משכילים בלי מיומנויות: הלימודים שלכם לא באמת תורמים
בארגון ה–OECD גילו את מה שבחברת הייעוץ מקינזי יודעים מזמן: מה שחשוב בעובדים הוא לא תחום ההשכלה שרכשו קודם לכן, אלא ניסיון, דרייב ובעיקר מיומנויות. הבעיה היא שמערכת החינוך, ובכללה ההשכלה הגבוהה, לא ממש מסייעת לרכוש אותן. הגישה החדשה חותרת להקנות כמה שיותר כישורים וכלים שימושיים לעולם האמיתי
מקינזי היא דוגמה מובהקת לחברה שמאתרת סטודנטים לספרות רוסית או לארכאולוגיה כבעלי מיומנויות מתאימות לתפקידים בכירים בתחום הכלכלי ובתחום העסקי; הם זוכים דרכה להכשרה בתחומים שהם חסרי ניסיון בהם. לפני כמה חודשים היה זה מנכ"ל סלקום עמוס שפירא שלקח את העניין צעד קדימה והחתים מאות מנהלים על האמנה למיצוי ההון האנושי, הקובעת כי מועמדים לא יתקבלו לעבודה בהתאם לתחום ההשכלה שרכשו, אלא על-פי יכולותיהם והצטיינותם בו.
מה שמוכיח יעילות ונחיצות בעולם העסקי מגיע בסוף, בדרך כלל באיחור אופנתי, גם לקובעי המדיניות בממשלות השונות, ובמקרה זה למערכות החינוך והתעסוקה. בכנס של ה-OECD שהתקיים לפני כ-3 שבועות חשף אנדראס שלייכר, מי שנחשב לגורו של הארגון וממציא מבחן הפיזה, את שינוי הכיוון האדיר של הארגון ברמת החינוך ובהכשרת דור העובדים הבא. לא בכדי שני מושגים אלה, החינוך והעבודה, הולכים יד ביד. המודל החדש שבנו שלייכר ועמיתיו נועד לסייע למערכת החינוך של הצעירים ולמערכת ההכשרה של הבוגרים לפעול ביעילות מקסימלית כדי להלום את צורכי שוק העבודה.
בעוד תלמידי ישראל משננים שירים ומשוואות מתמטיות בעל פה, החלו המבחנים הבינלאומיים של השנים האחרונות לבדוק אוריינות - יכולות הסקה והקשה מתוך ידע קיים אל מצב חדש. כעת, כאשר מערכת החינוך המקומית כבר מתחילה להבין את המגמה, באים קברניטי ה-OECD ומכריזים על מהפכה נוספת.
קריאת התיגר המשמעותית ביותר של שלייכר היא נגד הפרה הקדושה מכולן - ההשכלה, ובעיקר ההשכלה הגבוהה. שלייכר נזהר מאוד שלא לפגוע במרכיב האקדמי ובמהלך הכנס הציג שלל הוכחות להרחבתה של ההשכלה הגבוהה את אפשרויות התעסוקה ואת ההכנסה הממוצעת, אולם מגרפים שהציג עולה שמרכיב ההשכלה הפך דומיננטי פחות ופחות ושבעלי השכלה נמוכה מצאו תעסוקה טובה יותר מבעלי השכלה גבוהה משלהם, ממצא חריג בעולם הישן.
הקונטרה העיקרית להשכלה היא העבודה, שמקנה לא רק ניסיון אלא גם שורה של מיומנויות. השכלה שאינה מלווה בעבודה, הראה שלייכר, פוגעת ברכישת המיומנויות הנדרשות לשוק. מי שנושרים ממערכות החינוך חייבים לעבוד ומיד, אחרת יכולותיהם נובלות במהירות. דגש מיוחד הושם במקרה זה על בני ה-16 הפורשים מבית הספר, שאם יפנו מיד לעבודה או להכשרה מקצועים יוכלו להדביק פערים רבים. הפסקת החינוך הטכנולוגי היא אולי הדוגמה הבולטת מכולן לטעות שמבכים לא רק אצלנו, אלא גם במדינות המפותחות באירופה.
ככל הנראה ספרד היא המדינה שמעלה את האכזבה הרבה ביותר בנוגע לקיום המשוואה: השכלה שווה עבודה. הצעירים במדינה אצו לאוניברסיטאות ולמכללות, וכשסיימו את התואר גילו שאין מקומות עבודה וששיקר מי שהבטיח להם שסוף התואר האקדמי הוא תחילת הפרנסה הטובה. ההמלצה, גם עבורם, היא שילוב של השכלה גבוהה עם עבודה לאורך שנים.
המבחן החדש, PIAAC (התוכנית להערכה בינלאומית של יכולות מבוגרים), יהיה שונה מכל מה שהכרנו עד כה. המבחנים הבינלאומיים אינם מתייחסים לציונו של הפרט, מתקיים במסגרתם מדגם גדול שמספק מידע על רמת הפרטים במדינה ועל הפערים ביניהם. למדגם הראשון שיתקיים בישראל יידרשו 5,000 איש והוא ייערך כמפקד לאומי - נוכח דפיקה בדלת ובהסכמה תתבצע סדרה ארוכה של שאלות ותרגילים. בשלב הראשון כאמור ישתתפו רק בני 16 ומעלה; מיד לאחר מכן יתבצע מדגם דומה עבור בני 13-17.
היכולת לשלוף פסוק מהתנ"ך או ידע היסטורי נרחב אינם שווים דבר במתכונת החדשה, ואפשר יהיה להגיע למבחן טאבולה ראסה. המבחנים הבינלאומיים החדשים, שיכתיבו את אופי החינוך בעשורים הבאים, יבדקו כ-15 מיומנויות, אשר נמצאו כנדרשות וחשובות ביותר במאה ה-21: פתרון בעיות, עבודת צוות, תקשורת מילולית, השפעה על אחרים, תכנון זמן אישי ועבור אחרים, קריאת טקסטים (פרוזה או מסמך), יכולת חשיבה במונחים כמותיים, שימוש באינטרנט ובמחשב ועוד.
סקר שנערך
המדגם עצמו ייערך ב-4 אשכולות. הראשון ימדוד את המיומנויות עצמן, הן באופן ישיר דרך שורת מבחנים והן באמצעות שאלות שיופנו לקרובים או למעסיקים בנוגע לנדגמים. 3 האשכולות הנוספים יגעו יותר לרמת המאקרו - שוק העבודה ודרישותיו. האשכול השני ימדוד את התוצאות הכלכליות והחברתיות של הנדגמים (ניסיון בשוק העבודה, מעמד בעבודה, שכר והיבטים חברתיים); באשכול השלישי יתבקשו הנדגמים להשיב על שאלון רקע המספק תובנות לגבי האופן שפיתחו את יכולותיהם; ובאשכול הרביעי תימדד יעילות היכולות הללו במקום העבודה. הדירוג ינוע בין 1 ל-5, 5 היא הרמה הגבוהה ביותר.
מקור החשיבה החדשה של ארגון המדינות המפותחות הוא גם בתנועת המאה ה-21, שנחשבה בעיני רבים לקיצונית עד לא מכבר ודרשה לבנות עולם חדש על-פי עקרונות המיומנויות בלבד. במשרד החינוך אימצו את ערכי התנועה בחלקיות, תוך התייחסות לדרישת הדיגיטציה של מערכת החינוך. במסמך שפרסמו בשנה שעברה אינטל, מיקרוסופט וסיסקו, אשר כונה "הדף הלבן" וזכה להדים רבים, פורטו 10 המיומנויות הנדרשות לעובד במאה ה-21: יצירתיות וחדשנות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, קבלת החלטות, מיומנויות למידה, תקשורת, עבודה בצוות, אוריינות מידע (כולל מחקר על מקורות, עדויות, הטיות וכדומה), אוריינות ICT (טכנולוגיית מידע ותקשורת), אזרחות מקומית וגלובלית, חיים וקריירה, אחריות אישית וחברתית (כולל מודעות וכשירות תרבותית).
מיומנויות אישיות נדרשו מאיתנו מאז ומעולם, אולם בעשורים האחרונים ניכר בהן שינוי חד. כך, חשיבותן של מיומנויות הידיים נדחקו לטובת המכונות, וחשיבה קוגניטיבית פשוטה ושגרתית התחלפה במחשב. במיוחד הובלטו החשיבה האנליטית הלא שגרתית והחשיבה האינטראקטיבית הלא רוטינית, ומממצאיו של שלייכר עולה כי המיומנויות המניבות את ההישגים הגבוהים ביותר הן יכולת ניתוח ועבודת צוות.
ממצא נוסף הוא שככל שגילנו עולה, כך המיומנויות הולכות וקטנות. הגילאים האידאליים מהבחינה הזאת הם 16-25; בגיל 45 נרשמת ירידה משמעותית ובגיל 55 ירידה חדה במיוחד. אך מפתיע שהשחיקה בת שינוי. במדינות סקנדינביה, שמספקות הכשרה קבועה והשתלמויות גם לתושבים מבוגרים, אין כמעט ירידה בקרב גילאים מתקדמים.
הנתונים שנאספו מחזקים את הטענה המרכזית - ככל שלפרט יש פחות מיומנויות ברמה נדרשת, כך מצבו הכלכלי טוב פחות וסיכוייו להיות מובטל גדלים. כמו כן, סביר שבריאותו תהיה תקינה פחות, רמת המעורבות החברתית והפוליטית שלו תרד ורמת האמון הכללי שלו תהיה נמוכה.
ההמלצות מבקשות להתאים את תוכנית הלימודים לצורכי שוק העבודה וכוללות בין היתר תעדוף השקעה במשאבים נדירים כמו פיתוח מיומנויות, עידוד למידה בזוגות, הגמשת מערכות החינוך, הכשרה, תמרוץ ותחזוקת מורים באיכות גבוהה.
אל מול המדדים האלה, המתיימרים לספק לנו ציון כבני אדם, ניצבים אנשי חינוך ורוח רבים. אחד הבולטים בהם הוא פרופ' גבי סלומון מאוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לחינוך. "כל התנועה הזאת של מיומנויות המאה ה-21 היא התרחקות מכל מה שהוא דיסציפלינרי", אומר סלומון, "אני מקווה שזו אופנה חולפת ולא איום ממשי על החינוך. בית הספר אינו מקום הכשרה למקצוע. במאה ה-19 בתי הספר הכשירו לעבודה במפעלים הסמוכים להם - יש להיזהר מזה, זה לא תפקידם".
פרופ' סלומון לא מתנגד לרכישת המיומנויות, להפך, הוא מכיר בחשיבותן, אולם לדעתו אלה נרכשות באופן מותנה בתהליכי הלמידה, אם אלה נעשים נכון. "הגישה היא שהתלמידים ימציאו עכשיו הכל מחדש. לא צריך לקרוא את הסברות של כל ההוגים, הם ילמדו על ניוטון לבד, ללא ידע קודם. חסידי הגישה אומרים שאנו מוצפים בידע ואין צורך היום לשנן שום דבר, הכל נמצא באינטרנט. מתי הובס נפוליאון? כתוב בוויקיפדיה. העניין הוא שלא ניתן להפיק משמעות מהשנה, 1812. זה פריט מידע מרחף בחלל. הוויקיפדיה נהייתה חזות הכל".
פרופ' סלומון טוען כי "חברות גדולות רוצות שאנשים יידעו על שקספיר, שיגיעו עם השכלה כללית ויוכשרו שם לתפקיד". ד"ר קולדוני משיב: "אנשים במקינזי יודעים את המחזות של שקספיר בעל פה וזה מעולה, אבל זה לא מסייע ללקוחות בעולם העסקי. מה שכן תורם הן יכולות הניתוח ומיומנויות המחקר שנרכשו במהלך למידת המחזות, לא המחקר עצמו".
קולדוני ממשיך ואומר כי "תפקיד מערכת החינוך חייב להיות הכנת אנשים לחשוב, להיות יצירתיים ועצמאים, לדעת להסתדר בקבוצות. התוכן שהם לומדים חשוב פחות כי ממילא הוא ישתנה מהר מאוד. לדעתי, המדינה שלנו משקיעה בחינוך הילדים כדי שיידעו להתמודד עם החברה במאה ה-21 ונותנת להם כלים לתעסוקה. רוב המעסיקים עדיין שואלים את המועמדים מה למדו, אבל זה מתחיל להשתנות, הם מתחילים לשאול על הצטיינות ובוחנים אם רכשו מיומנויות כמו חשיבה ועבודה בצוות ואם יש להם התשוקה לעבוד ולפתור בעיות".
גם קולדוני עצמו מתלבט לגבי השאלות הערכיות אם תפקידה של מערכת חינוך הוא להכשיר עובדים, ויותר מכך, איפה מקומם של ערכים במסגרת כזו. "במקינזי העניין הערכי, היושר והעזרה ההדדית הם מעל הכול, אנחנו בודקים את זה ומעיפים מיד מי שלא פועל בערכיות", הוא אומר. "דרך שילוב של עבודה בקבוצות כל אחד תורם למטרה המשותפת, כך ניתן להקנות ערכים. לא ניתן ללמוד ערכים מתוכן אלא מהוויה, זה משהו חווייתי. אני נוטה להאמין שכן, שהמיומנויות והערכים הולכים יחד".
"היום מושם דגש רב יותר על עבודת היחיד, ודאי בתיכון ובאוניברסיטה, במקום ההתמקדות בהתמודדות עם אנשים אחרים. הדברים האלה מהווים חלק אינטגרלי מהעבודה היומיומית בעולם העסקי, זה משהו שלא עוסקים בו מספיק". קולדוני מודאג מעט מהיכולת של מבחנים כאלה לספק ציון אמיתי בהיעדר דינמיקה קבוצתית או מפגשים עם אנשי מקצוע. "פינלנד תמיד זוכה במקומות הכי טובים בפיזה, אבל התל"ג בשבדיה טוב יותר. בהיעדר מבחנים סטנדרטיים אחרים משתמשים בזה כסרגל".
המומחים סבורים שלאורך זמן יביאו המבחנים החדשים לשיפור ניכר בדירוג. אולי בחינת המיומנויות תסביר את הפערים בין מערכת חינוך הנחשבת לכושלת באופן יחסי לבין הצלחות הישראלים בתחומים כמו היי-טק.
"אין לי ספק שאם ייערכו מבחני מיומנויות לפני הגיוס לצבא ולאחריו, יתגלו הבדלים גדולים", מסביר ד"ר קולדוני. "אני חושב שהצבא סוגר פערים רבים שנוצרים בעקבות החינוך בארץ, גם למי שמגיעים בלי ידיעת קרוא וכתוב. בצבא לא חשוב הרקע שהחיילים באים ממנו. הם עוברים הכשרה בקבוצות למשימות הדורשות מיומנויות רבות. הצבא יודע לבצע סינון, למצוא את האנשים הטובים ביותר בתחום מסוים ולהעמיד אותם בפני הבעיות הכי קשות, זה משהו מדהים שאני חושב שלא קיים בעולם.
"יש הרבה יחידות מובחרות שמעצבות את הטובים שבטובים ואז מציבות אותם מול הבעיות הכי סבוכות. בארץ פותרים בעיות של חיים ומוות ובקולג' האמריקאי פותרים בעיות פשוטות הרבה יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם