שלי יחימוביץ': "עם ביבי לא היינו מקימים מדינה"
חברת הכנסת שלי יחימוביץ', הקול הכלכלי הבולט ביותר בכנסת, לא מוכנה אפילו לתת צ'אנס לביבי. גם לא לפקידי האוצר "שטופי המוח". מילים כמו "רפורמה" או "הפרטה" עושות לה בחילה. איזה מזל שיש לנו את עופר עיני, שהוא גם "המנהיג הכלכלי החשוב במדינה" וגם "קרן אור באפלה". ראיון בלעדי
"אלה הכישורים העיתונאיים שלי. יש חברי כנסת שמנצלים את כישוריהם כעורכי דין או כישורים שרכשו במערכת הצבאית - ולי יש היתרונות של עיתונאית טובה".
מקץ יומיים משיגה יחימוביץ' את סעיפי החוק ומפרסמת אותם באתר הפעיל שלה. "היתה לנו קפיצה מטורפת במספר הכניסות, עשרות אלפים", היא מדווחת - ויוצאת לסבב ראיונות בתוכניות האקטואליה, מתעמתת כהרגלה עם בכירי האוצר והפרשנים וחוטפת בחזרה.
"זו פשוט שערורייה", היא אומרת לגלי צה"ל, "ששרים צריכים לקרוא באתר שלי את הרפורמות שמתכנן האוצר בתחומי פעילותם". המנכ"ל רם בלינקוב מנסה להסביר שטיוטת החוק שהגיעה לידיה אינה בדיוק סופית, אבל הוא וחבריו יודעים שהקרב התקשורתי נחרץ מראש: חברת הכנסת הרהוטה שועטת מאולפן לאולפן, ומגישי התוכניות נשבים בניסוחיה התוקפניים, הנחרצים.
"הצעת התקציב שהפקידים טרחו עליה אינה אלא אוסף של הצעות ממוחזרות, עיוותים וגזירות שרק יגבירו את האבטלה והייאוש", "חוק ההסדרים הוא אחד הכלים הכי בלתי לגיטימיים והרסניים למשק. מדובר בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה", "זו דרך להעביר החלטות שלעולם לא היו עוברות, כי הן אוויליות או שגויות. זה פשוט פשע אנטי דמוקרטי מזיק, שצריך לעבור מהעולם", "זה כלי דיקטטורי בידי קבוצה קטנה מאוד שיושבת באוצר ומשליטה את רצונה, לפעמים גם בניגוד לאינטרס הציבורי".
את לא היחידה בהתנגדות הנחרצת לשיטה. כמעט כל חברי הכנסת אומרים דברים דומים ובכל שנה מצביעים בעד.
"חברי כנסת, ובכלל בני אדם, נוטים להרכין ראש ולקבל את הדין כאילו מדובר בלוחות הברית שירדו מהר סיני. הם ממעטים לקרוא תיגר באופן עמוק ואמיתי על החלטות שגויות ועל תהליכים קלוקלים, וביום הדין נוטים להתכופף".
בתחילת השבוע הבא תתפרסם הצעת החוק הרשמית, אבל שרי העבודה כבר ערוכים לדבר כאילו קיבלו מיחימוביץ' דף מסרים. יו"ר ההסתדרות עופר עיני כבר מוכן למשא ומתן המתיש, שתכליתו לקעקע כמה מאבני היסוד של התוכנית שעליה עמלו בנימין נתניהו ויועציו.
יחימוביץ' מבטיחה לא להצביע בעד התקציב לפני שיבוטלו 80% מסעיפי החוק. עד להצבעה בכנסת יוכנסו בו אמנם שינויים מופלגים - אבל הסיכוי שיחימוביץ' תצביע בעדו נראה קלוש מאוד. "הדבר הכי חמור שיקרה הוא קיצוץ רוחבי של מיליארדים רבים במשרדי הממשלה",
היא משווקת ללא דיחוי את הסחורה המאקרו כלכלית באריזה עממית: "המשמעות היא שכל תקציבי המשרדים ייפגעו. גם כך יש מחסור בחוקרי נוער, וכשילדה בת 5 נאנסת על ידי הדוד שלה, צריך חוקר נוער שיגיע אליה מיד. כעת לא יהיה חוקר נוער - והילדה תמשיך לגור עם הדוד".
