חוזרים לקיבוץ
הקיבוץ של שנות ה-2000 שמור למי שהתפכח מהדימויים ופשוט מחפש מקום לבנות בו בית. איש לא מחפש עוד להיות חבר מסור מן השורה באגודה החקלאית, לכל היותר חבר מועדון בסופרמרקט
הקיבוץ של שנות ה-2000 שמור למי שהתפכח מהדימויים ופשוט מחפש מקום לבנות בו בית. איש לא מחפש עוד להיות חבר מסור מן השורה באגודה החקלאית, לכל היותר חבר מועדון בסופרמרקט.
הקיבוץ הישראלי נתפס מאז ומתמיד כמקום שהצטיין בהון האנושי והערכי מאשר בכלכלה (להוציא מעטים שהפכו לפורצי דרך). "כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו" - ספרו את זה לבוס שלכם במשרד אם אתם רוצים להצטייר כבעלי חוש הומור.
תהליך ההפרטה של הקיבוצים - כ-270 במספר - רוקן אותם אמנם מהחזון השיתופי-כלכלי, שנראה היום נאיבי מתמיד, אבל הותיר אותם עם תשתית קהילתית-חברתית איכותית שקרצה ללא מעט ישראלים. ובכל זאת, כמה מכשולים מנעו כניסה של משפחות בשערי הקיבוצים: תהליך ארוך ולעתים מתסכל של מיון וקבלה לחברות בקיבוץ וכן מעמדה הבעייתי של הקרקע עבור מי שמבקש ליטול משכנתה, לרכוש קרקע ולבנות בית.
קרב ההישרדות של הקיבוצים, הצורך לרענן את הקהילה המזדקנת באוכלוסייה צעירה יותר ויצירת דור המשך, הולידו בשנים האחרונות את אופציית ה"הרחבות הפנימיות". בעוד מינהל מקרקעי ישראל והתנועה הקיבוצית מתקוטטים ביניהם והשטחים
המוקצים לטובת בנייה בהרחבות החיצוניות מוגבלים ביותר, החליטו קיבוצים רבים לאתר שטחים לבנייה בתוך הקיבוץ ולקלוט חברים חדשים כ"הרחבה פנימית".
עבור המבקשים לבנות את ביתם בקיבוץ, לא מדובר באידיליה מבחינה משפטית - מדובר בקרקע השייכת לאגודה החקלאית, כלומר לקיבוץ. מתוקף כך לא ניתן לחכור אותה או לרשום אותה בטאבו ולא ברור מה יעלה בגורלה במידה והקיבוץ ייקלע לקשיים או במקרים אחרים. אלא שבמצבו הנוכחי של שוק המגורים, הופכת העיסקה המעורפלת לאופציה של ממש עבור משפחות רבות. הרוכשים מקבלים את הקרקע ללא תשלום בשלב ראשון, מממנים את הקמת הבית מכספם ומשלמים מדי חודש מיסי קהילה גבוהים כחברי קיבוץ.
מעודד לראות שיש תקומה לקיבוצים, גם אם בגרסה סמי-אינדיבידואלית. אבל העובדה שהאינטרסים של רוכשי הבתים והאגודות החקלאיות הצטלבו, אינה מבטלת את הבעיה האמיתית והסבוכה, שהממשלה ומוסדותיה נמנעים מלפתור שנים ארוכות - שאלה שניתן להגדירה כ"כיצד מתמודדים עם תום עידן החקלאות?", או במילים אחרות - לאיזו חזקה בקרקע למגורים זכאי החקלאי ביום שהאגודה החקלאית שלו הופכת לאוסף של יחידים.
זו פצצה חברתית מתקתקת, שאיש בינתיים לא מתנדב לנטרל בידיים חשופות עם נכונות לשאת בתוצאות. הבעיה הזו תחמיר ככל שיקלטו הקיבוצים עוד חברים חדשים לשורותיהם - כאלה שבסך הכול רצו בית עם פיסת דשא ולא ברורה להם עדיין עומק המשמעות של להיות קיבוצניק במאה ה-21.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם