להוביל מאבק ולא לרדוף אחר מטרות של הדורות הקודמים
בישראל של 2011, התאגדות ספונטנית סביב נושאים חברתיים עדיין אפשרית; בידיהם של הצעירים הכוח לייסד ולהכתיב מה יהיה מרכז ההתרחשות הבא, במקום לנהור אחר המקומות שהוכתרו ככאלה על-ידי הדורות הקודמים
מחאת "עיר האוהלים" היא בהחלט ברומטר למצב הערנות, הסולידריות והמעורבות של הציבור, רגע לפני שזו הוספדה סופית. המשמעות הגדולה של מפגן המחאה היא בגילוי המרעיש שבישראל של 2011, התאגדות ספונטנית סביב נושאים חברתיים עדיין אפשרית.
ואולם המשמעות שלה לעניין הדיור היא לא יותר מסמלית, ואין בה כל יכולת להביא לפתרון של ממש, בוודאי לא מיידי. ימיה הראשונים של המחאה משכו פוליטיקאים רבים, שעטו כמו זבובים על אור הזרקורים שהופנה לשדרה. כל אחד מהם הפליא במילים, תוך כדי שהוא מנופף באצבעו וממהר לרכבו הממוזג כדי להמשיך לאירוע הבא.
קולם של הצעירים נשמע עד כה, אבל אם לא ישכילו מובילי המחאה ליצוק תוכן ברור לדברים, למקד את המסרים ולהציע פתרונות מעשיים ולעבור לשלב הבא, תהפוך המחאה בתוך כמה ימים לפסטיבל שנטי להמונים, שיגווע לאטו בחום הלוהט של יולי. חלון ההזדמנויות צר ממה שנדמה. רצף אירועי האקטואליה במדינה כמו ישראל יכול להסיט ברגע אחד את מוקד ההתרחשות אל הנושא הבא, ולהותיר את הצעירים ללא בית וללא תשומת לב ציבורית. רבים מזדהים, אבל האמת היא שצריך להיות יצירתי מאוד כדי למצוא פתרון
מיידי לבעיית מחירי הדיור.
כשמדובר במוצרי צריכה אחרים לרשות הממשלה עומדות אפשרויות כמו הטלת מסים, עידוד יבוא והגברת התחרות - לא כך הדבר בענף הנדל"ן. כל ניסיון של הגבלה או פיקוח על בעלי דירות פרטיים יעמוד בסתירה לשורת חוקי יסוד, ובוודאי נגד מודל הכלכלה החופשית לפיו פועל המשק הישראלי. הגדלת היצע הדירות, ובעקבותיה ירידה במחירים, היא תהליך של שנים וכל פתרון רגולטורי נקודתי אחר הוא רק טיפול קוסמטי שלא יביא את הישועה.
מה יכולים לעשות הצעירים? לגלות מקומות חדשים ולייסד קהילות וחיי תרבות במקומות זולים ונסתרים מעינו התאוותנית של שוק הדירות. כך קרה במקומות רבים בעולם ובישראל, כך נולד רובע ה"סוהו" בדרום מנהטן, כך עוצבה בעבר סצנה צעירה וחדשנית במקומות כמו שינקין, פלורנטין ומתחם נגה ביפו. ההיסטוריה האורבנית היא כולה מעגליות של מקומות חדשים שנוסדים ומקומות אחרים שננטשים. בידיהם של הצעירים הכוח לייסד ולהכתיב מה יהיה מרכז ההתרחשות הבא, במקום לנהור אחר המקומות שהוכתרו ככאלה על-ידי הדורות הקודמים. בעקבותיהם יגיעו מקומות הבילוי, מוסדות הלימוד ומוקדי התעסוקה.
יש במרכז הארץ לא מעט מובלעות כאלה, שהמחשבה לגור בהן מרתיעה בתחילה, אבל להיות חלוץ זה אף פעם לא קל. אחרי הכול צריך לזכור שגם מייסדי "אחוזת בית" (לימים תל-אביב) נטשו לפני 100 שנה את יפו לטובת מה שהיה אז רק חול. היום הוא החול הכי יקר בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם