זוגלובק: "כולם סופגים את עליית המחירים וכולם שותקים"
לאלי זוגלובק נמאס לשתוק. כבר חצי שנה שהוא חושש למשוך אש ולהכעיס את הצרכנים, אבל עכשיו הוא קורא לתעשיינים לצאת מהבונקר שהתבצרו בו ולפעול להורדת העלויות והמיסוי: "זוגלובק לא מרוויחה והמצב דומה גם אצל המתחרות. אנחנו כבולים"
לפני שבועיים טרף נגיד בנק ישראל סטנלי פישר את הקלפים כשהודיע את מה שכולם צעקו בקיץ: מחירי המזון גבוהים ביחס לשאר המדינות. הנגיד קבע רשמית שהמזון בישראל יקר ב-30% בהשוואה לשאר מדינות ה-OECDותלה זאת בהיעדר תחרותיות. את זוגלובק ההודעה מכעיסה ומדאיגה, בעיקר מפני שהוא חושש שהחצים מושלכים לכיוון הלא נכון.
"אני מודה שהאג'נדה של המחאה מוצדקת, אבל אני לא בטוח שמוביליה מבינים את הסיפור ורואים בדיוק את הסיבות ואת הגורמים לו. מישהו בדק למה מחירי המזון בישראל גבוהים ב-30% ביחס לשאר המדינות ה-OECD? אצלנו שיעור המע"מ הוא 17%, וברוב מדינות העולם המפותח, כולל בארה"ב, יש מע"מ דיפרנציאלי ואין מע"מ על מוצרי מזון. או שמשווים תפוחים לתפוחים או שזורקים סיסמאות, וקל יותר לזרוק סיסמאות. קל יותר לא לבדוק את המחירים של החשמל והמים ואת מסי הארנונה שממשיכים לעלות, ואנחנו התעשיינים צריכים לשלם.
"חזרתי עכשיו מפגישה בהתאחדות התעשיינים, נכנסתי בהם חזק, אמרתי להם 'איפה אתם? אתם נותנים לשפוך את הדם של התעשיינים ולא באים להגנת היצרנים'. כולם נכנסו לבונקר, אף אחד לא מדבר אף שיש סיבות וגורמים אמיתיים שאנחנו, יצרני המזון, מתמודדים איתם. אבל איש לא רוצה להיות בפרונט, כולם מפחדים שהאש תיתפס בהם מחר. אם אני אדבר, מחר יעשו עליי חרם צרכנים ומהקוטג' זה יעבור לפסטרמה".
לא גיביתם את תנובה.
"נכון, כולם השתתקו. אף אחד לא רצה אש, גם אנחנו לא, אף אחד לא רצה שיבחרו בו כי המחאה הפכה גורמים מסוימים לשעירים לעזאזל. אני מקווה שעכשיו ינסו לעשות קצת יותר מאחורי הקלעים. צריך להגיב, להסביר ולבקש מנגיד בנק ישראל לבדוק למה המחירים גבוהים יותר. איגוד חברות המזון והתאחדות התעשיינים צריכים לעשות את זה, כי לנו היצרנים אסור לדבר זה עם זה".
"האיגוד וההתאחדות צריכים לייצג אותנו, לפרט את העמדות של התעשייה, לדבר על הסיבות ועל הכשלים, להסביר שאנחנו יקרים יותר בדיוק מהסיבה שמחירו של כלי רכב בישראל גבוה יותר מאשר בארה"ב. אי אפשר להגיד שתעשיית המזון חזירה. היא חייבת להמשיך להתפתח, להשקיע בעצמה ולפתוח עוד מפעלים שלא מזהמים את האוויר ועומדים בסטנדרטים הנדרשים, אבל חברה שמרוויחה 2%-3% לא יכולה להשקיע בעצמה וקשה מאוד לתחזק אותה".
הטענה היא שהיעדר התחרותיות הוא הגורם לרמת המחירים הגבוהה.
"אין בעיה של תחרות במדינת ישראל. צריך לטפל בבעיות היסוד ולא למצוא פתרונות בדמות הגברת התחרות, זה רק עלול לגרום למשבר. מי שמבין את התעשייה הזאת יודע עד כמה היא תחרותית, הבעיה פה היא ביסוד, שהתשומות גבוהות מאוד, ואת זה אני מנסה להציף".
אתה חושב שיצרני מזון נוספים יצטרפו אליך?
"אני מקווה מאוד. אני לא רוצה להיות דון קישוט לבד במקום הזה. אני רואה את החברים שלי מתבצרים וזה החשש שלי, אף שאני יכול להבין כי העיתונות לא מפרגנת לתעשיינים וליצרנים בסופו של דבר".
זוגלובק לא ממש אוהב להיות תעשיין בישראל 2012. כסטודנט באוניברסיטת ניו יורק הוא בכלל חלם על קריירה בשוק ההון. הוא שהה בארה"ב בזמן מאבקי השליטה הפנים-משפחתיים בחברה, שנפתחו בשנת 2000 עם פטירתה של האם יונה. בצוואתה היא הורישה לבניה עמי (אביו של אלי) וחנן את רכושה ונישלה את בתה יעל ואת ראובן משכית, מנכ"ל החברה במשך 40 שנה, שהיה נשוי לבתה חנה שנפטרה. כל אחד מהאחים החזיק ברבע מהשליטה.
בשנת 2007, אחרי מאבק ארוך, קנו האחים עמי ויעל את השליטה בזוגלובק ב-25 מיליון דולר, על פי הערכות. אלי זוגלובק חזר לישראל אחרי 16 שנה בארה"ב, וביותו בן 37 מונה למנכ"ל. באותה התקופה עוד החזיק בחברה לייצור תחליפי בשר Veggie Patch שהקים בגיל 25, אולם לפני כ-3 שנים מכר אותה ב-20 מיליון דולר לאסם-נסטלה וזמן קצר לאחר מכן מונה ליו"ר פעיל בזוגלובק, תפקיד שמכהן בו עד היום.
"זה מפעל שעברו בו דור שלישי בארץ ודור רביעי בתעשייה עוד מגרמניה. ואני אשכרה גדלתי בו, מבית החולים הגעתי לבית שלנו, שהיום נמצאים בו משרדי ההנהלה. המפעל היה מתחת לבית. כילד הייתי חוזר מהגן או מבית הספר ומשחק עם החברים במפעל, זה היה מגרש המשחקים שלנו", הוא מספר.
"ראיתי את המשפחה עובדת קשה מאוד, ובמקרה של זוגלובק זה קיצוני כי הם חיים את העסק, הם לא עסוקים בשטויות, הם אנשי תעשייה. אבא עדיין קם בבוקר כדי ללכת לעבודה ורוצה רק לעשות ולעשות, אבל היום לא סופרים את התעשייה בארץ, הרי כל דבר אפשר לייצר בסין או בהודו. אמנם תעשיית המזון נהנית מחסינות של לוקאליות, אבל היום קשה מאוד להיות תעשיין. צריך להיאבק כדי לייצר, שלא לדבר על להרוויח".
זוגלובק מתקשה לעמוד בלחץ הצרכני מצד אחד
"אנחנו מפעל קריטי באזור שלנו. יש לנו מפעלים בשלומי ובנהריה: תשלומי הארנונה עבור המפעל בשלומי מהווים 40% מההכנסות הכוללות מארנונה, וגם בנהריה אנחנו משלם מסים גדול; אין שום אפשרות לקבל עזרה או עידוד. אני לא אופתע אם אגלה שאנחנו משלמים יותר ארנונה מאשר חברה שפועלת בתל אביב כי המפעלים שלנו נמצאים במקומות שאין בהם מקורות אחרים ובסופו של דבר הנטל נופל על זוגלובק. זה אבסורד, זה ההפך ממה שאמור להיות. צריכות להיות תוכניות לעידוד התעשיות בצפון ונדרשות תעשיות נוספות לפארקים הנטושים כאן", הוא מלין. "רואים בנו מקור מימון במקום לחשוב על דרך להביא עוד תעשיות".
בשבועיים האחרונים יזם זוגלובק פגישות עם שר התמ"ת שלום שמחון ועם שר התקשורת והרווחה משה כחלון והוא ממתין לפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא העלה בפני השרים את הקושי שלו ושל יצרני המזון, אך לא יצא מעודד מהפגישות, בעיקר כי לדבריו גם בפגישה עם השרים הוצע לו לשחק את המשחק המוכר.
"בסוף זה פופוליזם. איך אמרו לי? תתחיל לעשות רעש אז נוכל לעזור, אחרי שיכתבו בעיתונים, אחרי שיבעירו צמיגים. אנחנו מבינים שאם אתה לא פופוליסטי ולא עושה רעש לא יקרה דבר, אבל זה לא אנחנו, זה לא המותג שלנו בסופו של דבר. בכל זאת, אנחנו נתפסים כמותג חזק. אבל הציניות בישראל גדולה מאוד".
זוגלובק לא מתכוון להבעיר צמיגים וגם לא לבכות, אף שהוא מרגיש שנשכח בצפון. זוגלובק שנולד בנהריה ומתגורר בה עד היום מעדיף לדבר על יישוב הנגב והגליל, על עידוד יצירת מקורות תעסוקה ועל שמירת משרותיהם של יותר מ-1,200 עובדי החברה. "זכינו בציבור עובדים שמבין אותנו מאוד ושותף לתהליכים. אבל להגיד שאני אופטימי? לצערי, כמו תמיד יקרה משהו רק אחרי משבר גדול - משבר בענף. לחברות קשה מאוד והן ימשיכו לפטר. כבר עכשיו חברות חזקות עושות את זה, ובטח שגם בחברות החזקות פחות זה קורה".
"יותר ויותר חברות מפסיקות להשקיע בעתיד שלהן ועסוקות רק בהישרדות. התחום הראשון שנפגע בעסקים כמו שלנו הוא בדרך כלל השיווק והפיתוח. בחברה שלנו אנחנו מרוכזים היום בכאן ועכשיו, ולכן צמצמנו בכוח אדם במטה, באזורים שמטפלים בחדשנות ובעתיד. אני מאמין בהתחדשות, אבל בתעשייה הזאת צריך להשקיע הרבה מאוד כסף כדי להתייעל, אם בחדשנות מוצרית ואם בחדשנות תהליכית".
על פי נתוני סטורנקסט, שוק הנקניקים, הנקניקיות והברביקיו גלגל 489.5 מיליון שקל בשנת 2011 ומדובר בעלייה לעומת 2010 (462.2 מיליון שקל שמתחלקים בין כ־50 חברות ועסקים). למרות הגידול בשוק זוגלובק מצהיר: "בשנה האחרונה נפגענו מאוד כי יש עלינו לחץ צרכני עצום להוריד מחירים ובטח לא להעלותם, ומצד שני הכל מתייקר. אנחנו כבולים: מלבד החשמל, המים והארנונה שמתייקרים, ספגנו גם העלאת מחירים של חומרי הגלם; הודו התייקר ב-18% בשנה האחרונה, בשר הבקר התייקר ב-3.5 שנים ב-100%; חטפנו רק בשנה אחת, בין הרגולוציות של חוק האריזות לבין חוק אוויר נקי, יותר מ-40 מיליון שקל".
את 2011 לא סיימתם ברווחים?
"זוגלובק לא מרוויחה".
נכון לשנת 2011?
"בשנים האחרונות. אנחנו לא לבד, גם אצל המתחרות המצב דומה, מה שזוגלובק מקבלת גם הן מקבלות, ואף אחד לא יכול להעלות מחירים. כולם סופגים את עליית המחירים וכולם שותקים. מי שייפגע בסופו של דבר, ואמרתי את זה גם לשר הרווחה, הם העובדים. בסופו של דבר רוב העובדים שלנו משתייכים למעמד הביניים ולמעמד הנמוך יותר, אנחנו לא חברת היי-טק. כרגע קורה הפוך ממה שצריך לקרות, במקום שמישהו ייכנס לעומקם של דברים, יבין את המצוקה של התעשיינים, יבדוק מה צריך להשתנות ולא יסתפק בסיסמאות שהמזון יקר ב-30% ושדרושה יותר תחרות. אנחנו צריכים להבין את שורש הבעיה כדי שנוכל גם להעלות שכר ולהעסיק עוד אנשים, בעיקר בפריפריה".
כשזוגלובק מדבר בשם יצרני המזון הוא נזהר ולא מוכן להודות שהיו חברות שנהגו בחזירות לפני שהצרכנים התעוררו. "אולי היו חברות שהגזימו, אולי לא, אבל יש לבחון את התוצאה - הרווחיות של חברות המזון. נגיד שלחברה רווחית מסוימת יש 12% רווח תפעולי ואולי 8% רווח נקי. זו חזירות? אז יכול להיות שבמוצר מסוים באזור מסוים מישהו ניצל או לא ניצל, אני לא יודע מה עשו, אבל יש להביא בחשבון שבין 20 אלף המוצרים שחברת מזון מציעה יש כמה יקרים יותר".
