שעתן של המילים
על מי יכול היה נתניהו לסמוך אם לא על טרכטנברג, שבילה 3 שנים מחייו בראשות המועצה הכלכלית שבמשרד ראש הממשלה, גוף מכובד וחסר כל השפעה של ממש על המדיניות הכלכלית?
אבל בקרוב ייפרטו הסיסמאות האלה לשגרת דיונים ומ"מ חנווני, למאבקי אגו בין שרים, פקידים ועסקנים, מליארדי שקלים יעופו מסעיף לסעיף, ירחפו בחלל חדרי ישיבות וישובו ויצנחו באפיסת כוחות במקומם הקודם. עתידה של מדינת ישראל לא ייקבע בוועדת טרכטנברג הפומפוזית שהשפעתה על מערכת קבלת ההחלטות עומדת ביחס הפוך לגודלה הדינוזאורי.
רבים התפלאו שנתניהו, חסיד "כלכלת השוק" שקרסה, בחר בפרופסור החברתי מנואל טרכטנברג לעמוד בראש הוועדה. אבל על מי יכול היה נתניהו לסמוך אם לא על טרכטנברג, שבילה 3 שנים מחייו בראשות המועצה הכלכלית שבמשרד ראש הממשלה, גוף מכובד וחסר כל השפעה של ממש על המדיניות הכלכלית? ועדות אלה לא נועדו אלא לזרות חול בעיני הציבור ולהרים את מסך העשן שמאחוריו יתקבלו ההחלטות האמיתיות.
עיקר עבודתה של ועדת טרכטנברג הוא להרוויח זמן. הזמן, מאמינים במשרדים הכלכליים, עובד לטובת הממשלה: היצע הדירות עדיין מצומק, אבל הוא גדל בהתמדה; הציפיות להפחתת מחירי הדירות בעתיד הקרוב כבר עושות את שלהן; המוכרים לחוצים יותר, הקונים מהססים, ויש כבר סימני שחיקה. הדרך לדיור בר השגה באזורי הביקוש עדיין ארוכה מאוד, אבל ירידת המחירים עשויה כבר להרגיע.
המיתון העולמי
מוריד את מחירי הדלקים, ואל תזלזלו בהשפעתם של מבצעי הוזלות, אפילו סמליים, על מצב הרוח הלאומי. אם לא תכבה רוח המחאה במהלך תקופת החגים תצטרך הממשלה להוכיח שהיא פועלת לשינוי של ממש בסדרי העדיפויות: לא רק הורדת מחירי הנדל"ן אלא הסטת תקציבים של ממש. שינוי שכזה התרחש לפני פחות מעשור, כאשר ממשלת יצחק רבין הגדילה את התקציבים האזרחיים בעיקר לטובת השקעה בתשתיות. מחיר השינוי היה קיצוץ בתקציב הביטחון.
הפעם נראה קיצוץ בתקציב הביטחון כמעט בלתי אפשרי. תוכניות שמשלימה מערכת הביטחון בימים אלה מבוססות על הסכמה לשמירה על התקציב הקיים והגדלתו באופן משמעותי בעוד שנתיים. אמנם בצבא מדברים על התייעלות ועל קיצוצים בסעיפים מסוימים, אבל הכסף שייחסך מיועד להישאר בצבא ולממן משימות חדשות. כרגיל, אנשי מערכת הביטחון מאיימים שללא תוספת תקציב יימצא הצבא שוב בלתי ערוך ובלתי מוכן כראוי למלחמה הבאה, ששוב תהיה נוראה מקודמותיה.
בישיבת הממשלה שהתקיימה אתמול הציג שר הביטחון אהוד ברק עמדה נחושה והציע להגדיל את הגירעון התקציבי במקום לקצץ במשרדו. הוא ידע היטב שהצעתו לא תעבור את משגיח הכשרות של המשק, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר.
ללא קיצוץ בתקציב הביטחון טרכטנברג יכול להציע רק קיצוץ קל במסים עקיפים, שתממן העלאה של מסי חברות ושל מסים על העשירון העליון. התוצאה לא תהיה מדינת רווחה ויהיו קרוב לאפס דירות בנות השגה לבני המעמד הנמוך עד בינוני. במקרה הטוב נקבל את הקפיטליזם הישן בגרסה מרוככת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם