הוא", כותבת ברינדלי, "וההיסטוריונים של העתיד, אזרחי העתיד, ימצאו חור שחור במאגר הידע של המאה ה-21".
היסטוריונים רבים מציינים כי ספר יום הדין - סקר קרקעות ומפקד אוכלוסין שנערך באנגליה בשנת 1086 בהוראת ויליאם הראשון מלך אנגליה - שנכתב על עור כבשה ב-1086, עדיין נגיש לקריאה, אך רישומים דיגיטליים בני יותר מעשור, גם אלו של הממשלה, לא מזוהים יותר על ידי התוכנות העכשוויות.
"רבים מאיתנו סובלים ממצב שישאיר את נכדינו נטולי כל", אומרת ברינדלי. "אני קוראת לזה אי סדר דיגיטלי אישי. חשבו על אלפי התמונות הדיגיטליות החבויות במחשבים שלנו. רק מעטים מאחסנים אותן במסודר, וכך רק מעטים מאלו שיבואו
ברינדלי מאמינה כי פערים דומים עשויים להופיע בזיכרון הלאומי, ומציינת כי בניגוד להנחה הפופולרית, חברות אינטרנט כמו גוגל לא אוספות ומאפסנות חומרים מסוג זה. המשימה מוטלת במקום זה על הספריות ועל הארכיונים שאספו ספרים, מגזינים, עיתונים והקלטות במשך מאות שנים.
כעת ברינדלי מטיפה לשמור על מכתבי הדואר האלקטרוני ועל האתרים השונים בנאמנות דומה לשמירת כתבי היד והספרים. ברינדלי לא רק משמיעה קול צעקה, אלא גם מנסה לעשות מעשה: הספרייה מתכננת ליצור ארכיון כולל של חומר "בן חלוף" שכזה מהדומיין הבריטי ברשת.
כיום יש כ-8 מיליון אתרים בריטיים, נתון הצומח בקצב של 15%-20% בשנה. לספרייה יש גם פרויקטים לאיסוף ולשמירת מידע הנוגע למשחקים האולימפיים שייערכו בשנת 2012 בלונדון.
אחד האיומים המרכזיים המרחפים מעל תיעוד ההיסטוריה הוא עדכון התוכנות והמעבר המהיר בין הפורמטים. ניסיתם פעם לפתוח מסמך ששמרתם לפני 18 שנה? סביר להניח שלשם כך תצטרכו להשיג לא רק את התוכנה המיושנת QTEXT, אלא גם מחשב שיוכל להריץ אותה.
באופן דומה, פרויקט יום הדין של ה-BBC משנת 1986, שהקליט חומרים רבים על שני דיסקים 12 אינץ', היה בסכנת היעלמות של ממש. הטכנולוגיה עברה שינוי דרסטי מאז 1986, והמידע חולץ בשנת 2000 רק הודות לצוות מומחים שעבד עם נגן לייזר דיסק יחיד שהצליח לשרוד.
למי שתהה, המצב בישראל עגום הרבה יותר. ההיסטוריון שירצה לחקור את המציאות העכשווית שלנו לא יהיה מוטרד מהתאמת הקבצים לסטנדרטים עתידיים - אלא מהעובדה שהמידע אינו נשמר כלל.
בדוח מבקר המדינה לשנת 2007 מוקדש פרק מכובד לסוגיית שימור רשומות אלקטרוניות, והמבקר טען כי "אין במוסדות המדינה תשתית לשימור רשומות אלקטרוניות", וכי "הגנזך לא נערך לטיפול בנושא".
מתברר כי מדובר במחדל מתמשך, שעליו התריע המבקר כבר ב-2004, אך לא נעשה דבר: "הליקויים שצוינו בביקורת הקודמת לא תוקנו, ולא יושמו ההמלצות לקביעת דרכי פעולה וכללים לשמירה, לגניזה ולביעור של רשומות אלקטרוניות ודואר אלקטרוני", טען המבקר.
הוא הוסיף כי "הגופים הממשלתיים לא מעבירים את הרשומות האלקטרוניות לגנזך, אף שהם מעבירים לגנזך רשומות המודפסות על נייר כדבר שבשגרה".
המבקר לא הסתפק בגופים הממשלתיים - והטיל את האשמה גם על מוסד הגנזך הממשלתי, שלטענת המבקר "אינו ערוך לקליטת רשומות אלקטרוניות ולהצגתן, ואף אינו ערוך לקלוט רשומות ממערכות מידע ייעודיות המכילות קובצי נתונים גדולים".
בנוסף, שיטוט באתר גנזך המדינה הוא לרוב מתסכל למדי. בהשוואה לאתרי ארכיון ממשלתיים בעולם, נדמה שבישראל לא השכילו להתחשב באזרחים המעוניינים להשכיל וללמוד על המורשת הישראלית באמצעות הרשת.
פעמים רבות נתקלים בחומרים לא זמינים, למשל הארכיון האישי של דוד בן גוריון. אתר אוסף התצלומים הלאומי, שאמור לשמש כארכיון לאומי חשוב, עודכן בפעם האחרונה בשנת 1998, "במלאות יובל לישראל" - כפי שמצוין בדף הראשי של האתר.
ובחזרה לבריטניה: בניגוד לישראל, ב-2007 עבדה הספרייה הבריטית עם מיקרוסופט ועם הארכיון הלאומי, כדי למנוע את "תקופת ימי הביניים הדיגיטלית", על ידי פתיחת מיליוני קובצי מחשב בלתי ניתנים לקריאה.
מיקרוסופט התקינה תוכנת Virtual PC 2007 ואיפשרה למשתמשים להריץ כמה מערכות הפעלה במקביל על אותו מחשב, ולפתוח את מה שמכונה פורמטים של "מורשת" מיקרוסופט, מלפני 15 שנים ומעלה.
הספרייה והארכיון הלאומי תכננו פרויקטים שישמרו על כל תחלופת המידע בשלמותה, שמתבטאת כיום בדואר האלקטרוני ובהודעות הטקסט. המחלקות השונות של ממשלת בריטניה מאפסנות מכתבי דואר אלקטרוני, והספרייה מעודדת אינדיבידואלים לשמור את המכתבים שלהם באופן אישי ובהתנדבות.
ההיסטוריונים מתייחסים לחלק מהמידע האלקטרוני של היום כמורשת חיונית הדורשת הגנה.
טריסטראם האנט מאוניברסיטת לונדון אמר כי "למוסדות המרכזיים - כמו הגלריה הלאומית, הבית הלבן או משרד ההגנה - חשוב מאוד לשמור על תחלופת מכתבי דואר אלקטרוני, ואני חושב כי הם עושים עבודה לא רעה בנושא, נכון לעכשיו".
אולם האנט הוסיף כי הספריות ומוסדות אחרים צריכים להיות סלקטיביים. "מצד שני, אנחנו מייצרים הרבה יותר מידע בימים אלו לעומת מה שייצרנו בעבר, ולא כל המידע הזה הוא הכרחי. האם אנחנו רוצים לשמור את חשבון הטוויטר של שחקן כזה או אחר, או את חלק מהערות השוליים שמסביב למשחקים האולימפיים של סידני? אני לא חושב שהכרחי לעשות זאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