"בסך הכל מבחינת הרווחיות ישראל לא חורגת לטובה, בטח לא ביחס לארה"ב. מה זו חזירות? חזירות היא להרוויח על מוצר אחד יותר או פחות? במבחן התוצאה התעשיינים לא חזירים".
כשזוגלובק מדבר על הבעיות בענף שנולד לתוכו הוא נראה מוטרד ומבוגר יותר. כשהוא מדבר על העולם החדש שמעורב בו - היזמות בתחום האינטרנט והסמארטפונים - הוא מצעיר ברגע. לפני כ-3 שבועות השיק סטארט-אפ חדש בשם Sellaring, פרסומת קולית שמתנגנת בזמן ההמתנה למענה הטלפוני בתמורה להורדת אפליקציות ללא תשלום.
"כמפרסם ראיתי את היתרונות בזה. ברגע שאנשים יבינו שהם שומעים פרסומת כדי לקבל תכנים בחינם ונעבור את המכשול הזה - השמיים הם הגבול. זה יהיה פתוח בכל מקום וימנף עסקים מקומיים, כי זה יהיה מבוסס מיקום ועסקים יוכלו לפרסם מבצעים וקופונים למשתמשים הקרובים אליהם ומיד להניע אותם לפעולה".
בקרוב יושק מיזם חדש שזוגלובק השקיע בו: רשת לשיתוף מוזיקה שבה כל אחד יכול להיות די.ג'יי ולבנות רשימת השמעה שהגישה אליה תהיה פתוחה לחבריו. גם הוא בנה לעצמו רשימת השמעה, קצת שנות ה-80 וה-90, קצת שנסונים. "היום זה פתוח למשתמשים מסוימים בלבד, ויש משתמשים מכל העולם, גם מרוסיה".
קל הרבה יותר בעולם החדש, לא? אין מכונות, לחץ, צרכנים. צריך זה רק רעיון טוב וכסף.
"יכול להיות שההשקעות גדולות, אבל ביחס לתעשייה שלנו, בעולם האינטרנט ההשקעות קטנות הרבה יותר. לא קונים ציוד, קונים שעות תכנות, והרווחיות של מי שמצליח גבוהה מאוד. אנשים מוכנים לשלם עבור העולם החדש הרבה יותר ממה שהם מוכנים לשלם עבור העולם הישן".
על איזה עולם תמליץ לדור הבא במשפחת זוגלובק?
"הבת שלי ממש קטנה, היא בת 7. אם משהו לא ישתנה לא אמליץ לה להיכנס לתעשייה הזאת. היום היכולת שלי להשקיע במשהו אחר מוגבלת מאוד, את רוב הזמן אני מבלה במפעל, ואם הייתי משקיע אותו ואת האנרגיה שלי במקום אחר אז כנראה שכר הטרחה עבור ההשקעה שלי היה גבוה יותר".
"תמיד אהבתי את התחום. בגיל 13, כשכל החברים שלי הלכו לים, כתבתי עם מתכנת את תוכנת המלאי הראשונה לזוגלובק, אבל העולם החדש מבחינתי הוא עוד ביזנס; זה לא תחביב, אני חושב שזה מסוכן מאוד להפוך תחביב לעסק. אני אוהב מאוד את התחום, ומדי פעם פונים אליי ומציגים בפניי רעיונות, אני בוחן כמה יוזמות בכל חודש, ומחמם לי את הלב לפגוש את היזמים האלה, ילדים מבריקים. יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים בישראל וכיף להיחשף אליהם. אני יזם בנפש: אני מעורב מאוד ביזמות ומגיע לפגישות, לא רק שם את הכסף. במקומות שאין לי בהם ערך מוסף או ש בתחומים שאני לא מכיר - אני לא משקיע".
האם ייתכן שתיפרד מזוגלובק?
"אני לא יודע. מתוך תסכול אומר שכן בחוסר אחריות, כי אני שואל את עצמי למה אני לא צריך את זה. זה קשה, כמה מאמצים, אנרגיות ומאבקים. זה כבר לא כיף להיות תעשיין, גם אבא שלי אומר את זה. הוא כבר בן 71 ומגיע כל בוקר למפעל ואומר את זה. אבל כשמדובר בשם המשפחה שלי קשה להעביר את זה לחברה אחרת, כי זה כמו לחתוך את ההיסטוריה. חלק מהמשפחה שלי כבר עשו את זה, התנתקו, הבינו כמה זה קשה. אבל בסופו של דבר מה שהכי מקשר אותי היום הוא שם המשפחה. לא יותר מזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם