איך הפך שוק הנדל"ן למשחק שכל הציבור הישראלי רוצה להשתתף בו
איש לא מתכחש לעובדה שבישראל קיימת מצוקת דיור ומחירי הדירות בה גבוהים, ובוודאי שלא חסר את מי להאשים. מה שברור הוא שחרדת הקודש וכובד האחריות שאפיינו בעבר תהליך של רכישת דירה, התחלפו בקלות דעת ובאימפולסיביות
כלל אצבע לא פחות חשוב בנדל"ן, שמשום מה נדחק לשוליים, הוא "כסף, כסף, כסף" או בתרגום לישראלית "משכנתא, משכנתא, משכנתא". המהדרין גם יחדדו ויוסיפו בעת הזאת "משכנתא בריבית פריים".
השבוע הטיל סטנלי פישר הגבלה נוספת על מדיניות מתן המשכנתאות של הבנקים בניסיון לצמצם את החשיפה לשינויי ריבית עתידיים, כאלה העלולים להכניס נוטלי משכנתאות רבים לברוך רציני. הצעד גרר תגובות רבות שנעו בספקטרום שבין "צעד מתבקש ואחראי" לבין "גזירה קשה לזוגות הצעירים".
אבל ההתייחסות למהלך של פישר בהיבט כלכלי גרידא היא חד-ממדית ואינה מביאה בחשבון את השינויים הדרמטיים שעברו על מערכת היחסים המורכבת שמנהל הציבור הישראלי עם שוק הנדל"ן.
שוק המגורים בישראל חווה ב-3 השנים האחרונות התעוררות אגרסיבית שאופיינה בעליית מחירים, אבל לא רק השוק, גם הציבור שמכונן אותו. העיסוק בנדל"ן תפס מקום מרכזי בסדר היום ופתח בפני הציבור עולם שלם ומפתה של ריגושים כלכליים וחברתיים, שהצורך בקורת גג אינו הדבר היחיד שהוא משרת.
העניין הרב שמגלה הציבור בתחום הנדל"ן, כמו גם החשיפה במינונים גבוהים לסיפורי הצלחה על מהלכים חכמים
ועל רווחים נאים (שאינם משקפים את התמונה המלאה), יצרו תחושת כזב כאילו מדובר במשחק קלפים רב משתתפים ולא בעיסקה הכבדה ביותר שמבצע אדם בחייו. וכשהכול נראה אפשרי, גם השגת המימון הבנקאי, ההתכחשות לנטל המשכנתה בעתיד קלה מתמיד.
רבים ממהרים לאמץ את מושגי ה"פריים לוקיישן" ו"ריבית הפריים", ומלאי תחושת יזמות הם ניגשים לרכוש דירה כאילו היו חברה בע"מ בדרך להנפקה גדולה. הם טופחים לעצמם את השכם בגין האומץ והתושייה, ואם משהו ישתבש הם תמיד יידעו לנחם את עצמם בפתגם האווילי "כסף הולך, כסף בא".
מנכ“" בנק מזרחי-טפחות, אלי יונס, התבטא לאחרונה בנושא ואמר: "אנשים קונים את מה שהם לא צריכים - קונים דירת 5 חדרים במרכז תל אביב בזמן שהם יכולים להרשות לעצמם רק דירת 3 חדרים ברמת גן. השאלה היא מה יקרה בעוד שנה-שנתיים, כשסביבת הריבית תשתנה. נושא ריבית הפריים הוא סוג של מלכודת כי הוא גורם ללקוח לקנות כיום משהו שלא בטוח שיוכל לעמוד בו בעתיד".
אמנם ההתנהלות הזו אינה נחלתם של כלל ציבור הרוכשים, אבל היא בהחלט מייצגת את הלך הרוח שפשט בחלקים רבים בציבור. איש לא מתכחש לעובדה שבישראל קיימת מצוקת דיור ומחירי הדירות בה גבוהים, ובוודאי שלא חסר את מי להאשים. מה שברור הוא שחרדת הקודש וכובד האחריות שאפיינו בעבר תהליך של רכישת דירה, התחלפו בקלות דעת ובאימפולסיביות, שאינן שייכות לתחום הנדל"ן באופן גורף - מיזמי נדל"ן ותיקים שרוכשים בניינים שלמים ועד זוג פלוס ילד שרוכש דירת חדר וחצי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם