בשורה התחתונה: לבייב חטף - אבל ניצח
את השנים הקרובות על בעל השליטה באפריקה ישראל להקדיש להבראת החברה, החזרת כבודה ואמון המשקיעים. אלא שלא בטוח שמכירת החיסול בחברה תאפשר לו להגיע ליום בו היא תוכל שוב להנפיק חוב - כחברה בריאה וצומחת
אם נשים את 3.5 החודשים האחרונים בצד, על כל הכותרות, ההאשמות, ההדלפות ותחזיות האימים - יקום מי שלא חושב שלבייב הוא המנצח הגדול של התקופה הזו. יש לו הסכם, אפריקה נחלצה מאיום של חדלות פירעון, נשארה לו השליטה בחברה, יש לו תמיכה גורפת של כל הנושים, אג"ח ובנקים - ואפילו ורדה לצדו. מה צריך יותר מזה בזובור הנקרא "הסדר חוב"?
כמו שחקן שחמט קר רוח ניהל לבייב את המערכה הארוכה הזו, תוך שהוא שומר על חשיפה מינימלית ועל זכות התגובה (דרך מקורביו ודרך התצהירים לבית המשפט) כי נעשה לו עוול על ידי התקשורת וגורמים אינטרסנטים נוספים. אך בסופו של דבר, הוא ביצע מהלכים שיום אחד יוכלו לפאר ספר לימוד על ניהול משברים ומיצוי משאים ומתנים סבוכים המתנהלים במקביל.
בתחילה נסגר ההסכם הכללי מול נציגות האג"ח הגדולה. כמעט במקביל, אך מעט מאוחר יותר,
הותוו עקרונות ההסדר מול הבנקים, ולבסוף בוצעה הדיפרנציאציה בתוך נציגויות האג"ח. בדרך היה מוקש אחד גדול ובלתי נמנע - מועד פירעון אג"ח ט' בתחילת חודש נובמבר - שחייב את אפריקה לפנות לבית המשפט עם מה שהיה לה באותו רגע: הסדר כללי עם נציגות האג"ח. בדיעבד זה היה מספיק.
גם הטענות כי לבייב נפגע מהפרסומים לא יעיבו על תחושת הניצחון של קברניטי אפריקה. העברת הכסף לבנקים בשבוע שעבר היתה אמנם מעשה ילדים בבריכה, אולם גם היא לא תשנה את השורה התחתונה - לבייב חטף, אך יותר מזה, לבייב ניצח.
בתוך כך יש להזכיר, גם אם לבייב אכן נפגע עד עמקי נשמתו, ההסדר קובע שותפות דם בינו, בעל השליטה בחברה, לשוק ההון לעוד שנים רבות, בהתאם לאורך סדרות האג"ח הארוכות שיונפקו.
על המנצח למחול על כבודו (ועל עלבונו הכבוש) ולהקדיש את השנים הקרובות להבראת החברה, החזרת כבודה והחזרת אמון המשקיעים בשוק ההון. ביום שזה יקרה הוא יוכל אולי להנפיק שוב חוב בבורסה המקומית - לא על דרך של הסדר, אלא בדרך של חברה בריאה וצומחת. כלל לא בטוח שמכירת החיסול בחברה תאפשר לו להגיע למקום הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
