הביטחון והספין: תקציב הביטחון לא יקוצץ אלא יעלה
ייתכן שטחינת המים בעניין תקציב הביטחון אינה אלא הסחה שנועדה להצדיק את אוזלת ידה של המנהיגות הכלכלית ב"צורכי הביטחון" ובחוסר נכונות הצבא להתייעל
למה? כי ככה עובדת השיטה. מאז 2007 מקובע תקציב הביטחון של ישראל בתוואי עולה, הידוע ומוסכם בין כל הצדדים. הנוסחה נקבעה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, בידי ועדה בראשות הכלכלן ואיש האוצר לשעבר דוד ברודט. הנוסחה שקבעה הוועדה נועדה לשים קץ למאבקים התקופתיים על תקציב הביטחון ולקבוע מתווה המאזן בין צורכי הביטחון לבין מגבלות המימון של המשק. על-פי הנוסחה תקציב הביטחון יזכה לתוספת של 100 מיליארד שקל, שתיפרס על-פני 10 שנים. 46 מיליארד שקל ימומנו מתקציב המדינה, 30 מיליארד ימומנו באמצעות התייעלות הצבא ו-24 מיליארד ימומנו בהגדלת הסיוע האמריקאי. ביולי 2007 אישרה הממשלה את התוכנית לאחר שאת ההמלצות הציג חבר הוועדה, פרופסור חביב בעל מבטא דרום אמריקאי קל בשם מנואל טרכטנברג.
פעם בשנה בממוצע מתעורר מחדש הוויכוח: משרד האוצר טוען שצה"ל לא עומד בתוכנית ההתייעלות עלפי ברודט ומאיים לקצץ בחלקו בהגדלת התקציב. צה"ל מוכיח באותות ובמופתים שהוא עומד בכל התחייבויותיו ומתלונן שמשרד האוצר מקפיד להעביר סכומים נמוכים מהמתחייב על-פי הנוסחה. משרד הביטחון צודק, אבל לא לגמרי: הסכומים הרשומים בתקציב המובא לאישור הממשלה והכנסת הם לעולם נמוכים מהתוספת המתחייבת. התקצוב החסר מאפשר לשרי האוצר לטעון ש"קיצצו בתקציב הביטחון" אף-על-פי שבפועל לא מתקיים קיצוץ, לפחות לא בסכומים שהשרים נוהגים להתפאר בהם. במהלך שנת התקציב משלים משרד האוצר את החסר באמצעות "תוספות".
השיטה מטריפה את דעתם של אנשי הצבא
המוצגים כמי שמצליחים לסחוט "תוספות תקציב" בעוד כל יתר משרדי הממשלה נדרשים תדיר להידוק חגורה. "הקציבו לנו מראש את הסכומים המגיעים לנו ואשר אותם אתם ממילא מתכוונים לשלם, ואל תאלצו אותנו לבקש אישורים לתוספת מדומות", אומרים אנשי הצבא לאנשי אגף התקציבים.
אבל באגף התקציבים כבר התאהבו במשחק: שם מאמינים שהלחץ התקציבי המתמיד כופה על הצבא התייעלות ומקנה למשרד עמדת מיקוח טובה ("גמישות", הם קוראים לזה) למקרה שצה"ל יחליט בכל זאת להגיש בקשה לתוספות. למתבונן מהצד המשחק נראה מוזר: אם שני הצדדים טוענים ש"מתווה ברודט" אינו נשמר, מדוע להמשיך ולדבוק בו? הרעיון לנטוש את הנוסחה אינו מקובל על איש מהצדדים: הנוסחה משמשת עוגן ובסיס לתכנון תקציבי ארוךטווח. על בסיס המחויבות לנוסחה צה"ל משלים את תוכנית ההתעצמות הרב-שנתית שלו.
אף-על-פי שהכל יודעים שוועדת טרכטנברג לא תעסוק בנושא תקציב הביטחון והתקציב לא יקוצץ בעתיד הנראה לעין, הפכה סוגיית הקיצוץ לכדור משחק פוליטי בין הצדדים. שר האוצר יובל שטייניץ דיבר בראיון על אפשרות לקיצוץ בתקציב, אבל שר האוצר הוא דמות שולית בוויכוח: באורח מסורתי נקבע תקציב הביטחון בדיונים בין ראש הממשלה לשר הביטחון, ולשר האוצר יש, במקרה הטוב, מעמד מייעץ.
גם לטענות משרד האוצר על קצב התייעלות הצבא אין משקל של ממש: הסכומים המגויסים מהתייעלות הצבא מופנים לסעיפים אחרים של תקציב הביטחון ואינם מוחזרים לתקציב האזרחי. ייתכן שיש ממש בחשדות שטחינת המים בעניין תקציב הביטחון אינה אלא הסחה שנועדה להסיט את הוויכוח על סדר העדיפויות הלאומי ולהצדיק את אוזלת ידה של המנהיגות הכלכלית ב"צורכי הביטחון" ובחוסר נכונות הצבא להתייעל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם