ההנחיה שתמנע 900 מיליון שקל מהרשויות המקומיות

היועץ המשפטי לממשלה שיגר לרשויות המקומיות נוהל המגביל קבלת תרומות מגופים עסקיים כדי למנוע מצב שבו יד רוחצת יד, אבל בעצם יפגע ברבים שנהנו מהתרומות עד כה

יהודה שרוני | 20/1/2012 9:30

תגיות: רשויות מקומיות,תרומות,מחיר המים

בשבוע שעבר התקשר ראש העיר דימונה מאיר כהן ‏למשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו”ד מייק בלאס והתלונן קשות על נוהל ששוגר ליועצים המשפטיים של הרשויות המקומיות. הנוהל, המכתיב מגבלות חדשות בנוגע לקבלה של תרומות וסיוע מגופים עסקיים, היה אחת העילות לפרוץ השביתה ברשויות המקומיות השבוע.

“הנוהל שלך מהווה מכת מוות לרשויות המקומיות. אנחנו מעוניינים להיפגש איתך בדחיפות ולפרט את הנזקים שנגרמו לנו”, רתח כהן. עו”ד בלאס ניסה להרגיע והבהיר כי “מדובר בטיוטה ראשונית ולא סופית”. עוד הוא טען כי היועצים המשפטיים של החברות הציבוריות העניקו פרשנות מחמירה במיוחד לטיוטה והיא עשויה להשתנות.

סוגיית התרומות הטרידה אפילו את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובעקבות הסערה תתקיים ביום חמישי הקרוב פגישה בין הצדדים על מנת להמתיק את הגלולה המרה שיצר הנוהל.

תרומות החברות הבורסאיות הינן מהותיות לפעילות תרבותית חברתית בעיר וביישובי הפריפריה. ראש העיר דימונה מעריך את היקף הסיוע ליישובי הפריפריה ב-900 מיליון שקל לשנה. בשנת 2010 תרמה קבוצת החברה לישראל 26 מיליון שקל; פעילות הקהילה של בנק הפועלים הסתכמה ב-44 מיליון שקל; בנק לאומי תרם 30.4 מיליון שקל; וקבוצת אי.די.בי תרמה מאז מלחמת לבנון השנייה 418 מיליון שקל עבור מאות פרויקטים בתחומי החינוך, הבריאות, התרבות הרווחה והספורט.

בדבר הסיבה להולדת טיוטת המשנה ליועץ המשפטי חלוקות הדעות. הגרסה המקובלת היא שבעקבות פרשת הולילנד ‏(שנחשד בה אורי לופוליאנסקי, יו”ר ארגון יד שרה וראש העיר ירושלים לשעבר, בהתרמת גופים עסקיים לאגודה‏) דרשו החברות הבהרות כדי למנוע מצב שבו תרומה תמימה תהפוך לניסיון שוחד. ראש הממשלה העביר את תפוח האדמה הלוהט לעו”ד בלאס, וזה פרסם ב-17 באפריל את הטיוטה השנויה במחלוקת.

“מטרת הנוהל היא לקבוע את ההליכים ואת השיקולים לצורך טיפול במתן תרומות לרשות מקומית”, כתב עו”ד בלאס. בהמשך הוא מפרט שורה של סייגים, תנאים וניגודי אינטרסים המונעים את קבלת התרומות. את ראש העיר דימונה הקפיץ הסיפור. “אתה יודע מה זה עשה לנו? סיוע הנאמד במאות מיליוני שקלים לשנה נעצר בבת אחת, ו-11 אלף סטודנטים נותרו ללא מלגות. זאת שערורייה. כאן בישראל ההנחה היא שכולם רמאים, ואני מבין לליבם של התורמים החוששים מעליהום”.

אני דורש דוגמאות וכהן מפרט: “אני מחזיק בדימונה 200 ילדים בפרויקט מועדוניות שמממנת כיל במיליון שקל לשנה. הם מגיעים למועדונים בשעות אחר הצהריים וזוכים לחינוך ולארוחה חמה, ועבור רבים מהם זאת הארוחה החמה היחידה ביום. עכשיו המועדוניות סגורות. למה? כי לחברת מפעלי תובלה מקבוצת כיל יש בשטח השיפוט שלי שטח נדל”ן כלשהו. אתה מבין? בגלל זה הם לא יכולים לתרום ולילדים אין מה לאכול. אני לא מבין מה עובר לאנשים בראש”.

“אי.די.בי תרמה 500 מלגות לילדים בשדרות”, הוא ממשיך, “עכשיו התרומות נעצרות משום שבשדרות יש סניף של שופרסל. איזו טובת הנאה יכול ראש העיר שדרות להעניק לשופרסל? הקמנו בדימונה שירות מיון רפואי בזכות תרומה של 2.5 מיליון דולר מהקרן של דיוויד מיראז’. ובזכות כיל הצלחנו להקים חדר דיאליזה שמונע את טרטור התושבים בנסיעות לדימונה. לצערי הרב, אם המצב יימשך גם אצטדיון הכדורגל על שם סמי עופר בחיפה לא יוקם”.

ואולי אלה המעניקים את התרומות מחזיקים באינטרסים? אולי היום הם תורמים ומחר הם יבקשו ממך טובה?
“איזה אינטרסים ואיזה לחצים. תאמין לי שאם יזם פרטי יציע לתרום ולאחר מכן יבקש טובה אני זורק אותו מכל המדרגות. הפירמות העסקיות תורמות ביושר. ואין לנו ברירה אחרת - המדינה הביאה אותנו להסתמך על תרומות ועל עזרה מבחוץ, כל הזמן נאמר לנו ‘אין כסף, תסתדרו לבד’. עכשיו פתאום משתנים כללי המשחק ואנחנו נשארים ללא פתרון”.

צודק מאיר כהן. התרומה לקהילה מצד חברות עסקיות מקובלת בכל המערב ונתפסת כחיובית. בארה”ב לדוגמה אין מגבלות או הנחיות בתחומים אלה. גם בישראל ראו בעבר הרגולטורים בעין יפה את התרומה לקהילה, ובשנת 2003 שר האוצר לשעבר סילבן שלום חייב את החברות הציבוריות בחוק לפרט בדוח השנתי את תרומתן לקהילה. אז זה נתפס כצעד לחיקוי בבחינת כל המרבה הרי זה משובח.

ואכן הדוחות הכספיים חשפו כי קונצרנים כמו כימיקלים לישראל, החברה

לישראל, בתי הזיקוק, אי.די.בי, בנק הפועלים, בנק לאומי ועוד רבים תרמו בכל שנה מאות מיליוני שקלים. כל אחד מהם התהדר בתרומה כי זו היתה סיבה לגאווה.

גם שלטונות המס הבינו את חשיבות העניין והגדילו את סכום הניכוי לצורך מס מגובה התרומה. חולה סרטן שמסתייע במכשיר דיאליזה אשר נרכש בכספי תרומה אינו מגלה עניין בתאוריות הקונספירציה המשפטיות שבגלל רוח הצדקנות תפסו להן בחודשים האחרונים מקום בולט בשיח הציבורי.

מה יהיה הלאה? כיצד ינהגו התורמים? מהחברה לישראל נמסר כי נוהל מתן התרומות נבחן מחדש אך טרם התקבלו החלטות בעניינו. מקבוצת אי.די.בי נמסר: “הקבוצה מברכת על כל נוהל שיפרסם משרד המשפטים כדי להסדיר הליכים ראויים במינהל הציבורי ובכלל זה בשלטון המקומי, וכמובן תפעל על פי ההנחיות”. תגובת המערכת הבנקאית לא התקבלה.

למה קוב מים עולה לנו 10 שקלים ולמדינה שניים?

הדרך למתקן ההתפלה בחוף פלמחים חוצה דיונות חול ומפעלי תעשייה מטים לנפול. הגשם דופק בחוזקה על שמשת המכונית. אני לא יכול שלא לתהות אם ניהול נכון של משק המים נוכח כמויות המשקעים הברוכות הללו היה חוסך את הצורך בהקמת מתקני ההתפלה.

את הדרך למתקן עושה גם איש העסקים דוד עזריאלי, בעל השליטה בגרנית הכרמל, המחזיקה ב-100% מ-GES. עזריאלי, המורגל בחנוכת קניונים המעודדים את הצריכה הפרטית, הניח עם בתו דנה את אבן הפינה למתקן ההתפלה המורחב. “אנחנו לא מדברים, אנחנו עושים. נמשיך במלאכת בניין הארץ”, אומר עזריאלי החוגג השנה את יום הולדתו ה-90.

בהרחבתו של מתקן ההתפלה ישקיע בנק הפועלים 100 מיליון דולר. “עד היום הבטיחה לנו הממשלה תשלום של 2.5 שקלים למ”ק עבור כל ליטר מים מותפלים. המחיר המובטח ירד ל-2.09 שקלים למ”ק במתקן החדש”, מסביר לי מנכ”ל GES זוהר פולובין. “זה המחיר שמקורות משלמת לנו בנקודת החיבור לצינור המים שלה, ואני עוד מרוויח. אל תשאל אותי מדוע הפער בין המחיר שלי לבין מחיר המים לצרכן גבוה כל כך. אני לא מתעסק בעניינים הללו”.

ל-GES יש בהחלט סיבה לשביעות רצון. את 2011 היא סיימה ברווח תפעולי של 25 מיליון שקל, מחזור ההכנסות שלה הסתכם ב-210 מיליון שקל והיד עוד נטויה.

היקף התפלת המים בישראל מסתכם ב-305 מיליון קוב ומהווה כרבע מסך צריכת המים. מתקן ההתפלה באשקלון, שבבעלות IDE טכנולוגיות ‏(יצחק תשובה, החברה לישראל ותאגיד ואוליה‏), מספק 130 מיליון מתוכם, ומתקן IDE בחדרה ‏(בשיתוף שיכון ובינוי‏) מספק 130 מיליון קוב נוספים.

מתקן ההתפלה של GES בפלמחים מספק כיום 45 מיליון קוב. בתוך שנתיים יצטרפו למי הים המותפלים 295 מיליון קוב: מתקן ההתפלה של GES יספק 45 מיליון קוב; מתקן התפלה של מקורות באשדוד יספק 100 מיליון קוב; מתקן נוסף של IDE ‏(בשיתוף קרן האצ’יסון הסינית‏) בנחל שורק יניב 150 מיליון קוב. עד 2014 יהיה היקף המים המותפלים בישראל 600 מיליון קוב, כמחצית מהיקף הצריכה. היתרה תגיע ממקורות ‏(הכינרת‏), משאיבה ומהשבת מי שפכים.

הנוסחה המורכבת לפיצוח תעריפי המים לא מאפשרת לקבוע בוודאות מה יביא להפחתתם, ואלה יהיו גם בעתיד סיבה למחאה ולשביתות. אדם הצורך עד 3.5 קוב משלם כיום 8.65 שקלים לחודש ‏(כולל מע”מ‏). צרכן שחורג ממכסה של 3.5 קוב נקנס בתוספת של 44.5% ומשלם 12.5 שקל לקוב. התעריף הממוצע שקבעה רשות המים מסתכם ב-9.8 שקלים לקוב. כיצד ייתכן שמדינה הקונה ממתקן התפלה מים בשני שקלים לקוב גובה מאזרחיה כ-10 שקלים לקוב באמצעות תאגידי המים - פי 5 ממחיר ההתפלה?

עלות המים אינה המרכיב היחיד בתעריף לצרכן: מכל 10 שקלים לקוב תאגיד המים העירוני גובה כ-1.75 שקלים לטיפול בשפכים ובביוב, שקל נוסף נגבה לצורכי תחזוקת תשתיות הצנרת, ו-1.25 שקלים נוספים משולמים בגין סעיף הפחת. כלומר: בגין סעיף צנרת, פחת וביוב משלמים האזרחים כ-4 שקלים לקוב. ניחא. אבל לאן הולכים 6 השקלים הנוספים?

מתברר שהצרכן מסבסד דרך חשבון המים הביתי את המים לחקלאות ולתעשייה. שקל אחד מכל 10 שקלים שמשולמים בחשבון המים מיועדים לתמיכה בחקלאות ובתעשייה, ובסך הכל מדובר ב-500 מיליון שקל בשנה. שקל וחצי מתעריף המים מוסברים בעלויות התפעול של 54 תאגידי המים שהוקמו לאחר הפקעת הטיפול מידי הרשויות המקומיות. ההוצאה בגינם נאמדת ב-750 מיליון שקל לשנה. וישנו גם סעיף המע”מ ‏(16%‏) שמגדיל את התעריף ב-1.6 שקלים. במילים אחרות: הסבסוד לתעשייה ולחקלאות, אחזקת תאגידי המים וסעיף המע”מ עולים לנו 4.1 שקלים עבור קוב מים שאנחנו צורכים. נותרו 1.9 שקלים נוספים לתעריף - המחיר עבור המים עצמם.

באוצר מסבירים שגם בעידן טרום תאגידי המים גבו העיריות אגרת מים המהווה כ-80% משיעור המע”מ כיום. עוד הוסבר שהסבסוד לחקלאות יופסק בהדרגה. בעניין תאגידי המים נאמר שיש מקום להתייעלות ולאיחוד תאגידים אשר הסיבה לפעילותם הנפרדת לא מוצדקת. “ההשקעה בתשתית משק המים היתה נמוכה בשנים האחרונות, ונוצר פחת מים עצום שהוביל למשבר.

לאורך שנים סובסד מחיר המים והרשויות המקומיות השתמשו בהכנסות ממים לצרכים אחרים”, מסבירים אנשי האוצר ומוסיפים שלא לייחוס: “הצרכן החסכן ‏(שצורך עד 3.5 קוב לחודש‏) משלם תעריף נמוך והבזבזן משלם מחיר גבוה. למרות כל העלויות הוצאת משק בית על מים מסתכמת ב-100 שקל לחודש בלבד”.

אז האם כשמחצית מהמים שנשתה יהיו מותפלים, נתבשר על צניחת תעריפי המים? אשרי המאמין. גם אם כל מי המדינה יהיו מותפלים, יישאר התעריף הרצחני כפי שהוא.