מחוקרי הנוער מדלגת יחימוביץ' לאיומי הסגירה של המכונים להכשרה מקצועית, בתי חולים ובתי ספר, ומקנחת: "זה הרס מוחלט של השירות הציבורי".
באוצר טוענים שבהיעדר השכלה כלכלית את מתקשה להבין חלק מהנושאים שעליהם את נאבקת.
"הם יודעים היטב שאני מיומנת בחומר לפחות כמוהם. הטענה שרק בוגר החוג לכלכלה יכול לעסוק בכלכלת המדינה מסוכנת מאוד. בפקולטות לכלכלה מלמדים כלכלת שוק קיצונית, ופקידי האוצר מגיעים משם שטופי מוח ומנסים ליישם כל מיני תאוריות שלא מתיישבות עם המציאות".
הגזירות שפרסם האוצר אתמול בלילה הפתיעו אותך?
"אני מופתעת מהגזירות האלה, שנוספו לקיצוץ הרוחבי הגדול בהיסטוריה שלנו. העלאת שכר הלימוד בפקולטות המבוקשות סוגרת אותן בפני בני העניים".
את נשמעת כדוברת המרכזית של המפלגה שלך בעניין התקציב, בעוד ראש המפלגה שלך שותק.
"ברק לא שותק כלל, הוא עושה מהומה גדולה על הגדלת תקציב הביטחון. נכון שרוב האנשים חשים שברק קרוב יותר לנתניהו מאשר אליי, אבל זה נובע מאורח החיים שלו ומהמגורים במגדלי אקירוב. ברור שהוא לא סוציאליסט כמוני - אבל בתפיסה המאקרו כלכלית אנחנו דומים".
אבל הברית האמיתית שלך היא עם עופר עיני.
"עיני הוא המנהיג הכלכלי החשוב ביותר שפועל במדינה, והעובדה שהוא קיים היא קרן אור באפלה. אני מכבדת מאוד את שותפותו עם שרגא ברוש. שניהם מבינים מה שכל בר דעת מבין: שהאינטרס של בעל מפעל והאינטרס של עובד הם בדרך כלל זהים".
זה בדיוק מה שאומרים הטייקונים: חלצו אותנו - ותצילו את העובדים.
"ממש לא. זה ההבדל בין כלכלת אמת לכלכלת שקר; בין כל מיני גאונים פיננסיים שמשתמשים בכל מיני מכשירים מורכבים ועושים סיבוב על הגב של המשק, לבין אנשים שבאים, מקימים מפעל ומעסיקים עובדים; זה ההבדל בין הון סיבוב להון ייצור. יש מקום לברית היצרנים בין העובדים והמעסיקים".
היא נולדה ב-1960 ברמת השרון ב"שיכון מומחים" שבנתה חברת השיכון הממשלתית עמידר לעולים מפולין. האם היתה מורה והאב פועל בניין בחברת סולל בונה, שבעלת השליטה בה היום היא שרי אריסון. בגיל 12 עברה לרעננה.
בכיתה ט' סולקה מבית הספר האיכותי "אוסטרובסקי", לאחר שהשתתפה בהפגנת מחאה של התלמידים נגד ההנהלה ("התקוממנו נגד היעדר חופש ביטוי בבית הספר. תלינו מודעות שבהן ציירנו דגים ועליהם כתוב 'תלמיד אוסטרובסקי אני - ולשתוק זה תפקידי").
את לימודיה התיכוניים השלימה בבית הספר "הדסים". אחרי שירותה הצבאי למדה מדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. היא התחילה ללמוד לתואר שני בלימודי עבודה, אבל הפסיקה כדי להיות כתבת על המשמר בדרום ("נמשכתי לעיתונות כמו פרפר לאור").
