מחדל הגז מגיע אליכם
המפעלים התרגלו להסתמך על הגז הטבעי מים תטיס, אבל הבעלים נובל אנרג'י ויצחק תשובה הודיעו על צמצום האספקה, והמאבק הסביבתי טרפד את תחנת הפריקה שתוכננה לקידוח תמר. המחיר: סרבול, עיכוב ואיום ביטחוני
המחסור במקורות גז לטורבינות של חברת החשמל כבר הביא לעליית מחירי החשמל לצרכן הביתי ב-10% ב-2011 וב-6.6% נוספים השבוע. בקרוב יתייקרו גם המים, תזקיקי הבנזין, מוצרים ביתיים כמו גלילי נייר ומוצרי תעשייה נוספים.
נייר חדרה דיווחה השבוע על הפסד של 3 מיליון שקל בחודש (36 מיליון שקל בשנה) עקב צמצום מחצית מאספקת הגז המוקצית לפעילות תחנת הכוח שבמפעלה. היא אינה לבד: צמצום אספקת הגז יפגע גם בבתי הזיקוק באשדוד (שבבעלות פז), במתקן ההתפלה באשקלון, בבתי הזיקוק בחיפה וכמובן בחברת החשמל. אלה טרם דיווחו לבורסה על היקף הנזקים, אבל גם אצלם הם יסתכמו בעשרות מיליוני שקלים.
מפעלי התעשייה הללו נאלצים להשתמש כעת במזוט היקר או בסולר המזהם, שהמשרד לאיכות הסביבה התיר את השימוש בו רק כדי להימנע מהכבדה נוספת על כיסי הצרכנים.
מפעלי התעשייה שבנו טורבינות כוח המופעלות בגז נסמכו בעבר כמעט בלעדית על אספקת הגז המצרי ועל מאגר ים תטיס שבבעלות נובל אנרג’י ויצחק תשובה. השימוש בגז טבעי ידידותי לסביבה וחשוב לא פחות - ידידותי לכיס, וכולם הרוויחו מהמעבר אליו. ואולם, אנחנו חיים במזרח התיכון ואי אפשר שלא יהיו סיבוכים בדרך: ההפיכה במצרים לפני שנה והפיצוצים בצינור להובלת הגז משם אלינו חיסלו כמעט לחלוטין את מקור האספקה הזה.
החברות הישראליות שהשקיעו מאות מיליוני דולרים בבניית הטורבינות נאלצו להתנפל על מאגר ים תטיס ולרכוש כל חלקיק גז שיכלו לשים ידיהם עליו. אך הקומץ אינו יכול להשביע את הארי והמאגר הידלדל במהירות, אספקת הגז קוצצה והרזבות שנותרו חולקו במשורה.
"אם לא נפחית עכשיו את האספקה צפוי לנו קיץ קשה. אספקת הגז לחברת החשמל תצומצם משמעותית ואז יחזרו שיבושי החשמל”, הסביר לי השבוע בכיר בנובל אנרג’י. אם כך אני תמה: איך ייתכן שרק לפני חצי שנה נחתמו עם הגופים התעשייתיים הסכמים המגדילים את היקף אספקת הגז? מדוע כעת הוא מצומצם שוב? “בשבועות האחרונים התברר לנו שכמות הגז אוזלת מהר מהצפוי, ולכן החלטנו לקצץ”, השיבו בנובל אנרג’י. למרבה הצער, לאותו הבכיר לא היתה תשובה טובה יותר.
מאז מציאת מאגרי הגז תמר ולוויתן בים התיכון דובר על ישראל במונחים של מעצמת גז עולמית, ולפיכך ניהול נכון של משק הגז אמור היה למנוע את המחדל. בקידוח הגז תמר, גם הוא בבעלות נובל אנרג’י ותשובה, התגלו לפני שנתיים מרבצי גז שאמורים להספיק לתצרוכת שלנו ב-20 השנים הבאות.
לצורך שינוע הגז לישראל המליצו יזמי תמר על הקמת תחנה של פריקת גז בחוף דור שליד עתלית. “זה מתקן פריקה ידידותי שלא יגרום שום נזק לסביבה”, ניסו יזמי הקידוח לשכנע, אך מאבק בלתי מתפשר של הארגונים הירוקים בשיתוף המועצה המקומית חוף הכרמל טרפד את התוכנית.
הקמת מתקן הפריקה בחוף דור וחיבורו ישירות לקידוח תמר היו מאפשרים שימוש בגז כבר ביוני הקרוב. כך ניתן היה להתגבר על המחסור שנוצר בעקבות שיבושי אספקת גז המצרי והידלדלות הכמויות בים תטיס. אולם, הוויכוחים וההתנגדויות מנעו זאת וכולנו משלמים על כך. יזמי הקידוח נאלצו לחפש פתרון אחר, מסובך ומורכב יותר. בלית ברירה הם המליצו על הקמת אסדה ימית שתחובר באמצעות צינור תת-ימי לקידוח תמר ותשמש כתחנת פריקה. ממנה ייצא צינור נוסף, שיתחבר לצינור הגז שמוביל את הגז מים תטיס לתחנת הפריקה באשדוד. בימים אלה מניחה נובל את הצינור התת-ימי.
במקום צינור אחד יהיו לנו 3 צינורות לאותו השימוש - פתרון שיעלה לנו יותר. במקום שישראל תפעיל מטעמי ביטחון שתי תחנות פריקה באזורים גאוגרפיים שונים, תהיה לנו אסדה ימית שעלולה להיות קורבן לאיומים ביטחוניים. והכי חשוב: במקום שכבר בעוד כמה חודשים ניהנה מגז זול ונקי מקידוח תמר, ניאלץ להמתין עד אפריל 2013. את המחיר אנחנו משלמים ועוד נשלם, כולנו. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס יכול למלא ספר עב כרס בנפלאות מחדל הגז, אבל נראה כי הוא ישאיר את הטיפול בפרשה למחליפו בתפקיד.
בתחילת השבוע שב יו”ר דירקטוריון בנק לאומי דוד ברודט משוויץ לאחר שהשתתף בכנס דאבוס. החזרה מעיירת הנופש השוויצרית המושלגת עשתה לברודט רק טוב: עם שובו הוא עודכן שבג”ץ הורה לשר האוצר להביא לאישור הממשלה את מועמדותו של משה אשר לניהול רשות המסים, מועמדות שהמליצה עליה ועדת האיתור שברודט היה חבר בה. ברודט מתעניין הרבה יותר בוועדת איתור אחרת: זו שתבחר מנכ”ל ללאומי במקום גליה מאור הפורשת.
דיוני ועדת האיתור אפופי סודיות כאילו היא דנה בגרעין האיראני, אך מסתמן כי לישורת האחרונה הגיעו שני מועמדים: ראש החטיבה העסקית בבנק רקפת רוסק-עמינח והמפקח על הבנקים לשעבר רוני חזקיהו. את המנכ”ל יבחר הדירקטוריון, המונה 14 איש, בהצבעה גלויה. לא ברור מה יקרה אם קולות הדירקטורים יתחלקו בצורה שווה, 7 לכל מועמד.
רוסק-עמינח וחזקיהו יצאו בשבוע שעבר מדיוני ועדת האיתור בהרגשה שהופעותיהם היו מצוינות. כל אחד מהם מחזיק באמתחתו יתרונות יחסיים: רוסק-עמינח מכירה היטב את לאומי, את המערכת העסקית ואת תחום האשראי שהינו אחד המרכזיים במשק. “היא למדה לחבק ולהקשיב ושדרגה בדרמטיות את מערכת יחסי האנוש שלה”, אמר לי גורם בבנק לאומי.
ההתמודדות
ומה עם 3 בעלי התפקיד שעל פי הפרסומים הגישו אף הם את מועמדותם? ובכן, שניים מתוכם הם מנהלים זוטרים (לא חברי הנהלה) בבנק עצמו. השאלה מה הם רצו להשיג בקוריוז שבהגשת מועמדותם נותרה בגדר תעלומה. מועמד נוסף הוא קצין אשראי לשעבר מבנק הפועלים.
ועדת האיתור תמשיך בדיוניה בשבוע הבא. במסגרת זאת יערכו 4 חבריה סבב התייעצויות עם אישים המכירים את רוסק-עמינח ואת חזקיהו וישמעו את דעתם על כל אחד מהשניים. בתום הסבב יגובשו ההמלצות הסופיות ויובאו לאישור הדירקטוריון. כדי למנוע סחבת קבע ברודט שאמצע פברואר יהיה תאריך היעד להשלמת הליך הבחירה ולהבאתו לאישור המפקח על הבנקים. דירקטוריון לאומי צפוי להתכנס ב-12 בפברואר כדי לבחור, ועד אמצע אפריל ימונה עבור לאומי מנכ”ל חדש.
קרב האיתנים על דמי הניהול במערכת הפנסיונית מזכיר מערכה דומה שנוהלה לפני 6 שנים בוועדת בכר. מבלי לבקש את רשות החוסכים בקופות הגמל וההשתלמות הוחלט אז באוצר לשנע עשרות מיליארדי שקלים מהבנקים לבתי ההשקעות הפרטיים בתוך כמה שבועות.
לו היה נערך משאל על רצון הלקוחות האמיתי, מרביתם היו מעדיפים את הבנקים. הם היו נהנים מרמת שירות טובה יותר ומדמי ניהול נמוכים יותר ואיכות השינה היתה משתדרגת. ואולם, את מי זה עניין כשלאוויר נזרקו אז סיסמאות כמו “צמצום ריכוזיות הבנקים” “הגברת התחרות” ו”פיתוח שוק חוץ בנקאי”.
גם כיום האוצר והמערכת הפוליטית מתיימרים לדעת מה טוב ללקוחות מבלי להתכתב איתם. הקרב על גובה דמי הניהול חשוב, אבל אינו חזות הכל. אולי הלקוחות זקוקים לייעוץ פנסיוני אובייקטיבי במחיר השווה לכל נפש? אולי מלבד החיסכון בפנסיה מומלץ להעניק תמריצי מס לחיסכון הוני (בקופות גמל או בתוכניות בנקאיות ארוכות טווח)? ואולי קיימות דרכים חלופיות להפחתה יעילה של דמי הניהול?
גם השבוע התמקד המאבק בגובה דמי הניהול. יו”ר ועדת העבודה והרווחה ח”כ חיים כץ נפגש בתחילתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וקיבל אור ירוק להמשיך במו”מ על עתיד הפנסיה המתנהל מול פקידי האוצר. ביום שני ייפגש כץ עם הממונה על שוק ההון עודד שריג כדי לסגור עניין וידרוש הפחתה דרמטית של דמי הניהול ל-0.7%. באוצר מתעקשים על מתווה ההפחתה שכבר קבעו, ובהופעה שלשום בכנס הרצליה הזהיר פרופ’ שריג כי “הפחתה לא אחראית של דמי הניהול תפגע בסופו של דבר בחוסך הקטן”.
ואולי יש אפשרויות ביניים. יו”ר לשכת סוכני הביטוח אודי כץ ממליץ לקבוע שהפער בין דמי הניהול הנמוכים ביותר (שמקומות עבודה גדולים נהנים מהם) לבין תקרת דמי הניהול (לציבור הרחב) לא יעלה על 0.25%. השבוע גם דובר על עיסקת חבילה: החייאת מסלול החיסכון ההוני בקופות הגמל (המאפשר משיכה חד-פעמית של הכסף) תמורת הסכמה להפחתה ניכרת בדמי הניהול.
כמו כן נשקלת האפשרות להתיר ליועצים להגיח מהסניפים ולפנות אל השכירים במקומות העבודה כדי לחזק את מערך הייעוץ הפנסיוני בבנקים, שנהנים מיכולת מיקוח ויוכלו ללחוץ לכיוון הפחתת דמי הניהול. נכון להיום האוצר אינו מתיר אפשרות זאת מחשש לפגיעה בסוכני הביטוח.
בינתיים הציבור נותר ללא ייעוץ פנסיוני אמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם