תחקיר עסקים מגלה: השמאי הבלתי תלוי שלכם מפחד מחברת הביטוח
בג"ץ אולי הוציא את שמאי הרכב מחברות הביטוח - אך חברות הביטוח לא הרפו את אחיזתן בשמאים. באמצעות לחצים, איומים ואף נידוי מרשימת השמאים שעימם הן עובדות, החברות מפחיתות את הערכת הנזק - ואתם נפגעים. כך מתנהל שלטון הפחד של חברות הביטוח
מה שלא יספרו לכם בחברה הוא על מסכת הלחצים שעוברים מעריכי הנזק מאחורי הקלעים; על כיפופי ידיים, נהלים מפוקפקים ובמקרים מסוימים אף נידוי ומניעת עבודה ממי שממצאיו לא עולים בקנה אחד עם האינטרס של חברת הביטוח - פיצוי קטן ככל האפשר ללקוח. תחקיר עסקים חושף: כך מרוויחות חברות הביטוח על חשבונכם.
"מדובר בשיטה", אומר השמאי יהודה יגן, שלא הסכים לקבל תכתיבים ונחתך. "השמאים חרדים לפרנסתם ותלויים בחברות הביטוח, וחברות הביטוח אינן נרתעות מלגדוע את פרנסתם של שמאים שלא נכנעים להן", אומר יגן בתסכול ומציין: "בשורה התחתונה חברות הביטוח עושות כסף בצורה לא הוגנת על הגב של לקוחות תמימים".
שמאי בכיר בתחום הרכב, שרואיין לכתבה אך ביקש בסופו של דבר להישאר בעילום שם, מכנה את ההתנהלות של חברות הביטוח "שלטון פחד". "שלטון הפחד הזה מוביל בסופו של דבר לפגיעה בלקוח, שעשוי לקבל פיצוי נמוך יותר ותיקון לקוי", הוא אומר, "הלקוחות פשוט לא מודעים לכך שהשיטה דופקת אותם".
"חברות הביטוח דורסות ברגל גסה את מי שמעז להתעסק איתן, בין אם מדובר באנשי מקצוע או בלקוחות", מסביר שמאי ירושלמי מתחום הרכב, שביקש גם הוא להישאר בעילום שם.
"בסופו של דבר השמאים לא צריכים להאכיל את הלקוח אלא את המשפחה שלהם, ואם הם צריכים לבחור - הם בוחרים בפרנסה ולא ביושרה מקצועית", קובע הירושלמי, "מוטב שהלקוחות ידעו כי כיום השמאי, המוסך וחברת הביטוח פועלים נגדם. לקוח שלא פוקח שתי עיניים ונלחם על שלו יוצא בשן ועין".
"לא מדובר ביוצא מן הכלל אלא בכלל. עד שלא תשתנה השיטה, כל עוד השמאים ימשיכו להיות כפופים לחברת הביטוח - האינטרסים היחידים שהם ישרתו יהיו שורת הרווח של החברות", אומר רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים, החושש להרבה יותר מנזק לכיס הלקוח: "השמאים לא צריכים להיות שליחים של הלקוחות או של החברה, אלא של הבטיחות של כולנו בכביש. טיפול ברכב רק דרך החור של הגרוש עלול להוות סכנת חיים".
לאחר כל תאונת דרכים, שריפה, הצפה או רעידת אדמה הפוגעת בנכס וברכוש, מגיע שמאי. תפקידו הוא להעריך באופן בלתי תלוי את היקף הנזק הכספי שנגרם לרכושו של המבוטח, ומכאן לגזור את היקף הפיצוי שחברת הביטוח צריכה לשלם.
בעבר היה ניגוד עניינים מובנה ושקוף בעבודת השמאי, שהיה עובד של חברת הביטוח - מה שיצר ניגוד עניינים בוטה בעבודתו. השמאי שאכל על שולחנה של חברת הביטוח העדיף את טובתה על פני טובת המבוטחים, כך שהיה לו אינטרס מובהק להציג הערכת הנזק נמוכה ככל האפשר וכך לסייע לחברה שבה הוא עובד לרשום רווח גבוה ככל האפשר בשורה התחתונה.
ב-2001 קבע בג"ץ כי על המפקח על הביטוח להתיר את ניגוד העניינים הזה ולהסדיר מחדש את השוק בצורה שתפתור את הלחצים במשולש האינטרסים הלא-קדוש שבין חברות הביטוח, השמאים והלקוחות.
בהמשך לפסיקת בית המשפט, בינואר 2003 נכנס לתוקף חוזר זמני של המפקח על הביטוח לתקופה של 3 שנים. בחוזר נקבע כי חברת ביטוח לא תעסיק עוד שמאים באופן ישיר אלא תחזיק רשימה של שמאים חיצוניים, ביחס של שמאי לכל 3,000 כלי רכב.
הלקוחות יוכלו לבחור שמאי מתוך "רשימת שמאי החוץ", ושכרו ייקבע על-פי מספר התביעות שבהן יטפל. המפקח חשב כי בכך יתיר את הקשר שבין השמאים לחברות, שיהפוך כביכול לארעי בלבד - אך העדויות מצביעות על כך שבמקרים רבים הוא רק הסתיר אותו.
הסידור החדש של השוק היה למעשה פשרה בין ציפי סאמט, המפקחת על הביטוח באותה תקופה, לבין חברות הביטוח, שפחדו כי פסק הדין של בג"ץ יכפה עליהן מציאות שבה כל אחד יוכל לבחור שמאי שאיננו תלוי וקשור בסבך האינטרסים שלהן.
רשימות השמאים היו אמורות להוות נקודת איזון, אך למעשה הן הותירו את חברות הביטוח בעמדת השפעה על השמאים. הקריטריונים להכנסת גורמי מקצוע לרשימה לא היו ברורים, וכך גם הסיבות שבגינן בוחרות חברת הביטוח להתיר את הקשר איתם.
כך נוצר למעשה מאזן אימה, שבו שמאים המעוניינים להישאר ברשימה מוכנים פעמים רבות להקריב את יושרתם המקצועית ואת האינטרסים של הלקוח לטובת חזית שקטה עם חברות הביטוח. למעשה, השיטה עובדת טוב כל-כך, שחברות הביטוח כמעט לא מערערות על דוחות של שמאים.
"בכל שנה מוגשות עשרות אלפי תביעות נגד חברות הביטוח ועשרות אלפי דוחות של הערכת נזקים", אומר עזרא שוהם, יו"ר ארגון השמאים, "לא ייתכן שחברות הביטוח מרוצות כל־כך משמאי החוץ ה'אובייקטיביים', עד שהן מגישות
"אם שמאי לא נמצא ברשימה, הוא למעשה מנודה ולא יכול ליהנות מעבודה בשוק", מסביר שוהם את הסיבה לשיתוף הפעולה, "התלות של השמאים בחברות הביטוח היא הבעיה, וההסדר החדש לא פתר את הבעיה אלא רק החריף אותה. בעבר אדם ידע שהשמאי שלו משוחד ושלמעשה בפגישה איתו הוא נכנס ללוע האריה. היום השמאים הם עובדי קבלן חיצוניים חסרי ביטחון תעסוקתי, והקשר שלהם עם החברות שריר וקיים. מי שחורג מהתלם - חוטף".
במאי האחרון עתר שוהם לבג"ץ בנושא, בתביעה שמתנהלת בימים אלה - אשר אליה הצטרפו גם יו"ר איגוד המוסכים לוי והמועצה הישראלית לצרכנות.
"שמאי החוץ הם כיום זרוע ביצוע של חברות הביטוח, וככל שהצרכנים יפנימו את זה - כך הם יוכלו לגלות יותר חשדנות בריאה", אומר לוי, "אם אדם לוקח שמאי כשמאי רשימה, או את אותו שמאי בדיוק כשמאי פרטי כשהתיק אינו קשור בחברת הביטוח - הרי שהוא צפוי לקבל הערכת נזק שונה".
בסוף אוגוסט 2007 שלח ניר שמריהו, מנהל יחידת השמאות בהראל, מכתב לאנשי המקצוע שברשימת שמאי החוץ. במכתב, שלטענת החברה נשלח בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, ביקשה הראל מהשמאים לחתום בתוך כשבוע על מסמך נוהלי עבודה.
יהודה יגן לא הסכים לחתום עליו ואף ביקש להיפגש עם נציגי החברה כדי להסביר להם כי סירובו נובע מכך שהנהלים החדשים מעוותים ומכפיפים את עבודת השמאות לאינטרסים של החברה.
בין השאר קבעה החברה בנהלים כי השמאים יבדקו רק את הנזק שנגרם בשל התאונה, ולא את כל הפגמים הקיימים ברכב; כי השמאים יתחייבו שלא לבדוק את טיב התיקון לאחר עבודת המוסך, המצוי פעמים רבות בקשר עם חברת הביטוח; ועוד תקנות, מענות ודרישות שונות המנוגדות לרוח ההוראות של המפקח ואוזקות את השמאי לאינטרסים של החברה.
באוקטובר באותה שנה, בערך בחול המועד סוכות, קיבל יגן מכתב מהראל ובו הודיעה לו החברה כי בכוונתה להוציאו מרשימת שמאי החוץ. יגן התנגד - ובהראל בחרו לדחוק אותו מעבודה עם החברה בכל מחיר.
בשיחות שהוקלטו על-ידי עורכי דינו, שיקרה המוקדנית של חברת הביטוח במצח נחושה וטענה כי יגן "לא עובד עם החברה", "לא פעיל", "כרגע לא עובד עם החברה באופן זמני", וגם "יהודה יגן נמצא בצפון הארץ, הוא לא במרכז". לנוכח תשובת איש הקשר, שטען כי הוא נמצא כרגע בצפון הארץ, חזרה בה המוקדנית ואמרה "אוקיי, אין אפשרות כרגע, יהודה יגן לא פעיל זמנית".
"זהו רק קצה הקרחון", אומר יגן, "יש ברשותי הקלטות נוספות שמצביעות על שיטת הפעולה של חברות הביטוח, המבקשות להתנער משמאים 'סוררים'".
רוב השמאים לא מגיעים למצבו של יגן. הם בוחרים צד - את הצד של חברת הביטוח - וכך נמנעים מבעיות. למשל, בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בתל אביב תבע בעל מאזדה שנהרסה בתאונה את חברת ביטוח ישיר, בטענה כי תגמולי הביטוח שלו ירדו בעקבות לחצים שהפעילה החברה על השמאי.
השמאי הוריד את הערכתו בדבר שווי הרכב, שממנה נגזר הפיצוי, מ-93 אלף שקל לכ-48 אלף שקל בלבד. במהלך המשפט הציג התובע הקלטות שבהן הודה השמאי כי קיבל הנחיות מביטוח ישיר בנוגע להפחתת שווי הרכב:
התובע: "אבל מה שאתה ראיתי זה ירידה של 1%-1.5% (ממחיר המחירון, ר.ס) עד שהם (חברת הביטוח, ר.ס) עיכבו את ההערכה ונתנו לך את ההנחיות שלהם".
השמאי: "כן, הם נתנו לי הנחיות אחרי בדיקה שלהם וטענו שלרכב הזה היתה תאונה גדולה בעבר, ולפיכך אני צריך להפחית כך וכך".
יש לציין כי לפי הנחיות המפקח על הביטוח, עבודתו של השמאי צריכה להיות בלתי תלויה ולחברת הביטוח אסור להתערב בהכרעותיו המקצועיות.
במשפט בחר השמאי להכחיש את הדברים אך כשל בלשונו, ואל מול טענותיו של התובע, שתהה כיצד ירד שווי הרכב בעשרות אחוזים מהבדיקה הראשונה ועד ההערכה הרשמית, הסגיר את השיטה: "אני אומר לך עוד פעם, דברים מתגלגלים, אנחנו עובדים בשיתוף עם חברת הביטוח. בגלל שאנחנו נותנים שירות לחברת הביטוח, אנחנו באיזה שהוא מקום עובדים איתם בחבילה", אמר.
השופט לא התרשם מעמדת החברה ופסק כי עליה לפצות את המבוטח באופן מלא. לשוהם, יו"ר ארגון השמאים, ההתנהלות הזאת איננה חדשה: "בדרך כלל הדברים הללו לא יוצאים החוצה. החברה לא צריכה להגיד הרבה", הוא אומר, "השמאים יודעים היכן מרוחה החמאה".
"זה סיפור שחוזר על עצמו שוב ושוב: לאחר בדיקה ראשונית השמאי משגר אומדן, והחברה יוצרת איתו קשר כדי להנחות אותו", אומר השמאי הבכיר שבחר להישאר בעילום שם, "מבקשים לשנות את ההמלצה מחלק מקורי לחלק חלופי, להקטין את אומדן הנזק, את עלות העבודה ועוד. זאת המציאות בשטח".
הכתבה המלאה מתפרסמת בעסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