עד שהצטרפה למפלגת העבודה ב-2005 הספיקה יחימוביץ' להיות מראיינת ובעלת פינת דעה יוקרתית בחברת החדשות של ערוץ 2, ואף פרסמה שני רומנים.
"כשהצטרפתי לפוליטיקה הייתי באמצע כתיבת ספר שלישי, אך מאז לא כתבתי אפילו מילה אחת. פשוט לא היה לי זמן. אין כל פרופרוציה בין להיות חברת כנסת לבין להיות עיתונאית; אין השוואה בהתמסרות, בהשקעה ובשעות העבודה, למרות שגם כעיתונאית עבדתי קשה מאוד".
המעבר פייס אותה עם הקולגות לשעבר: "דווקא כשהייתי עיתונאית הייתי ביקורתית כלפי התקשורת, אבל היום זה דבר שאני כלל לא יכולה להרשות לעצמי - כי אז אכנס לפינה של 'אה, אתם הפוליטיקאים'".
את לא מרגישה שהעיתונאים אוהבים להתנשא על פוליטיקאים?
"כשאתה עיתונאי, הרבה יותר קל ללעוג לפוליטיקאי מאשר לבעל הון, כי בעל ההון מפרסם בעיתון שלך ולפעמים הוא גם הבעלים שלו. יש תופעה בעייתית: בעלי ההון חזקים יותר מהפוליטיקאים - אבל הם חסינים לביקורת".
ניסו לשחד אותך?
"הייתי גאה להגיד שניסו ולא הצליחו, אבל לא הציעו לי. כעיתונאית הוצע לי פעמיים לעשות קמפיין טלוויזיוני למוצרים מסוימים תמורת סכומים דמיוניים - וסירבתי מיד".
חדר המלחמה של יחימוביץ' שוכן בביתה שבמרכז תל אביב ("דרום תל אביב", לפי האתר הרשמי שלה). זוהי דירה שיד מעצב לא נגעה בה, בקומת קרקע בבית דירות ישן בסמוך לשכונת כרם התימנים. כלבה קשישה וחתול אסופי משרים בה שלווה. חדר האורחים קטן ונעים, וכשמתאספים פעילים רבים, הם יוצאים לחצר הצמודה. "אין לי עובדים, אני מנקה בעצמי", אומרת בעלת הבית.
נחישותה מהלכת קסם על השומע, והד עתיק עולה מעולם המושגים שלה: אין כל הקשר חיובי למילים כמו "קיצוץ" "התייעלות" ו"הפרטה" - הפרטה אינה אלא הפקרת המדינה ל"כוחות השוק" הדמוניים והתייעלות היא מסווה לפיטורי עובדים, שיחימוביץ' לעולם לא תיתן להם יד ובוודאי לא אצבע במליאת הכנסת.
הוועדים החזקים, המותקפים לא פעם בתקשורת, הם בעיניה מגינים שאי אפשר בלעדיהם לשמירה על זכויות העובדים ומחסום אחרון בפני השתוללות ההון. כינוי הגנאי האולטימטיבי בעיניה הוא "תאצ'ריסט" - על שם ראש ממשלת בריטניה בשנים 1979-1990, שהנהיגה מדיניות הפרטה קיצונית במחיר של מיתון כבד ואבטלה גבוהה.
מצליף הליכוד לשעבר, גדעון סער, היה בעל בריתה של יחימוביץ' בחלק ניכר מהחוקים החברתיים שהצליחה להביא לאישור הכנסת. מעברו של סער לשולחן הממשלה היה אובדן משמעותי מבחינתה.
על הצטרפותו של הח"כ החברתי דניאל בן סימון לשורות מפלגתה היא מעדיפה שלא להרחיב את הדיבור: "לא היתה לנו שום פעילות פרלמנטרית עד היום. עדיין לא תהיתי על קנקנם של חברי הכנסת החדשים", היא אומרת.
עם קצת נכונות לפשרה יכלה יחימוביץ' להיות היום שרת התעשייה, המסחר והתעסוקה. תיק העבודה קסם לה במיוחד: מאז כניסתה לפוליטיקה היא מתמקדת ביחסי עבודה ובהגנה על העובדים, ומסירותה לתחום הופכת אותה לסמכות ולמוקד לפנייתם של אלפי עובדים מקופחים, המנסים להתאגד מול מעסיקיהם.
זוהי התחלה מבטיחה לח"כ חדשה יחסית: שניים מראשי הממשלה לשעבר עברו במשרד העבודה, שלימים סופח למשרד התמ"ת: גולדה מאיר ויצחק רבין.
אחד מיסודות הצעת האוצר הוא הקפאת השכר במגזר הציבורי. זה נשמע הגיוני לנוכח ירידות השכר במגזר הפרטי.
"השיח הזה של 'קיצצו לי, אז אני רוצה שגם באחרים יפגעו' הוא שיח של לשלח איש ברעהו, ואין בו שום היגיון כלכלי. מהי ההעלאה הנדרשת לעובדי המדינה? זה פיצוי על שחיקת שכר. המסה העיקרית של עובדי המדינה הם בני מעמד הביניים או המעמד הנמוך, וחלק גדול מהם זקוקים להשלמת הכנסה. הרעיון שעובדי הציבור העניים הם הפרה החולבת של כל הרפורמות של נתניהו הוא מעוות".
יחימוביץ' מתנגדת באותה נשימה גם לרפורמה בשכר המורים, שאמורה לתגמל את המורה בהתאם לעבודתו ולכישוריו: "מה שצריכים לעשות כדי לשפר את מעמד המורים הוא להכפיל את שכרם - ואחר כך לבדוק העלאות פרטניות בהתאם להישגים", היא קובעת.
מהיכן את מציעה לממן את ההכפלה, שמשמעותה כמעט הכפלה של תקציב החינוך?
"נתתי לך עכשיו את החזון שלי. זו שאלה אידיאולוגית ולא כלכלית. כשהמדינה הוקמה, לא היה כסף לכלום - ומיד הוכרז חוק חינוך חובה ל-9 שנים והקמנו מערכת חינוך לתפארת. מבחינת נתניהו, כל כסף שניתן למערכת החינוך הוא מיותר, כי השירות הציבורי צריך להיות אנורקטי".
אפשר היה לצפות מאייקון שמאלי כמו יחימוביץ' שלא תתנגד לקיצוץ בהוצאות הביטחון לטובת השקעה בתחומים הקרובים יותר ללבה, כמו רווחה ותעסוקה. אבל גם לאחר 3 שעות שיחה עם ז'אן דארק של שכירי ההווה - קשה לחלץ ממנה הסכמה לקיצוץ בתקציב כלשהו.
"אני לא תומכת בקיצוץ תקציבי הממשלה כעיקרון, עוד לפני שאני נכנסת למשרד זה או אחר. אם יגידו שאין ברירה וצריך לקצץ במקום כלשהו, ברור שאעדיף את הביטחון. אבל אני חייבת להגיד משהו עקרוני: יש אווירה כזו של לקצץ בביטחון ולתת לרווחה. שטויות! הקיצוץ לא יגיע לרווחה.
"לביבי יש אידיאולוגיה של קיצוץ בתקציב הממשלה, שאותה הוא מכנה 'האיש השמן' ומדבר עליו בתיעוב, ללא קשר לדברים אחרים. אני מודיעה חגיגית שגם אם יקצצו 50% בביטחון, זה לא ילך לחינוך - זה ילך להפחתת מסים, שתיטיב רק עם בעלי המשכורות הגבוהות".
זה הגיוני להשאיר את הכסף לאזרחים, שינהגו בו כרצונם, במקום לתת אותו לממשלה - שבעיקר תבזבז אותו.
"זו אידיאולוגיה של הרזיית השירות הציבורי והפקרת התפקידים הבסיסיים של המדינה לכוחות השוק. כשאתה נסוג ממערכת החינוך, אתה מייצר חינוך פרטי שכוחות השוק משתוללים בו; כשאתה מקצץ בתקציב הבריאות, אתה מייצר רפואה לעשירים".
"יש לנו תעשייה צבאית מפוארת, ואני חושבת שגם האתוס הציוני וגם ההשקפה הסוציאל דמוקרטית מחייבים לאפשר לאנשים האלה לפעול. מפעלי התעשייה הצבאית מדהימים, ואין להם תחליף במגזר הפרטי. אנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ויש דברים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיעברו מהמדינה ל'כוחות השוק'. בתע"ש היה קיצוץ דרמטי בשנים האחרונות, ונשארו כ-3,000 עובדים שסובלים ממחנק: הם מקבלים הזמנות מחו"ל ולא יכולים לספק אותן כי לא נותנים להם תקציב לחומרי גלם".
דיברנו על תקציב הביטחון, ופתאום את נשמעת כמו יו"ר הוועד של תע"ש. יש שיאמרו כי ועדים חזקים מדי, הלוחצים על מקבלי ההחלטות, אחראים לחלק מהעיוותים במשק ולפגיעה בחלשים.
"זו שטות מוחלטת. אני בעד עבודה מאורגנת - זה אחד הכלים הדמוקרטיים היעילים ביותר, שחוסמים מעבר של הון מהרבים למעטים ומונעים את ייצור הטייקונים בעלי ההון האין סופי. הבעיה המרכזית כאן היא שרק שליש מהעובדים מאורגנים וכל היתר מופקרים לנפשותיהם, כמו עשרות אלפי עובדי הקבלן".
בקצה השני של המשוואה עומדים עובדי חברת החשמל, שאלפים מהם לא נחוצים לחברה. הם מטרפדים כל תוכנית להפרטה ולהתייעלות, מרוויחים משכורות מנופחות - וכולנו מממנים את ההפקרות.
"לתעריפי החשמל אין נגיעה לשכר בחברת החשמל (20% מחשבון החשמל שלנו מוקדשים לכיסוי עלויות העבודה - ה.ח), והם נקבעים על ידי ועדה חיצונית לפי מחיר חומרי הגלם. אני חושבת שהניהול של חברת החשמל שערורייתי, כוחני, צמא ריב ומדון.
"אם יתממש חלומם הרטוב של מי שרוצים להפריט את החברה, התעריפים יעלו מיד - וכך אומרים גם הכלכלנים. העובדים שמשתכרים היום משכורת הוגנת יוחלפו בעובדי קבלן שמרוויחים 20.7 שקל לשעה - שכר מינימום. היזמים הפרטיים לא ישקיעו בתשתיות, ונראה כאן הפסקות חשמל כמו שקרה בעקבות הפרטת משק החשמל בקליפורניה ב-2001. יו"ר הוועד דוד (מיקו) צרפתי הוא אדם מתון מאוד. יש המון זדון ביחס לעובדי חברת החשמל".
ומי הם הזדים?
"אני מדברת על אנשים שהיו בעבר קרובים לשלטון והיום שבו לתמונה, כמו יועצי ראש הממשלה אורי יוגב ופרופ' עומר מואב, שהם התאצ'ריזם בהתגלמותו ויש להם שנאה כלפי עבודה מאורגנת. הם היו רוצים לראות את הוועדים החזקים מתפוררים ומתמוטטים".
את מסכימה עם הדעה שההסתדרות הפכה לנציגת העובדים החזקים והעשירים, ושהיא משרתת את הוועדים החזקים על חשבון עובדים חלשים יותר ומאורגנים פחות? הם אפילו החליפו את המאבק במעסיקים בשיתוף פעולה מוזר.
את לא מכירה בכך שלפעמים ההפרטה עובדת? באוצר טוענים להצלחה בהפרטת מעונות לאנשים בעלי מוגבלויות.
"אין קשר בין מה שהם אומרים לבין המציאות. הפרטת המעונות האלה היא סוג של התנערות המדינה מאחריותה כלפי החלשים ביותר. יש על כך דוחות קשים גם של מבקר המדינה, שקבע שההפרטה נעשתה ללא רגולציה מתאימה.
"כשלא מגיעים חוסים, המעונות לא מקבלים תקציבים - ואז מוכיחים כביכול שהם מיותרים. זה בדיוק מה שהם עושים גם בתע"ש. ומה יעשו לאחר ההפרטה? יפטרו 1,300 עובדים סוציאליים, שגם כך שכרם נמוך, ויביאו במקומם עובדי קבלן בשכר מינימום. זה לא החזון שלי, אלה מהלכים אנטי ציוניים".
סליחה, זו החלטה כלכלית-מינהלית. איך הגענו לדבר על ציונות?
"השקפת העולם שלי היא ציונית סוציאליסטית. בפעם הראשונה העם היהודי לקח על עצמו אחריות לגורלו והקים לעצמו מדינה. כשאנחנו מפריטים את המדינה, אנחנו מעבירים נתחים שמנים לבעלי הון ולגורמים עסקיים - וכך אנחנו שוב פורקים מעל עצמנו את האחריות לעצמנו וליעדינו; אנו מוותרים על אתוסים של אחריות הדדית וסולידריות, על כל הדברים שעמדו בבסיס הקמת המדינה. עם הלך הרוח של ביבי ותואמיו לא היינו מקימים את המדינה".
את מרכזת מאמץ עצום בשיפור תנאי עבודתם של עובדי קבלן, אך המעסיקים אומרים שאם עלות העובדים תעלה, תיפגע היכולת להעסיק ורבים מהם יאבדו את פרנסתם.
"יש היום בישראל מאות אלפי עובדי קבלן, כמעט בכל תחומי השירות הציבורי. הם הפכו לליבת התעסוקה ולחלק גדול משכבת הביניים. על מה אנחנו מדברים כשאנו דורשים זכויות עבורם? על המינימום שמגיע לכל עובד: תשלום פנסיה ונסיעות, כדי שהם לא יצטרכו לממן מכיסם הדל נסיעות לעבודה.
"אם עובד יגנוב מצרכים בסופר, הוא מיד ייתפס ויועמד לדין; אך נגד המעביד שלו, שמבצע עבירות על בסיס קבוע, איש לא פועל - וכאן אני נכנסת לתמונה. לפני 3 שנים היו במשרד התמ"ת 19 פקחים שבדקו מעסיקים, היום כבר יש כ-100, ואני מאמינה שלפעילות שלי היתה תרומה רבה לכך".
את יודעת כמה תביעות הוגשו בשנה האחרונה נגד מעסיקים על הפרת חוקי עבודה?
"אין לי נתון כזה, אבל אני יודעת שהרבה פעמים עובדי קבלן תובעים את המעסיק שלהם, והוא מיד נותן להם את הכסף כי הוא יודע שאם יגיע לבית המשפט - הוא יפסיד".
מעסיקים רבים מתלוננים על "חוק התלוש" שיזמת. החובה לחשב את שכרו של כל עובד על בסיס שעות כמעט בלתי ניתנת ליישום בחלק מהמקצועות. פגשתי עורכי דין שהודו שהם נותנים תלוש פיקטיבי בלית ברירה.
"החוק נועד במקור לעובדי קבלן עניים, שהתלוש שקיבלו היה נייר ריק ולעתים מכשיר לעבריינות על חוקי העבודה. במהלך העבודה על החוק צצה בעיה שאיש לא מעיז לדבר עליה: הפרה הקדושה ושמה 'החוזה האישי'. בעבר שימש החוזה האישי למשרות אמון וכשיטה לתגמל עובדים מועדפים בשכר גבוה, ואחר כך זה הפך לשיטה לעקוף את ההסכמים הקיבוציים מלמטה.
"אני, למשל, עבדתי כעיתונאית בחוזה אישי, והשכר שלי היה 54 אלף שקל לחודש ברוטו. ברור שעם שכר כזה לא היתה לי זכות לדרוש שעות נוספות ותוספת ימי מנוחה כשבאתי להגיש בשבת. הבעיה היא שגם המפיקה שלי עבדה באותם תנאים ובהבדל קטן אחד: השכר שלה היה רק 5,000 שקל לחודש".
נא להמתין לטעינת התגובות
