הטעויות של ד"ר זליכה
קשה להתווכח על טענתו הבסיסית של ד"ר זליכה כי המשק עתיר בחסמים ובבעיות, אך בדרך מתעלם המרצה הפופולרי ממספר טענות בסיסיות חשובות
העניין המחודש בהרצאה נולד מפני שהיום היא נראית כמעט כנבואה. זליכה מנסה להסביר בהרצאה את הפיגור ברמת החיים של הישראלי הממוצע לעומת אזרחי המדינות המפותחות במערב, ומדוע שוררת בקרב מרבית אזרחי המדינה תחושה של דחק חומרי, אף שמדד התוצר לנפש אינו גרוע כל-כך.
זליכה שולט בנתונים ומספק תיאור מרתק של מצב המשק ושל הפערים הכלכליים. אבל הרצאתו מתחילה לקרטע בשלב הניתוח. הוא דוחה בבוז את הטענה שהמצב הביטחוני במדינה פוגע ברמת החיים: "רובנו עברנו שטיפת מוח של תרבות פוליטית מסוימת ותרבות תקשורת מסוימת", הוא מספק הסבר סוציולוגי ומתנצל שלא הביא עמו את המצגת המוכיחה את טענתו הבאה: "אם הייתם רואים את התפתחות התוצר, הייתם רואים שאין קשר בין האינתיפאדות והמלחמות למצב. היו שנים שהיו לנו מלא מלחמות וצמחנו כמו משוגעים".
זליכה הוא איש צעיר. הוא טרם נולד בקיץ 1967, כאשר המשק שותק לחלוטין עקב גיוס כוח אדם ואמצעי ייצור לקראת מלחמת ששת הימים. הוא עוד לא הגיע לגן חובה כאשר מלחמת יום הכיפורים בלמה באחת את הצמיחה המהירה שבין המלחמות והטילה את המשק למיתון עמוק.
אבל זליכה אמור לזכור כיצד עמד המשק לקרוס בשנים 1982-1984, שנות המלחמה בלבנון.
לא ייתכן שהספיק לשכוח כיצד בשנת 2001 עברה ישראל מצמיחה שנתית של 9% לשנתיים של צמיחה שלילית בגלל גל טרור המתאבדים. רק ערבויות מארה"ב הצילו אותנו אז מפשיטת רגל.
בהמשך ההרצאה דוחה זליכה גם את הטענה שהתחמקותם של החרדים והדרתם של ערבים משוק העבודה פוגעות בצמיחה: "אם כל 600 אלף העובדים הפוטנציאליים היו דופקים לשר האוצר בדלת ואומרים השתכנענו, באנו לעבוד. מי ייצר עבורם 600 אלף מקומות עבודה? ", שואל זליכה.
כאן זליכה לא טועה בעובדות. הוא רק הופך את היוצרות: מי שרוצה לאמוד את הנזק שגורמים החרדים הלא עובדים למשק צריך להעריך מה היה קורה אם כ-300 אלף מהעובדים היום היו נגרעים משוק העבודה ומתקיימים על קצבאות. המשק היה מאבד כ-20% מתפוקתו.
אם היום היו הופכים 300 אלף חרדים לחלק מכוח העבודה, אמנם חלק קטן מהם היו מובטלים, אבל האחרים היו מורים, עורכי-דין, פועלים, מהנדסים ויזמים המקפיצים את התוצר של המשק, מייצרים לאחרים עשרות אלפי מקומות עבודה ומשנים את פניו של השוק המקומי.
למרות הטעויות המביכות והשליטה הרופפת בחומר, קשה להתווכח על טענתו הבסיסית של זליכה: המשק עתיר בחסמים ובבעיות שפתרונן יכול לעודד את הצמיחה ואת התעסוקה. שרי אוצר ופקידים, ובהם זליכה עצמו, עמלו על רפורמות רבות להסרת החסמים, לצמצום הריכוזיות ולהגברת התחרות. עד כה היתה הצלחתם מוגבלת. בשבוע שעבר מינה אותו שר התחבורה ישראל כץ לראשות ועדה שתציע רפורמה בתחום שיווק הרכב. אולי הפעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם