ובא למינהל גואל?
אחרי הקדנציה המנומנמת של זאב בוים, כמו גם של קודמיו, במשרד השיכון ובמינהל מקרקעי ישראל, אפשר לקוות שבא לציון גואל בדמותו של אריאל אטיאס
כן, אפשר לדבר על בשורה. אני מודה שאני פרו-אטיאס. הש”סניק הצעיר הצליח לשבות אותי ביכולות הביצוע ובמהפכה שחולל במשרד התקשורת, ללא מורא וללא משוא פנים.
אחרי הקדנציה המנומנמת של זאב בוים, כמו גם של קודמיו, במשרד השיכון ובמינהל, אולי בא לציון גואל, והלוואי שלא אתבדה. תוכניות הרפורמה במינהל, הכוללות שינויים ארגוניים ומבניים מרחיקי לכת ושינוי כל מערך ניהול הקרקעות, אינן חדשות - אבל הן מעלות אבק מאז .2005
בשנה זו הוגש דוח ועדת גדיש. הדוח איגד עבודה רצינית ומאומצת שערך צוות בראשותו של יעקב גדיש ז”ל. הוועדה המליצה "לפרק את המינהל מנשקו", לפזר את כוחו, להעביר קרקעות באופן מדורג לבעלות פרטית ולמסור חלקים מפעילותו למיקור חוץ. כל אלה צעדים דרסטיים, שטרם נמצא האדם הנכון לבצעם.
ההתעקשות של אטיאס, עוד בטרם כניסתו לתפקיד, על עיגון הרפורמה בחוק ההסדרים וכחלק מהמשא ומתן
הקואליציוני, מעניקה לו נקודות זכות רבות ומעידה כי לא מדובר כאן בעוד "מחמם כיסא תורן".
בראייה פוליטית, ביצוע השינוי העצום הזה הוא כפוי טובה, שכן מדובר בתהליך כירורגי ארוך ומייסר, וסביר להניח שלא יהיה זה אטיאס שיגזור את הסרט בסיומו. ובכל זאת, מתישהו צריך להתחיל. נדרשת לא מעט אופטימיות כדי להאמין שאחרי שנים רבות כל כך של קיפאון וקיבעון, תצא בשורה מהקדנציה הזו - אבל תחושתי היא שהפעם יש הצדקה לכך.
ככל שנוקפות השנים הופך המינהל לגוף מיושן ומסורבל יותר ויותר, וחנו (אם היה כזה אי-פעם) סר מזמן בעיני הציבור. רק נדמה ש"לפרק אותו מנשקו" יהיה קשה לא פחות מלפרק את אחמדיניג’אד.
ריחו המבאיש משחיתות ומהמאכערים ששורצים במסדרונותיו, הגמלוניות האיטית שבה הוא מתנהל, רמת השירות לאזרח, חוסר היעילות - כל אלה מתקיימים באין מפריע, לצד עוצמה כמעט בלתי מוגבלת בנושא הרגיש, האקוטי והיקר ביותר לאזרחי ישראל: האדמות, הקרקעות, הבתים, הדירות, קורת הגג שלנו.
אם אטיאס ידבק במשימה שנטל על עצמו - לא רק שירשום לעצמו הישג אדיר, אלא יזכה גם להכרת תודה מציבור גדול ומתוסכל, שחלקו ממתין ממש ברגעים אלה, וללא כל תקווה, בתור ארוך ארוך על קו הטלפון ובמסדרונות המינהל.
נא להמתין לטעינת התגובות
